 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה על המאמרים המרתקים. הופתעתי שטרם עלו שני נושאים פופולאריים בהקשר של בלייד ראנר: 1. עצם היותו של דקארד אנדרואיד מושתל זיכרון ו- 2. כמות המוטיבים הנוצריים בסצינת הסיום של הסרט. אשמח לקרוא התייחסויות לשני הנושאים הנ"ל (גם בקונטקסט האקזיסטנציאליסטי), אם למישהו יש משהו להוסיף. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שזה כיוון שכתבתי בעיקר על ספרו של דיק, ולא על סרטו של סקוט. 1. עצם היותו של דקארד אנדרואיד בעל זכרונות מושתלים: בסרט זה רק נרמז קלות (השאלה של רייצ'ל אל דקארד אצל טיירל, וסצנת החד-קרן בשילוב האוריגמי של גאף). דווקא בספר הנושא מועלה בצורה מפורשת יותר. כפי שציינתי, דקארד נשאל: "אולי אתה אנדרואיד עם זיכרון מושתל, כפי שנותנים להם. חשבת על זה פעם?". בנוסף קיימת סצנה נוספת בספר, שאינה מופיעה בסרט כלל, ושאולי נראית בתחילה מעט תלושה ביחס לספר, אבל לדעתי היא משרתת בדיוק את הנושא הזה. כוונתי לחילופי המציאות האופיינים מאד לדיק, ולסצנה של דקארד בתחנת המשטרה ה"חלופית". (אינני מרחיב מטעמי ספויילרים). 2. סופו של הסרט שונה לחלוטין מסיום הספר. לפיכך, כל המוטיבים הנוצריים, שהודגשו בסיום הסרט, אינם מופיעים כלל בספר. לעומת זאת, וילבור מרסר "נחתך" מהסרט כליל, וכך גם המוטיב הנוצרי של טיפוסו הסיזיפי במעלה הגבעה בעודו נסקל באבנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאל"ט יש בסרט כמה תמונות של מסמרים בידיים וסטיגמטה (שטפי דם המופיעים בכפות הידיים). בראייתי, הלא מעריצה, רידלי-סקוט פשוט מפזר בסרט רמיזות שהן משמעותיות לצופה הנוצרי ויוצר בכך "הפנייה" לרעיונות עמוקים הקיימים מתחת לפני השטח. אם עומק זה אכן קיים, זה בהחלט נושא לויכוח. התרשמתי, קצת ממאמריך, ובעיקר מהצצה בביוגרפיה של פק"ד, שהוא קשור לתרבות דור הביט של שנות ה-60, (כמו סופרי מד"ב ופנטסיה אחרים). האם תוכל לפרט קצת על הקשר הזה, במידה והוא אכן קיים? האם פק"ד הביע עמדות ביחס לתרבות האלטרנטיבית שיוצרי הדור ההוא רצו לקדם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |