|
||||
|
||||
Actually I thought about noting the other newspapers as you have mentioned.
A second thought brought me to eliminate those newspapers from the list. I am not precisely sure but it seems to me that Maarive, Haaretz and Yediot are taking nearly 70% of the Israeli daily newspapers’ circulation combined. Noting the other newspapers would take the statistics to its level of misleading results. It should be clear to you that if we to mention 10 newspapers but 7 of them are taking 30% of the readers’ market and 3 of them are taking 70% of the readers’ market (Estimated) therefore bringing forward them all as one package is like portraying a face of balanced approach in the Israeli media while actually it is misleading and untrue weight-wise. Being an avid reader of all the three big once (on a daily basis) as well all the others that you have mentioned I would say that:….. Yediot used to be balanced newspaper about 15-20 years ago, since then the newspaper went through a serious metamorphosis and it definitely should be considered as undercover (circulation consideration is trying to hide it unsuccessfully)soft Leftist’s approach newspaper. Haaretz Newspaper is in no doubt taking the Leftist approach and sometimes even leaning towards the extreme, hard Left, an approach that is expressed by some of its journalists ((Gideon Levi, Amir Oren, Amira Hess (BTW I do like very much hers companionate writing style) and others)). Maarive is the big question mark on the equation and about it the jury is still out. I am leaning towards the approach that says: It is a ‘Center’ approach newspaper. The above is portraying the objective approach; sure enough we may find others that will try to shake up my assumptions from all sort of personal inclinations. |
|
||||
|
||||
אם כך היית צריך להוריד גם את "הארץ" מהרשימה. ידיעות אחרונות לבדו מקבל, על פי סקר TGI לשנת 20031, 44.6 אחוזי חשיפה בציבור. מעריב מקבל כ-25 אחוזי חשיפה. הארץ מקבל רק כ-8 אחוזי חשיפה בכלל הציבור. בלי הארץ, אנחנו מקבלים עיתון אחד גדול בעל נטייה מרכזית, ועיתון אחד שני בגודלו בעל נטייה מעט ימנית. גם כן מאפיה שמאלנית... |
|
||||
|
||||
First is first, I never called the Leftists Newspapers a ‘Mafia’ I have called them ‘Leftist Hegemony’, the difference in Negative/positive/criminal connotation is obvious.
Due to the fact that you are insist on categorizing Yediot in the ‘Center’ and I am saying that Yediot is Leftist Newspaper I have no other choice but to get into the bean counting, so here it is (I have picked up journalists names randomly and incidentally): Yediot’s Leftist Journalists (Left and extreme Left): Yair Lapid Silvy Keshet Meyir Shalev Gidi Vitz Yuval Karny Tzadok Yeheskeely Hen Shalita B. Michael Oded Shalom A. B. Yehoshua Shlomi Eldar Orli Azulai Ofer Shelah Mordehi Gilat Ori Orbach Yediot’s ‘Center’ Journalists: Nahum Barnea Shimeon Shifer Sima Kadmon Sever Plotzki Yediot’s ‘Right’ Juornalists: Ori Elitzur (My apology to the journalists mentioned above in case I have misspelled their names). Sure enough Yediot is having more Journalists but the ratio between Left and Right will remain basically unchanged. Luckily for Yediot many people are buying and reading Yediot due to the obvious recognized and appreciated quality of the newspaper ‘Center’ Journalists like Nahum, Shimeon, Sima and Sever, without them? Well, I suspect Maarive would have come into the 44% circulation range instead. Oh, sorry, almost forgot Dana Spector, she is hilarious. In addition and that is personal, I have found the Yediot’s fonts and pages/paragraphs format easier, more pleasant to the eyes then Maariv’s. |
|
||||
|
||||
אורי אורבך הוא שמאלני או שמאלני קיצוני? |
|
||||
|
||||
That is up to the beholder's eye
|
|
||||
|
||||
אתה רציני? אז אם אתה יכול, נמק מדוע האיש שמאלני (או שמאלני קיצוני) עפ"י השקפת עולמך. |
|
||||
|
||||
רוב מי שמנית, גם בימין וגם בשמאל, הם בכלל פובליציסטים ולא כתבים. יתר על כן, אינני יודע לפי מה אתה שופט את העמדות הפוליטיות של כתבים מסויימים, אבל מהיכרות אישית שלי עם כתבים אחרים, יש ביניהם רבים גם בימין וגם במרכז. ברשותך, לא אנקוב שמות משום שמדובר באנשים שעמדותיהם הפוליטיות אינן דבר ציבורי ולא אני אהיה מי שעושה להם אאוטינג. |
|
||||
|
||||
Maybe here is the problem; you know “Them” personally. I do not know “Them” at all. כבר מעל 10 שנים שאני לא קורא עיתון כתוב, גם אם מבקשים ממני לקחתו בחינם בתחנת דלק. הדגים המלוחים כבר מזמן מסרבים להעטף בנייר זה.All I do know is “Their” articles and I am judging journalists/publicists usually by their most important output, their articles. On the other hand you may be correct but not from the same angle’s view yours (and mine) intention is seems to be. Calling many of the Israeli Journalist Leftists is doing unjust with the term. I am not going to get into terminology issues here but my senses and feelings telling me that any relations between the term Left and many of our Journalists that are considering themselves as such is incidentally. They are calling themselves Leftists; they are considering themselves “Cool” and “In” by that, adapting the sense of “belong to the Branja”, opening many doors in the government civil servants’ offices for them, sometimes even a generous funds are involved (like the “Fund for Israel’s” generous funds circulations acts), but that is not making them real Left. Random observation will show clearly that the Israeli public is not a dumb one. The public do feel the phony behavior of the so called Left journalists and rejecting it in droves. The poor, pitiful situation of the Israeli Left is the proof. When certain journalists are advocating relentlessly the approach that saying Oslo agreement brought only good to us, when they are advocating day and night that the current intifada is our fault/wrong doing and the Palestinians are not having much to do with (except the Terror that came, to many of our journalists’ approach just out of the thin air), then sure enough the public majority is despises the Israeli Left. The Israeli public with his healthy senses is recognizing the phony behavior of many of our journalists. To clarify my approach I do think that Oslo Agreement was intended to do good for the two nations only that short sighting in its planning by its initiators from our side and poor implementation/inspection (from both sides) rocked the cradle and brought the Middle East to the current chaotic situation. The current intifada? Sure enough we are sharing an equal blame with the Palestinians on its initiation and results; we can not blame one side only here. I am saying it again to all those Palestinians and Israel’s accusers; we can not blame one side only. The Israeli Left (Whoever “They” are) actually neglected / abundant the Israeli public, The so called “Left” is talking to the people by way of those journalists that are having a questionable relation and understanding of what socialism, Zionism, Judaism and democracy is. No wonder then that the public majority is despising “Them”, us. Instead, the Israeli Left movement should regroup; start talking to the public in the eyes’ level, getting involved with the people’s problem on a one on one basis, being (Truly) caring and show caring. The Left should make the Israeli public understand that he do care about the people, all people, settlers included, wherever they are, to make those 300.000 people understand that they are part of us and we will take care of them, we understand their feelings and stress, we have to hug and comfort them even if the political circumstances are forcing us to evacuate certain amount of them, to stop the internal hatred and reveres the quest toward a civil war in our country. The Left should spread our desire for unity instead of breaking us apart as it is done by now. The public is not dumb (again), a call for unity and acting upon will win hearts and minds, specifically in this times. The Left should stop the race between its politicians trying to overcome each other’s social “achievements”, by spreading and wasting our national economical assets, in short, start behaving in a responsible manner. Increasing the support for single Mom families from 20K (which is justified) to 160K families in a relatively very short time is a national disaster not a social system). Left’s leaders should have the courage to stand in front of the public and say: “Sorry, we can not afford this and that, we are a country under the stress of a “like-War” and that all we can afford. Stopping interested and powerful blackmailing groups in excessive payment to its members even if those groups are called a “Blue Collar Workers Groups”, telling them: “that all we can afford take it or leave it”. The Left should recognize in the existence of the Right Wing supporters and start talking to them at the same fashion as described above creating a dialog that may convince the other side of the political spectrum supporters in the Left sincerity (Provided it was applied that way). After all we are all one nation that only divided by different political opinions and that could be bridged out. The Left should become honest with itself and the Israeli public (Not a dumb one, remember?), recognizing the stress and negative feeling of many of the Right Wing people towards our judicial system, those feelings that leading many people to despise this system and consider it an enemy (Not without a merit). Remebmer Ben-Aharon’s famous phrase (the Histadrut Chief, then) after the great turnover of power from the Haavoda party to the Licud, the same very night? “If that what the public did for us then the public do not know what he wants….” Really? The public do not know what he wants? Really? The same ignorance we are experiencing for that many years by our politicians and their followers/collaborators, the journalists. How many journalists that you know are willing to say the truth (The real fact and truth) to the public? Ten perhaps? Only ten maybe twenty out of the hundreds, if not thousands that are making their leaving in journalism (those that are so called “The guardian dogs of democracy”)? Is not that all about? Just to make your day I will attach here O(U)ri Neta’s article from June 19 2004 in NFC (News First Class) I am regarding Uri Neta as one of the best Israel’s publicists in our time… לאחרונה נתקלתי במקרה במבזק בידיעות אחרונות מה-15 ביוני 2004, ובו כתוב במוסף "שוק ההון" בעמוד 4: "צמרת עולם העסקים הישראלית ביחד עם כמה פוליטיקאים, נעלמה בסוף השבוע מהארץ לטובת חתונת פאר במונקו... פרנקל, תורם חשוב של המרכז הרפואי איכילוב וככל הנראה גם של מפלגת העבודה, שינע למונקו במטוס פרטי את אלפרד אקירוב, משה קרת, גבי ברבש, שמעון פרס, דליה איציק, בנימין בן אליעזר וחיים רמון...". הקשר בין הון ושלטון של עסקני מפלגת השמאל לא מעניינים את התקשורת. חדשה זו נדחקה לפינה נידחת ואף אחד לא חתום בתחתית המאמר. אם איש מפלגה לאומית או דתית היה נוסע על חשבון חברו לחו"ל זו הייתה ללא ספק עילה לסדרת כתבות סוף שבוע ולחקירה משטרתית על שוחד ושחיתות. אילנה דיין מספרת לנו על גניבת חול בעוד שהסיפור הגדול אותו היא לא תעיז לחשוף מסתתר כנראה אצל יוסי גינוסר (לעד) וחבריו ממפלגת העבודה שעסקו ועוסקים עד היום הזה בסחר אינטנסיבי עם הרשות הפלשתינית. לשאלה למה לא חיסלו את הטרור בעזה יש תשובה פשוטה: הפוליטיקאים ואנשי העסקים הקשורים איתם הרוויחו ממכירת ציוד כמו צינורות המשמשים לבניית טילים, מחרטות המשמשות לייצור פצצות מרגמה וחומרי דשן המשמשים לייצור חומרי נפץ. ישראל מעולם לא התלוננה באו"ם שמצרים מחדירה כמויות נשק מבהילות לישראל, כיוון שיש לאנשי עסקים המקורבים למפלגת העבודה, מפעלים במצרים וירדן וקצת רעש דיפלומטי יכול לפגוע בעסקיהם במזרח התיכון החדש. אילנה דיין גם לא מספרת לנו, ולעולם כנראה לא תספר לנו, איך התקבלה ההחלטה לוותר על שדות הגז מול חוף עזה ומי מיוזמי הסכם אוסלו קיבל אחוזים בחברות הגז? לא כי היא לא תחקירנית מעולה, לא כי היא לא יודעת לשאול שאלות נוקבות, אלא פשוט הנושא לא מעניין, כיוון שמדובר באנשי שמאל. הקשר בין תקשורת, הון ושלטון הוא נושא הדורש חקירה. איך רפי, אילנה חיים ואמנון מספרים לנו על גניבת חול, תפיסת נוכלים קטנים בסכומים של תביעות קטנות, ורמאויות כמעט חביבות, ולא על הרמאויות הגדולות, נתינת נכסי עם ישראל לבודדים, בעלי הון, שמתחלקים במקצת מהונם עם הפוליטיקאים ואנשי התקשורת. באחרית הימים כשהתקשורת תעשה את עבודתה נאמנה, עם ישראל יבין שאילי ההון המאובטחים, שלא מסתובבים ברחובות, בבתי הקולנוע והקפה, סוחרים עם אלו שרוצחים אותנו, בשיתוף פעולה מלא עם הפוליטיקאים. בינתיים הם מצליחים "לעבוד עלינו" ו"בגדול". |
|
||||
|
||||
Interesting enough my English posting was written about 12 hours prior to Neta’s article that published in NFC, Are we psychic or what?
|
|
||||
|
||||
ואולי יותר חשוב:*מתי* אתה חי? העיתונאים נוקטאים עמדה שמאלית כדי למצוא חן בעיני השלטון? מוזר, ב- 25 השנה האחרונות (דור שלם!) השלטון היה בידי השמאל בדיוק 8 שנים (מתוכן 2 בממשלת אחדות) ו- 17 שנים שלט הימין (מתוכן 6 בממשלת אחדות). אם העיתונאים מתחנפים לשלטון, לא עדיף להתחנף לימין? זה שאתה חי לפני עשרים שנה מוכח עוד יותר בציטוט (הארכאי) של בן-אהרון. |
|
||||
|
||||
You have entirely missed the point. עוד טרם פורסמה החלטת היועץ המשפטי לממשלה, בעניין פרשת "האי היווני", וכבר התבשרנו כי העותרים הסדרתיים, מספר חברי כנסת הנוהגים לעתור לבג"צ השכם וערב, כבר מוכנים. הם כבר כתבו והכינו, הם כבר יודעים כי ההחלטה פגומה מן היסוד עוד טרם בכלל עיינו בה.The point was (is) that the Left (yours not mine) did not learned anything in the past 25 years and behaving in our days much like as Ben Aharon’s phrase implies namely: “Ignoring large part of the Israeli public wishes and opinion from all sort of strange reasons. Please review Ir’on Pestinger’s article in NFC’s June 20 2004, you may learn something: אין הם סומכים על עותרים ציבוריים אחרים ידועים ומוכרים, והם רוצים לרדוף אחרי הסנסציה ולקבל את זרקורי התקשורת בכל מחיר. לדבריהם, אין מדובר חס וחלילה ברדיפת פרסומת לשמה, רחמנא לצלן, מדובר במאבק על "שלטון החוק" במובנו הטהור. אין הם רואים צורך לשם כך אפילו לעיין בהחלטתו המזעזעת של היועץ המשפטי לממשלה, ממנה עולה תמונה מחרידה. פוליטיזציה מוחלטת בצמרת הפרקליטות הביאה לציד-אדם ממושך, לסימונם של אנשים, השמצות, הדלפות וסילופים שהביאו לערעור מוסרות השלטון בישראל. לנוכח שטיפת המוח המתוקשרת, כבר סברו רבים וטובים בציבור כי ראש הממשלה בחר להוריד התנחלויות על-מנת להמלט מ"התיק", שלא היה ולא נברא. דומה כי פעם נוספת מתברר, כי דווקא הריקבון הפוליטי הממאיר בצמרת הפרקליטות מסכן את הדמוקרטיה הישראלית יותר מכל חשדות שווא על שחיתות של אישי ציבור. בשום מקום עלי אדמות אין פוליטיקאים בכירים מנסים להפעיל את מערכת המשפט כנגד יריבים פוליטיים בכל מחיר, ואין מדינה בעולם שיש בה אח ורע לתופעה בזויה ודוחה שכזו. אפילו בארצות הברית, בה הקוטביות הדו-מפלגתית מעבירה לעיתים אנשים על דעתם, נזהרים חברי הקונגרס והסנאטורים מלהתערב בתהליכים משפטיים ולנהל את המאבקים הפוליטיים באמצעות חקירות פליליות. אין מדובר רק בהפרה מבישה של עקרון הפרדת הרשויות, שכן אין לחברי הכנסת מה לחפש בבית המשפט העליון כמו שאין לשופטי בית המשפט העליון מה לחפש בכנסת, מדובר בתופעה חמורה פי כמה. אותם "עותרים מקצועיים" כבר תרמו תרומה מכרעת לחיים הציבוריים במדינת ישראל. האחד כינה את גדול הדור בשם "שיכור" והשני מצפה מן הסתם שעמיתיה של פרקליטת המדינה לשעבר, בבית המשפט העליון, שניהלו מערכה כה נאה למען בחירתה, ייחלצו לעזרתה ויכו ביועץ המשפטי ובראש הממשלה כאחד. מדובר כאן על מסר שלילי וחמור המשדרים אותם צדקנים לציבור בישראל, לפיו, במדינתנו המשוסעת, המקוטבת והמפולגת, החצויה בוויכוחים אידיאולוגיים, אין מדובר בוויכוח פוליטי רגיל, אין מדובר ביריב פוליטי מדובר באויב פוליטי - הצד שכנגד הינו אויב וכנגד אויב נלחמים בכל האמצעים, הכל כשר, אויב צריך לאבד, להרוס ולהשמיד. רצוי כמובן לגרום לו להפסיד בבחירות דמוקרטיות, אבל אם זה לא הולך, נחסל אותו ציבורית באמצעות הליכים פליליים לסוגיהם. דומה, כי אמירתו של מנחם בגין המנוח כי מתנגד פוליטי הינו לעולם יריב ולא אויב, נשתכחה מהם. גישה פסולה זו יש בה וכפי הנראה, כדי להסביר מדוע לוותה כהונתם של שלושת ראשי הממשלה האחרונים במדינת ישראל באין קץ של חקירות פליליות. האם באמת החיים הציבוריים במדינת ישראל מושחתים יותר מאשר במקומות אחרים? או שמדובר בטירוף מערכות פוליטי המלווה בהסתה ובדמגוגיה מסוכנת מצד מספר חברי כנסת שאינם יודעים גבולות. העמדת היריב הפוליטי בתור אויב טוטאלי אשר יש להילחם בו בכל דרך, הינה גישה בזויה ומסוכנת המצעידה את הדמוקרטיה הישראלית אלי פי פחת. כל אזרח בישראל, צריך לשמוח על כך שראש ממשלתו (ולא חשוב מאיזו מפלגה) נחלץ מהעמדה לדין ולא לשאוף כי ראש הממשלה יסולק מתפקידו באמצעות כתב אישום. מי שמערער על-כך רשאי כמובן לפנות לבג"צ, אולם ישנם מספיק גורמים שיעשו זאת בלי מעורבות דוחה של חברי הכנסת רודפי פרסומת, נטולי גבולות ואכולי הרס עצמי. עליהם להשאיר לרשויות המוסמכות ולמערכת המשפטית למלא את תפקידם ולא לנסות להטותה לכיוון כזה או אחר בקריצת עין. מן הראוי היה לנוכח חומרת תופעה מדאיגה זו, כי המחוקק יגדיר מחדש בחוק את עיקרון הפרדת הרשויות במדינת ישראל ויאסור על חברי הכנסת לעתור לבג"צ כעותרים ציבוריים, אלא במקום שבו נפגע אינטרס אישי שלהם, ומנגד ימנע גם מהשופטים להופיע בכנסת, שכן לתופעה ההרסנית של חברי הכנסת העותרים אין אח ורע בשום מקום אחר בעולם. ___________________ הכותב הינו עורך דין וחבר הוועד המרכזי בלשכת עורכי הדין. |
|
||||
|
||||
קצת מוזרה האמירה ''אפילו בארצות הברית נזהרים מלנהל את המאבקים הפוליטיים באמצעות חקירות פליליות'', באוזני מי שעוד זוכר את ההתעללות של קנת' סטאר בביל קלינטון, (במיוחד עכשיו כאשר קלינטון מייחצ''ן את האוטוביוגרפיה שלו, שזה אחד מנושאיה העיקריים) |
|
||||
|
||||
האנגלית שלך, אם לומר את האמת, די מעייפת. מכיוון שמסתבר שאתה מסוגל לכתוב בעברית, אני חושב שכולנו היינו מעדיפים אם תעבור לכתוב בשפת אימך. |
|
||||
|
||||
Dubi, החלטת היועץ המשפטי לממשלה בפרשת האי היווני חשפה סוף סוף לעיני הציבור את ערוותם של מי שבאמצעות כת קטנה של עיתונאי-חצר הצליחו לבסס את התפיסה כי מתחוללת כאן מלחמת בני אור בבני חושך, שבה הפרקליטות מגינה בגופה על הציבור מפני נבחריו.I am going to make you even “Tired” more. I will give you a hint…. A Canadian influential once asked (based on a lot of similarities between the Canadians and the US Americans) : is you the Canadians and the US Americans are the same? His answer was: “No, we are not the same. We speak the same language, we eat the same foods, we dress very much alike, we watch the same TV programs but we are definitely not the same” I am coming from the very core of the Israeli Left, I suspect that you consider yourself Left as well, BUT we are not the same, your Left and mine are different. I suspect that we both know what is wrong in the Left only that I am not afraid to speak out my mind about and you are……..(please fill the blanks). I want a clean moral left, a left that is answering and (trying) to represent the public majority, a leader of a nation, a movement that is having the potential of uniting the nation, I do not want this movement to become a domain of some hallucinating, strange, edged, dreaming, disconnected people, only then it may get back to power, many here wants the left back in power in any circumstances even if it corrupted and rotten to its roots. No we are definitely not alike. So here is Rubi Rivlin’s answer from June 20 2004 – NFC, to those, unlike me, “Left”. Is it important that Mr. Rivlin is coming from the Right? I do not think so. “Just and truth is universal”: והציבור מאמין - כך מוכיחים כל הסקרים - שהפוליטיקאים מושחתים, שמוסדות השלטון רקובים, שאיש ציבור הוא אשם לא רק עד שתוכח חפותו אלא אף לאחר שתוכח. כל תהיה, כל מילת ביקורת, נהדפות מייד. מקהלה של עיתונאי-חצר ופרשנים מטעם נחלצת תמיד להגנת הפרקליטות ומציגה את התהיות ככפירה ב"שלטון החוק". קריירות פוליטיות וציבוריות חוסלו בזו אחר זו, כשהציבור - שאינו נחשף לעובדות - משוכנע שמדובר בניקוי אורוות. אך עד שחשף מני מזוז את השיטה, כמעט לא העז איש לחשוף את הסימביוזה המסוכנת בין גורמים באגף החקירות, בפרקליטות ובתקשורת. בשבוע שעבר האזנתי ליועץ המשפטי לממשלה והייתי כחולם: סוף סוף העז מישהו - ולא עוד אלא זה העומד בראש התביעה הכללית - להתגבר על ההמון המוסת, על מקהלת החסידים השוטים, ולהכריז באומץ: המלך הוא עירום. בטוחני שגם אחרים שהופשטו מכבודם ומשמם הטוב בלי יכולת להתגונן חשו את שאני חשתי. אבל אדם קרוב אצל עצמו, ומטבע הדברים נזכרתי בחוויה האישית שלי; בחקירתי, שנועדה - אין לי ספק בכך - למנוע את מינויי לשר המשפטים בממשלת שרון הראשונה. אחרי ניצחונו הסוחף של שרון בבחירות, ימים אחדים לפני שהציג את ממשלתו החדשה, זומנתי במפתיע לחקירה ביאחב"ל (היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות) ונחקרתי במשך 12 שעות על מסכת ארוכה של עלילות מופרכות - החל מהיותי "שליחו" של דוד אפל בוועדה למינוי שופטים ועד להיותי "שליחו" של אריה דרעי בחקיקת החוק לשחרור מוקדם של אסירים. הוטחו בי חשדות שהתבססו על אלפי שעות האזנות-הסתר שנעשו (כך התברר לי אז) לאפל. בחקירה הפרכתי, אחד לאחד, את כל החשדות שהועלו ודרשתי כי החקירה תמוצה עד תומה. בסופו של יום מתיש עמדו לפני החוקרים נכלמים והסבירו כי פעלו לפי הנחיות הפרקליטות. בתום החקירה הוזהרתי לבל אעז לחשוף את עצם חקירתי, וכי אם אעשה כן אואשם בשיבוש הליכי חקירה. מזועזע ומבויש שבתי הביתה באותו לילה ביודעי כי שמי הטוב הוכתם לתמיד. הבנתי היטב כי בגלל עלילה שפלה נמנעה ממני גם הזכות לכהן כשר המשפטים - פסגת שאיפותיו של כל משפטן בפוליטיקה. אחרי ימים אחדים הודלף הסיפור לכל אמצעי התקשורת. עברתי מאולפן לאולפן בניסיון להציל משהו משמי הטוב, מול ההאשמות שהוטחו בי על שוחד ושחיתות. מאז אותה חקירה, שהיתה גם היחידה, לא פנה אלי איש. לפני כשנה פנה עיתונאי ערוץ 10, עמנואל רוזן, למשטרה וביקש את התייחסותה לחקירתי. "לא מוכרת לנו חקירה כזו", היתה התשובה שקיבל. רק אחרי שתיק החקירה נגדי שכב בפרקליטות במשך שלוש שנים, החליט היועץ המשפטי החדש לסגור אותו, בהעדר אשמה ומתוך ניתוח פשוט של העובדות. "לא על תיק ריבלין תהיה תפארתה של הפרקליטות", אמר מני מזוז ביובש במועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. כך פעלה השיטה. כך חוסלו קריירות. סגירת התיקים או הזיכוי בבית המשפט (במקרים שהוגשו כתבי אישום) - תמיד הגיעו מאוחר מדי. שמירת תיקי חקירה פתוחים בהקפאה במשך שנים ארוכות, ללא הצדקה כלשהי, ללא ניהול פעולות חקירה, וללא קבלת החלטה בעניינם, היתה לשיטה בפרקליטות. בעת הצורך (למשל כדי לסלק שר משפטים שלא מצא חן בעיני "המערכת" או כדי לטרפד מלכתחילה מינוי של מי שנתפס כאיום על ההגמוניה של קבוצה מסוימת) נשלפו התיקים מן ההקפאה והודלפו מהם פרטים לעיתונאים מסוימים - תמיד אותם עיתונאים. כל זאת כדי שהפוליטיקאים שסומנו יזכרו תמיד שהחרב תלויה מעל ראשם. אם זו אינה סחיטה, איני יודע סחיטה מה היא. ה"מערכת" לא פעלה מעצמה. היה מי שהפעיל אותה, מי שסימן את המטרות, מי שקיבל את ההחלטות, מי שהנחה את החוקרים, מי שהדליף, ומי שניסה להתנקש בדמוקרטיה הישראלית. היה גם מי שידע ושתק. ___________________ הכותב הוא יושב ראש הכנסת Now, ask yourself: is Rubi Rivlin is that much mistaken or behind this heavy smoke screen is hiding a big, very big flame?
I know the answer, do you? |
|
||||
|
||||
כל שביקשתי הוא שתכתוב בעברית, משום שכבר הוכחת שאתה מסוגל לכך (הנה, ממש בתגובה זו). לא רוצה? לא צריך. אני לא מתכוון לקרוא את התגובות העילגות שלך עד אז. |
|
||||
|
||||
מה לגבי האפשרות ש-AMR יכול *להעתיק* טקסטים בעברית (כך זה נראה, למען האמת) מדפי אינטרנט, אבל לא לכתוב בעצמו (הוא יכול להעתיק אות-אות וליצור משפטים, אבל זו נראית לי דרישה מוגזמת מדי)? |
|
||||
|
||||
אז אני בכל זאת מעדיף לא לקרוא. |
|
||||
|
||||
אני חושב שבמקרה זה מוטב שיתרכז בפיתוח אמנות ה copy&paste. |
|
||||
|
||||
בינתיים, פרשת החתונה של פרנקל והזמנת הפוליטיקאים פורסמה בסוף השבוע ב"7 ימים" על פני כמה עמודים, פרי תחקיר משותף של שלושה עיתונאים. |
|
||||
|
||||
קשה לי עם האנגלית שלך, אבל נדמה לי שהתעלמת מהמשפט השני. אם ידיעות לפי הגדרתך הוא עיתון שמאלני, ומעריב הוא עיתון מרכז, ורוב הציבור קורא מעריב וידיעות, המסקנה היחידה היא שזה מה שציבור בוחר לקרוא, אחרת הוא היה קונה את שבע, מקור ראשון, הצופה, וסטי, משפחה או JP. מאפיה שמאלנית בודאי שאין כאן. |
|
||||
|
||||
Just avoiding a repetition please refers to my last answer to Dubi Kenengiser on the same topic; I hope I have answered it all.
|
|
||||
|
||||
ממש לא הבנתי מה מפריע לאותם אנשים שקונים את ידיעות השמאלני לקנות את מקור ראשון. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |