|
||||
|
||||
ומה את ממליצה להגיד לילד בעיניין האב כשישאל למה לא השאירו אותו עם אביו, הרי האב לא ויתר על הילד והילד ישאל למה לקחתם אותי מאבי שרצה אותי ומעולם לא ויתר עלי מה אז תגידי לילד ? האם האב (הנשכח) לא קיים בסיפור ודעתו אינה נחשבת ? הרי אם אישה בוחרת להפיל את הילד אז לגבר אין זכות וטו ואם בוחרת ללדת ולדרוש (מגבר שאינו מעוניין בילד) דמי מזונות, גם אז אין זכות וטו. ועכשיו מסתבר שאם החליטה למסור לאימוץ בלי ידיעתו גם אז אין לא זכויות. למעשה 'זכותו' היחידה היא להסכים למהלכיה של האם. ילדו אינו ילדו לצורך כל עיניין מלבד כסף. אינני תומך בעמדת ההורים המאמצים שטורחים להשחיר (בעזרת התקשורת שסיפרה רק חלק קטן מהעובדות של המקרה ואלה בלאס) את ההורים הביולוגים כאילו הם חסרי אחריות לא בוגרים (כמעט מסוכנים לילד), כבר מספר שנים שאני שומע מדי פעם על סיפור שכזה (טענת הלחץ הבלתי מתפשר שמפעילה אלה בלאס על אימהות חד הוריות לוותר על ילד חוזרת בהרבה יותר מידי מקרים). אינני חושב שטובת הילד היא הערך הגבוהה ביותר בסולם הערכים של חברה נאורה (אני עדיין חושב לדוגמה שצדק צריך להיות אבסולוטי ואינו ניתן למיקוח וככזה יכול לפעמים לסתור את טובת בילד – כל זאת מבלי לטעון שטובת הילד היא להיות עם ההורים המאמצים). השקפת העולם של השרות למען הילד נראית היטב כאשר מסתכלים על יותר מאשר מקרה אחד שבו היו מעורבים, השקפת עולם שאומרת שלעולם משפחה חד הורית פחות טובה מאשר משפחה עם 'הרכב מלא'. תפיסת העולם שהומואים לסביות וחד הורים (במיוחד גברים) ושאר 'מריעין בישין' לשיטתם אינם זכאים לילד. לצורך העיניין אחזור על עיקרי העובדות שליקטתי מן המאמרים בעיתונות והראיונות של ההורים. 1.אשה שנפרדה מחברה הלכה להבדק אצל רופא שגילה שהיא בהריון בחודש השמיני (הסיבה שהאשה לא חשדה היא עקב היסטוריה של מחזור לא סדיר וירידה במשקל בזמן ההריון בניגוד למצב נורמלי) 2.עקב ה'הפתעה' ביקשה סיוע של עובדת סוציאלית (האשה היתה אז מובטלת שחיה אצל הוריה) שטרחה להזעיק את השרות למען הילד. 3.האם שוכנעה למסור את הילד לאימוץ וטענה שאינה יודעת מי האב. 4.לאחר שתי פגישות החתימו אותה על ויתור על הילד (בזמן ההריון). 5.לאחר הולדת הילד בגיל 10 ימים הוא נמסר לאימוץ. 6.במהלך הזמן שלאחר המסירה יצרה האם קשר עם האב וסיפרה לו את שקרה. 7.בגיל חודשיים וחצי פנו ההורים הביולוגים לעו"ס ובקשו להחזיר את הילד. 8.השרות דחה אותם 'משך את הזמן' וטען שצריך לבדוק מספר דברים ואולי לשכנע את ההורים שזהוא מהלך מיותר. 9.ההורים לא ויתרו ולאחר חודשיים נוספים שראו שהאם לא מותרת העבירו את ההודעה המצערת להורים המאמצים על שינוי דעתה של האם הביולוגית (אם היו מודיעים לאחר תום מסגרת הזמן של 6 חודשים הם היו חשופים לטביעת רשלנות) 10.התחיל מהלך משפטי שבו השרות למען הילד צידד בעמדת ההורים המאמצים ושבו נטען כאילו אפשרות החרטה שמוקנת בחוק היא למעשה פירצה (רמז לבית המשפט להתעלם מזכות זו של הם הביולוגית) 11.בדיקות של השרות את ההורים הביולוגים טענו שהאם אינה כשירה להורות. 12.עורכי הדין של ההורים הביולוגים החלו לטעון בשם זכות האב שלא ויתר על ילדו מעולם ולא רק בשם חרטת האם. 13.נערכו בדיקות לאב (DNA) להוכחת אבהות. 14.בדיקה של השרות למען הילד הראו שהאב אינו כשיר להיות אב. 15.בדיקה נפרדת של ממונה מטעם בית המשפט (עקב חד צדדיות של השרות למען הילד )טענה דבר הפוך (ביחס לכשירות שני ההורים הביולוגים) ועל סמך בדיקה זו אושר תהליך החזרת הילד בהדרגה (ביקורים של ההורים הביולוגים כדי שהילד יתרגל אליהם). 16.ההורים המאמצים הציעו דרך אחיה של האם המאמצת 50000$ בתמורה לויתור על הילד ובמקביל טענו שההורים הביולוגים צעירים ו'שיעשו עוד ילד' 17. לאחר שהוחלט על מועד מסירה לילד החליטו ההורים המאמצים לנסות לטעון כנגד אי שיתופם בהחלטות בית המשפט ביום המסירה עצמו. במהלך הקמפיין התיקשורתי למען ההורים המאמצים לא ראיתי ולו ידיעה אחת שכללה את כל העובדות (שתומכות בעמדת ההורים הביולוגים) ואפילו לא את רובם. כאן אני רוצה להכניס הערכה בלבד (שיכול מאד להיות שאני טועה בה) שאותה תפיסת עולם של השרות למען הילד היא נשענת על ערכים דתיים (התנגדות לחד הוריות הומואים לסביות ושאר מודלים משפחתיים שאינם תואמים השקפה שכזו) ושממנה נובעת התמיכה בזוג המאמץ (דתי - על פי דברי האב). ולשאלה שמישהוא עלול לשאול אותי אז כן אני חושב שאלה בלאס שעומדת בראש הפירמידה הזו יכולה לעודד גם את העובדות הכי פשוטות שלה לחשוב כמוה (המנגנון שמטפל באימוץ הוא קטן ומן הסתם חלק ניכר מן העובדות גויס לעבודה ישירות על ידה וחלק אחר אולי 'מיישר קו' עם עמדותיה). |
|
||||
|
||||
אתה שואל שאלה רצינית ואני מתקשה לדעת מה לענות. נראה לי, עם זאת, שלא שאלת הצדק האבסולוטי מטרידה אותך אלא בעיקר עניין "כבוד הגבר". ומאחר ואותי ענייני כבוד אינם מעניינים משום זוית, לא זו של הגבר, לא זו של האשה, לא זו של האלות בלאסיות למיניהן ולא זו של הבונובו'ס - באמת אין לי תשובה. אני ממליצה למערכת החינוך שלנו להעניק לכל ילדי ישראל חינוך מיני שבמסגרתו יודגש נושא השימוש באמצעי מניעה. אני ממליצה לכל בנות ישראל (וגם לבנות העולם כולו, אבל מהן פחות אכפת) לא להסתמך על שום יצור ממין זכר, הומו, לסבי, הטרו, דתי, חילוני, בהאי או רוזיקרושיוניסט, בנושא מניעת הריון בלתי רצוי. עליהן לדאוג לנושא זה בכוחות עצמן, לשם מניעת הפתעות וסיבוכים. בקיצור - אני ממליצה לנו להיות מדינת אוטופיה ולא מדינת ישראל, ונראה שהמלצותי לא ייושמו. והיה וקורה בכל זאת הריון בלתי צפוי (בסיפור החודש השמיני וכו' אני נתקלת בפעם הראשונה) - אני יודעת ש*אני* לא הייתי נפרדת מילדי לרגע אחד, לשניה אחת, בשום מצב, כואב או לא כואב, קשה או לא קשה, מטושטש או לא מטושטש, תחת השפעה או בלעדיה. אבל כמובן, כל אדם הוא עולם ומלואו, וכל בת ישראל, תחושותיה ושיקוליה הם אישיים ושונים. אני אינני יכולה להבין אותה, אבל אולי שאר העולם כן מבין. את ההערכות לגבי אלה בלאס אני פוגשת לא בפעם הראשונה, אך בניסוח שלך הן חמורות יותר מכפי שהתרשמתי עד עכשיו. אולי אתה צודק. אם אתה צודק - זוהי באמת שערוריה הדורשת בדיקה והסקת מסקנות. לגבי תפיסת השירות למען הילד - כללית, נראה שמוסדות ציבוריים מאמצים בד"כ השקפות עולם שמרניות, ולפיכך פעולתם עולה בקנה אחד, וביתר נוחות, עם הגישה הדתית וערכיה. |
|
||||
|
||||
אינני יודע מדוע את מחשידה אותי בסיפור על כבוד הגבר. אני רוצה לחשוב שאינני סמרטוט אבל מעולם לא היה הכבוד המוטיב של חיי ומעולם לא רציתי להתנצח על רקע זה עם אף לא אחד. הסיבה הראשית שאני תומך בעמדת ההורים הביולוגים (רשימת הסבות שמניתי קודם לכן הן רק סיבות מסייעות) היא אמפטייה. אם לדוגמה מעולם לא היית בצרה כלכלית (אני הייתי) שבה המצוקה וחוסר אונים גורם לך לוותר לעיתים לגורמים חזקים ממך (בנקים,שלטונות מס) שיכולים לנצל (ואכן ניצלו) את חולשתי הזמנית לא תוכלי להבין את תחושת המחנק וחוסר היכולת לפעול. אני מעריך שאם אדם חתם על הסכם לא הוגן בלחץ נסיבות כלכליות (נניח חברת ביטוח שקובעת סייגים לא קשורים למהות הביטוח כדי לחמוק ממימושו) היית מן הסתם בעד ביטול ההסכם. במקרה זה אפילו לא מבקשים ההורים הביולוגים ביטול הם מבקשים את מימוש ההסכם שמקנה להם זמן חרטה ומי שרוצה למנוע את מימוש סעיף זה הם ההורים המאמצים אשר טוענים שזו לא יותר מאשר פירצה בחוק) אם תשאלי לגבי אותה אמפטייה שהייתי צריך לגלות לעיניין ההורים המאמצים אענה לך שאני חושב שהם גילו יותר מפעם חוסר יושר (טענתם לעיניין הזמן שעבר כאשר הם עצמם גרמו להתמשכות ההליכים (בסיוע השרות למען הילד) נשמעת מופרכת) במצב ספציפי זה יש נסיבות מרשיעות/מקלות לטובת כל אחד מן הצדדים ועדיין הייתי ללא היסוס מעביר את הילד להורים הביולוגים. אני אדגים את העיניין : כאשר צורכי הבטחון של מדינת ישראל גורמים לאשה פלסטינית בהריון לאבד את ילדה אני מבין את טענת שני הצדדים ועדיין אומר בלי היסוס שאני חושב שהאשה צודקת (כדי לחדד את הנקודה אומר שעם כל ההבנה לעיניין הישראלי אומר שגם אם האשה עצמה חשודה בפעילות טרוריסטית עדיין לא הייתי עוצר אותה במחסום (בהנחה שאלו הם האופציות היחידות)) דוגמה נוספת היא לעיניין עינוי/טילטול עצירים (סוגייה זו שנתעוררה לפני מספר שנים גרמה לי את אותו מפח נפש וקשה לי להגיד שאני רגוע כשאני חושב על העיניין) על אף צורכי הביטחון שאני מבין עד כמה הם חשובים לעולם ולא משנה תחת אלו נסיבות וחיי מי תלויים ועומדים לא הייתי מענה בני אדם או מצדיק מהלך שכזי בידי אנשים אחרים. |
|
||||
|
||||
הבהרה: בדוגמה השנייה התכוונתי לאשה פלסטינית במחסום צבאי |
|
||||
|
||||
לגבי הקטע הדתי: אדם דתי אינו יכול להגיע למטרה בעזרת כל האמצעים כי שמירת כללי המשחק הוא חלק מהעניין. כלומר, עם כל רצוני שלא יהיו חלק מסוגי החריגים שמנית, איני יכול לעשות כאן דבר שאינו נכון בגלל זה. לכן, איני חושב שיש קשר כלשהו בין סיבות דתיות לבין מדיניות השרות למען הילד. אם כבר, ההיפך הוא הנכון. שים לב שכמדומני הדתיים בעמוד זה תומכים בגישה שהילד יחזור להוריו. |
|
||||
|
||||
אולי הלינק הזה יבהיר משהוא לגבי ההעדפות של השרות למען הילד והקשר שלהים לדת: הנחיה: לא לתת לחילונים לאמץ תינוקות לא יהודים זוג חילוני ממרכז הארץ, שביקש לאמץ תינוק בישראל, נדהם לשמוע מפקידת משרד העבודה והרווחה: "זמן ההמתנה לילדים לא יהודים קצר יותר, אבל נותנים אותם רק למשפחות דתיות. אם אתם רוצים – תחזרו לכאן עם כיפה וחצאית ותקודמו בתור". תגובת המשרד: "אנחנו דואגים לטובת הילדים" דוד רגב זוג חילוני ממרכז הארץ, שביקש לאמץ תינוק בישראל, נדהם לגלות כי במקרים שבהם הילדים המוצעים לאימוץ אינם יהודים – משרד העבודה והרווחה מוסר אותם רק לזוגות דתיים או חרדיים, "כדי שהילד יגויר כהלכה". בני הזוג, בשנות השלושים לחייהם, פנו באחרונה לרשויות האימוץ של משרד העבודה והרווחה, האחראיות על האימוץ בישראל, וביקשו להירשם לאימוץ ילד. ההמתנה לתהליך אימוץ של ילד בישראל אורכת בממוצע כשבע שנים. אולם לבני הזוג נודע כי במקרים של ילדים שאינם יהודים, התהליך מתקצר בהרבה. מדובר בילדים של עובדות זרות שאינן יכולות או מעוניינות לגדלם, או בילדים של עולים לא יהודים מחבר המדינות. כאשר הגיעו בני הזוג בימים האחרונים לפקידה האחראית על האימוץ באיזור מגוריהם, הם ביקשו לברר את האפשרות לאמץ ילד לא יהודי כדי לקצר את זמן ההמתנה הממושך. לתדהמתם, הפקידה אמרה להם כי אומנם זמן ההמתנה לקבלת ילדים אלה הוא קצר יותר, אך מכיוון שאינם דתיים, על פי ההנחיות הם כלל לא זכאים לקבל לאימוץ ילד לא יהודי. משחזרת האישה: "הפקידה אמרה שיש ילדים לא יהודים שהם זמינים יותר לאימוץ מילדים יהודים, אבל היא הוסיפה שעל פי ההנחיות שהיא קיבלה ניתנת עדיפות למשפחות דתיות לקבל אותם. היא אמרה שהסיבה לכך היא שזה מבטיח שהילדים האלה בסופו של דבר יגוירו כהלכה. היא אמרה לנו: 'אם אתם רוצים לקבל עדיפות, תחזרו לכאן עם כיפה ועם חצאית ותקודמו בתור לאימוץ ילד לא יהודי'. היינו המומים. זו היתה הרגשה נוראית. אין לנו ילדים, ואנחנו מאוד רוצים ילדים. מדוע מפלים אותנו לרעה בגלל שאנחנו לא דתיים? מדוע משרד העבודה והרווחה נותן העדפה למשפחות דתיות על פני משפחות חילוניות באימוץ ילדים? זו אפליה איומה", אומרת אתמול האישה בזעם. תגובת משרד העבודה במשרד העבודה והרווחה לא מכחישים את הטענות. הממונה הארצית על האימוץ, אלה בלאס, אמרה בתגובה, כי העדפת משפחות דתיות על פני חילוניות באימוץ ילדים לא יהודים נובעת מטובת הילדים עצמם, וכי רק בדרך זו ניתן יהיה להבטיח כי הם יגוירו בסופו של דבר. "חוק האימוץ קובע כי ילדים לא יימסרו לאימוץ להורים בני אותה דת של הילדים. ואולם קיימים מקרים שבהם ההורים הביולוגיים הלא יהודים מעוניינים שילדיהם יימסרו לאימוץ אצל משפחות יהודיות וייהפכו ליהודים בסופו של דבר. "במקרים כאלה אנחנו בוחנים ראשית את טובתם של הילדים ובודקים היכן הם יגוירו כהלכה. בתי הדין הרבניים המגיירים את הילדים האלה – ובכך מתירים למעשה את האימוץ – בודקים היטב את המשפחות המבקשות לאמץ אותם. אם המשפחות הן דתיות, זה מקל על תהליך הגיור, והוא הופך מהיר יותר. אם המשפחות הן חילוניות, יכול להיות מצב שבתי הדין לא יתירו את הגיור מכיוון שהם מעוניינים שהילדים יגדלו באווירה ובסביבה יהודית מסורתית-דתית. יש לנו כמה מקרים שבהם לא השלמנו את תהליך האימוץ כי הילדים גדלו במשפחות חילוניות ובית הדין הרבני לא התיר את גיורם. לא מדובר באפליה בין משפחות דתיות ולא דתיות, אלא בטובת הילדים בלבד", אמרה בלאס. |
|
||||
|
||||
איזה יופי. אני מתחיל לתמוך בהצעה של אורי למכור את הילדים וזהו. |
|
||||
|
||||
מעט יותר אינפורמציה ניתן לדלות מן הכתבה הזו: |
|
||||
|
||||
למה לעצור כאן? |
|
||||
|
||||
תגובה 225768 |
|
||||
|
||||
למה שההורים הביולוגיים לא יאכלו את הילדים? |
|
||||
|
||||
כי זה יקר מידי. קראתי פעם על מישהו שגר באיזור של מגדלי תפוחים, הוא מספר שעד שלא התבגר, מעולם לא טעם תפוח בשל, כי ברגע שהבשילו, היו מוכרים אותם. |
|
||||
|
||||
אין קשר בין הדברים. אני דברתי על מדיניות כללית האם להעדיף את ההורים או את המאמצים. ייתכן שהעדפת המאמצים תהיה לטובת הדתיים. זה לא מעניין אותי, כי צריך לפעול נכון ולא על פי אינטרסים. בשאלה לגבי מסירת ילדים לא יהודים לאימוץ יש בעייה אחרת לגמרי והיא שהילד יגדל גוי אם לא יגוייר. לגייר ילד ניתן רק על ידי חינוכו לקיום תורה ומצוות. אבל בעצם אם המאמצים רוצים שיקחו ילד גוי שיגדל כגוי. רק שיחתמו שהם אחראים לכל הנזקים שיגרמו לילד בשל כך ולא יהיו להם טענות למדינה. |
|
||||
|
||||
אם הבנתי נכון הם אינם יכולים לעשות זאת, שכן הם יהודים ואינם יכולים לאמץ ילד בן דת אחרת בלי לגייר אותו. |
|
||||
|
||||
האם אתה טוען שילד לא יהודי פגום ? או אולי שהורים חילונים שמעניקים חינוך חילוני לילדם גורעים מאיכות חייו ? אנה הסבר לי איזה 'נזקים' יכולים להגרם לילד מחינוך שכזה ? |
|
||||
|
||||
הילדים לא יהיו יהודים ולכן חלקם בעולם הבא מוטל בספק. |
|
||||
|
||||
חס וחלילה. תודה על התיקון. כוונתי היא שההורים והילד לא יהיו רשאים לבוא בתלונות מהסוג: למה אני לא יכול להתחתן? למה אני לא יכול להקבר בבית קברות יהודי? למה לא מגיירים אותי בהוקוס פוקוס? וכו'. אני שב ואומר. אין לי בעייה עם זה שהילד יישאר גוי. רק שלא יבואו בתלונות אל המדינה על כך שמתייחסים אליו כאל גוי. |
|
||||
|
||||
אתה בטח מתכוון להגיד: לא יכול להתחתן *חתונה יהודית הלכתית*. לא יכול להקבר בבית קברות *יהודי הלכתי*. אני מקוה שגם לשיטתך הוא יוכל להיות זוגאי ולהקבר בבית קברות חילוני. |
|
||||
|
||||
אני לא אומר שום דבר. אני רק רוצה שהוא לא יבוא בתלונות על נושא ספציפי זה. שיתלונן על הבירוקרטיה ורמת המיסוי הגבוהה זה בסדר. לפי דעתי, כפי שכבר הבעתי פה באיזשהו מקום, יש לאסור בחוקה על המדינה לקיים רישום של נישואין ומצב משפחתי ולאסור מתן תמריצים או שלילת הטבות על סמך מצבו האישי של אדם. לגבי קבורה, כמדומני העניין הופרט. ואם לא כדאי שכבר יופרט לגמרי. אין שום הגיון בניהול בתי קברות על ידי המדינה 1. 1 עלולים לטעון שיש להם עניין לגייס לקוחות בשיטת שיווק אגרסיבית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |