|
||||
|
||||
לי נראה שצריך להיות גבול דווקא להבנה שאפשר לגלות לילדים שנקרעו מחיקים, אפילו אם החיק הספציפי הזה היה של אם אוהבת, דבר שעדיין לא הוכח סופית בשום פורום. אבל אני מציעה שכאן1 נחתום את עניין האיש המרושע ההוא. מפני שיש לי הרגשה שאם נמשיך בסטיה החמורה הזאת מנושא השיר, נגורש מפה בחרפה ע"י אותה ד"ר וישנה עצמה (בשבתה כבית הדין הגבוה לצדק שירי). והיות שאתה בעצם צודק לגבי משחקי חידות במקומות הלא נכונים, נראה לי שלא נותר לי אלא לעבור עכשיו למסלול האלטרנטיבי, דהיינו- היאלמות לעד (טוב, עד השיר הבא). 1 (כלומר כל עוד המלה האחרונה בעניין היא שלי). |
|
||||
|
||||
גם אני לא חושבת שיש כאן ''כתב חידה'', לכל היותר מדובר על חזרה של המשורר למקום ילדות, או מקום מוכר היטב, לאחר שנים. לא משהו שצריך לאתר על המפה כדי להבין. אין לי עצה או תושייה במקרה הזה, אלא רק לעניין התחבירי - הכברת הפעלים בזמן הווה והדפוס הכמעט אחיד של המשפטים בתחילת כל בית יוצרים תחושה ''כבדה'' ועמוסה, סטאטית ממש. ייתכן שזו היתה כוונת המשורר, ואז זה גם משתלב עם המסר המילולי, של חזרה תפלה ועצובה לאותו מקום. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |