|
אני עדיין חולק על דעתך. המצבה היא של משרד הביטחון, וככזו, חייבת לעמוד בסטנדרטים הקבועים של הנצחת החיילים במדינת ישראל. אפשר להתחיל להריץ דוגמאות – בשנות השבעים התרסק מסוק יסעור שנשא 54 לוחמים מסיירת צנחנים בבקעה – האם יש לשנות את הכיתוב על המצבה ל"אסון הנ"ד"? מסוקי יסעור רבים התרסקו במשך השנים. באחת מהתאונות האחרונות נהרג חבר טוב של אחי, אבל מה, נהרגו שם "רק" שבעה חיילים. האם זו "תאונה" והמקרה דנן הוא "אסון"? יש יתרון באחידות שהנהיג משרד הביטחון וכבוד השופט טירקל בחר להתעלם ממנה – היא מונעת את הדילמות הנ"ל ואת ההבדל בין דם לדם כפונקציה של הכוח הנפשי שיכולים ההורים השכולים לאזור, או חוסנן הכלכלי (האם כל משפחה יכולה לנהל מאבק משפטי שכזה מבחינה כלכלית?). לכן, רשמית ישנה וצריכה להיות אחידות, אך באופן פרטי רשאית כל משפחה לבחור אמצעי הנצחה נוספים – ספרים, מלגות, פרסים, תחרויות ספורט שנתיות וכו'.
|
|