 |
לי המאמר הזכיר דווקא יצירת מד"ב אחרת - ארבעת ספרי הסדרה "היפריון", של דן סימונס. גם שם (ספוילר! ספוילר!) היכולת האמפתית מתבררת בתור הדרך היחידה לגאולת האנושות וכל מין מודע אחר, ויותר מזה, בתור המהות הבסיסית ביותר של היקום עצמו; וגם שם משתמשים להבהרת הנקודה במין של AI, שההבדל היחיד והקטגורי שלו מהאנושות הוא העדר יכולת אמפתית.
אבל זה לא רק האמפתיה - הפילוסופיה של "היפריון" כוללת עוד כמה ערכים שאפשר לסווג כאקזיסטנציאליסטים: ערכו של שינוי תמידי (שמציגים הousters), ערכו של המוות כדבר היחיד שמעניק משמעות לחיים (כמתבטא בסוגיית הcruciform), והשוויון הבסיסי המוחלט בין בני אדם (כמתבטא בהעדר המודגש של כל שמץ גזענות או שוביניזם: עולי הרגל כוללים, בין השאר, כומר, פלסטינאי ויהודי, ורוב הדמויות החזקות בספר - החל במשיח, עבור בנשיאת ההגמוניה האנושית וכלה בשטן-בדמות-אדם - הן נשים).
מה שמעלה את השאלה המעניינת - האם סופרי מד"ב נוטים להיות אקזיסטנציאליסטים?
או אולי להפך - סופרים אקזיסטנציאליסטים נוטים לכתוב מד"ב?
במחשבה ראשונה הרעיון הזה נראה מופרך, אבל במחשבה שניה דווקא לא כל-כך. בספרות ה"רגילה", ה"ריאליסטית", נדמה לעתים קרובות שההסכמה השוררת היא ש"הכל כבר נכתב" - כל סיטואציה אנושית, רגש או מחשבה כבר תוארו - ולכן הדרך היחידה שבה יכול סופר להיות מקורי היא לפרוט את ההוויה למטבעות קטנים יותר, לפרק את הרגשות לגוונים דקים יותר,
לתאר את אותם דברים ידועים בחריפות רבה יותר. בתוך גישה מפוררת כזאת אין הרבה מקום ליצירת מבנה שלם של פילוסופיה חיובית. מד"ב, לעומת זאת, בנוי מעיקרו על מקוריות ממש - על עולמות שלמים שעוד לא נכתבו - ועל רקע כזה קל יותר להביע בצורה מקורית ומעניינת מבנים מחשבתיים שבספרות ה"רגילה" היו מוקעים במהירות כבנאליים וקיטשיים מדי.
אבל חוץ מזה, מד"ב הוא תחום שזועק ממש לעיסוק בפילוסופיה, והרי אם כבר פילוסופיה, מן הסתם רוב הסופרים ייטו לקוים דומים: שהרי ככלות הכל, הרעיונות האקזיסטנציאליסטיים בכלל ורעיון האמפתיה בפרט הם רעיונות טבעיים מאוד - דברים שרובנו היינו רוצים להאמין בהם ונכונים בקלות להאמין בהם, ולא מפתיע שסופרים שכותבים על הדברים האלו (ואינם דווקא בעלי תורה פילוסופית מקורית) מתפתים להציג לקוראים דווקא אותם. לכן גם לא הייתי ממהרת לקבוע, לא על פי הספר המתואר במאמר בכל אופן, שהכתיבה של פיליפ ק. דיק, או של דן סימונס לצורך העניין, היא דווקא אקזיסטנציאליסטית, ולא כתיבה הומניסטית-מערבית-אופטימית "סתם".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש