|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כן, על סוג מסויים של "יהדות". אגב, חגגת את יום השנה של הלובביצ'ר? |
|
||||
|
||||
מה זה "סוג מסוים של יהדות"? יש לנו ספר תורה אחד, אותם חגי ישראל ומנהגי קהילות שונות במקצת. ולא רק שביני לבין הברסלבים והלובביצ'רים ישנו מכנה משותף בשל היותנו חובשי כיפה, יש לכולנו את אותה התורה ששבעים פנים לה. אל לך להפגין את בערותך ברבים, כי השימוש הנפוץ בקרב גלויי-הראש בביטוי "שבעים פנים לתורה" בהקשר של תרבות יהודית, אינו מעיד על מאומה מלבד על חוסר הבנת הנקרא של המשתמש. שכן איש בעולם לא יטען שעקב או ברך יכולים להיות פנים, הפנים צריכים להיות ראויים לשמם. כל שבעים הפנים שבתורה כפופים לכללים מאוד ברורים. איש בעולם לא יגיד שביאור הנוגד את עיקרי האמונה או המוחק הלכה מחייבת, הינו פן לגיטימי של תורת היהדות. עלינו גם לזכור שנאמר "פני הדור כפני הכלב", כלומר: יש גם פנים שכאלה. עוד יש לזכור שהמושג "שבעים פנים לתורה" לא נאמר על הלכה, אלא על פרשנויות בהבנת המקרא, כשההלכה נשארת על כנה. |
|
||||
|
||||
זאת מין גירסה מרוככת של "גלוחי ראש" (מאז הופעתו של היטלר כבא כוחו של הקב"ה לענייני עשרת הדיברות אני לא מצליח להיחלץ המהאסוציאציות המשונות האלה)? יש לך מנהג די משונה, להניח שאתה יודע מה אני הולך להגיד, ואז להתווכח עם מה ש(לא) אמרתי. אבל אם זה כבר עלה, ספר לי בבקשה אם בשבעים הפנים של התורה שלך יש גם מקום למשיח מלובביץ', ההוא שלא מת אלא "נעלם", או שמא זאת עבודה זרה כדברי הרב שך זצוק"ל? את דיעותיך על יהדותי אני כבר מכיר ויודע, והן מעניינות אותי ככתבי ווליקובסקי עם פירוש הרשב"א (בערך כמו שהדעות שלי על היהדות שלך מעניינות אותך). אתה רשאי לנכס לך את כל שבעים הפנים של התורה, את ההלכה, את הקבלה ואת חמורו של בן-יאיר, ואני אמשיך לעשות בדיוק מה שאני רוצה עם החלקים שמוצאים חן בעיני, ודברים אחרים לגמרי עם הדברים שלא מוצאים חן בעיני. מה ש*אתה* חושב על פן לגיטימי או לא לגיטימי מחייב בדיוק אדם אחד בעולם. למזלי האדם ההוא איננו אני. |
|
||||
|
||||
לא, בתורה שלי אין כל מקום למשיחי השקר למיניהם והיהדות הוקיעה אותם מהיכלי הדעת שלה ואף תלתה אות קלון על צווארם. וזאת מן הסיבה המפורטת בתגובתי הקודמת, לפנים צריך שתהיה צורה של פנים, ולא צורת... ת*ת. תשאלו, מה קובע האם אלה פנים או איבר אחר מאברי גוף האדם? כל עוד מדובר בפרשנות בתוך מסגרת התורה, היא לגיטימית ויש לגלות כלפיה סובלנות ופלורליזם. מה שאין כן ברגע שהיא עוברת את הקו האדום, ברגע שהיא מבטלת עיקרים מעיקרי התורה, הרי שהיא "הדת הקרובה ביותר ליהדות", כהתבטאותו המפורסמת של מרן הרב שך זצ"ל. אי-שם בין הנצרות לאיסלאם, המונותאיסטיות. ואף אחד אינו אשם באמונתם המשיחית של המשיחיסטים מבין חסידי החב"ד, (ולמותר לגלות לך שאני מכיר מקרוב חב"דניקים רבים, שאיתם אני בא במגע יומיומי, ואינם משיחיסטים במוצהר. זהו רק פלג מנודה בתוכם), הם בעצמם הביאו על עצמם את הוצאתם מכלל עולמה של היהדות ההיסטורית. וחבל על דאבדין. |
|
||||
|
||||
את הויכוח הזה אתה תצטרך לנהל איתם, לא עם אזוב קיר כמוני. העליתי את העניין רק כדי להדגיש את מה שידוע לכל: גם בין שומרי מצוות יש ויכוח (וזאת הגדרה עדינה מאד למה שקורה שם) על אותן שבעים פנים. לא נעלם מעיני שבשעה שאותי השווית לברך או עקב, את חסידי הלובביצ'ר אתה משווה לת*ת (תות שדה?). אכן "דרכיה דרכי נועם". ללא ספק. |
|
||||
|
||||
לא השוויתי את חסידי לובביצ'ר, אלא את המשיחיסטים שביניהם, ומעטים המה. בבחינת מיעוט. בקרב היהדות שומרת המצוות אין ויכוח על קיומם של תרי"ג מצוות התורה. כולנו מסכימים עם קיומה של תורת ישראל קלה כחמורה. במסגרת זו, קיימת מחלוקת לגיטימית במישור של: כיצד ומהי הדרך לעבודת הבורא. כאשר הליטאים שמים דגש על פיתוח שכלי-רציונלי בעזרת לימוד התורה, ואילו החסידים שמים דגש על פיתוח הרגש האנושי באמצעות תפילת האדם לבוראו. בהקשר זה, ברצוני לספר על אחד מחכמי ישראל בעת האחרונה שהתבטא על שתי דמויות ניכרות בשדה המחשבה והשירה, שהיו ממובילי האידיאולוגיה החילונית בעם היהודי. האחד, המשורר העברי חיים נחמן ביאליק, והשני, הוגה הדעות והמסאי אשר גינצברג, האיש שאימץ לעצמו את שם העט 'אחד העם'. כידוע, ביאליק למד בצעירותו בישיבת וואלוז'ין ועם הזמן נפלט ממנה, לעומתו, 'אחד העם' למד בישיבה חסידית של חסידות רוז'ין ואף הוא מצא את עצמו ומקומו מחוץ לכותלי עולם הישיבות. לימים, ח"נ ביאליק, בזכות הפופולריות של שיריו יכונה "המשורר הלאומי" של מדינת ישראל, שאותם ידקלמו ילדות קטנות המתפלשות בעפר בגני הילדים, ו'אחד העם' יבסס במאמריו את רעיון הלאומיות היהודית ויטיף ל'ציונות רוחנית' (האנטיתיזה ל'ציונות המדינית' של הרצל) ואף יתנגד בחריפות רבה לרעיונות הציונות. אמר אותו רב ומנהיג חכם, שזה היה איש השכל והאחר היה איש הרגש. כידוע, ישיבת וואלוז'ין (אֵם הישיבות הלמדניות) היתה מבצר השכל וישיבה חסידית הינה מטבע הדברים, מבצר הרגש. מכאן שייתכן מאוד שאם כל אחד מהם היה לומד במקומו של השני, אזי פני ההיסטוריה של העם היהודי במאת השנים האחרונות היו שונים לחלוטין. כוונתו לומר שישנו אדם שהוא "איש השכל" ולעומתו ישנו אדם שהוא "איש הרגש" ולכל אחד מהם יש את עבודת הבורא הפרטית שלו. בהסתייגות מדבריו, ניתן כמובן לבוא ולומר, שכל אחד מהם היה מחוייב לעשות את המקסימום שביכולתו בכדי להתברג ולהשתלב בעולם הישיבות דאז, כלומר לחפש לעצמו את המקום המתאים לו על פי אופיו ואישיותו, רגשית או שכלית, במקום להישחף באור ההשכלה. ברם, עיקרון דברי האילוסטרציה ברורים, והוא: כל אדם צריך לעבוד את הבורא על פי אופיו הייחודי בו הוא נברא וזהו ייעודו, תיקונו ושלמותו האידיאלית, במקסימום אשר ביכולתו להשיג במשך כל ימי חייו עלי אדמות. ר' מנחם מנדל מקוצק העניק לתפיסה זו ניסוח מקיף ומעורר השתאות בחדותו: אם אני הנני אני משום שאני זה אני, ואתה הנך אתה משום שאתה הנך אתה, הרי אני הנני אני ואתה הנך אתה. אולם אם אני הנני אני משום שאתה הנך אתה, ואתה הנך אתה משום שאני הנני אני, הרי אין אני אני ואין אתה אתה. |
|
||||
|
||||
ועל כך אמר ריב קוני "אומרים שאני אננני אני על כן אני נבהל כי אם אני אנננני אני אז מי אני בגלל?" |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מה פירוש "מי אתה"? אתה קוניקוניקונילמל! |
|
||||
|
||||
נכון, מזכיר לי את הסרט הישראלי הישן נושן. |
|
||||
|
||||
ואסיים במילותיו הזכורות לטוב של קוני: מה זה, כל העולם קונילמל? |
|
||||
|
||||
נכון, באמת אמירה מדהימה, שחלה על ה''אתה'' שנטיותיו שונות משלך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |