|
||||
|
||||
אבל זה לא מצריך פישוט של כללי הניקוד, אלא רק התחלה בקריאה של טקסט מנוקד (כפי שילדים לומדים לקרוא). אאל"ט, יש אפילו עיתון שיוצא מנוקד ("בעברית קלה") כדי להקל על כך. ויתור על ההבדל בין קמץ לפתח לא ישנה כלום למי שרוצה לקרוא טקסט בעברית: אין שום בעיה להבין שגם קמץ וגם פתח נקראים "ah" . למעשה, אין בעברית *מנוקדת* את הבעיות שיש בשפות אחרות, בהן אותו צירוף תווים יוכל להיקרא באופן שונה לחלוטין במלים שונות. |
|
||||
|
||||
קמץ קטן נראה כמו קמץ ונקרא כמו חולם |
|
||||
|
||||
סימון השין השמאלית נראה כמו חולם חסר |
|
||||
|
||||
שוא נח ושוא נע נראים זהים אך מבוטאים באופן שונה. |
|
||||
|
||||
הניקוד של הקמץ ושל השווא אינו עומד בפני עצמו. יל פי הניקוד של שאר האותיות במילה, תמיד אפשר לדעת אם השווא נע או נח, ואם הקמץ רחב או קטן. |
|
||||
|
||||
אם המטרה בלימוד הדוברים הזרים היא ללמד אותם הגייה תקנית, אכן יש בכך קושי. אבל אם מסתקפים בללמד אותם את ההגייה הנפוצה, אפשר לוותר על ההבחנה בין השוואים; נדמה לי שהיא כבר לא קיימת, או לפחות לא קיימת נכונה. ב"לפחות" ו"לוותר" אני שומע e בעיצור הראשון (ודווקא לא קצר במיוחד), אבל ב"כבר" וב"שווא" נדמה לי שאין שום שריד לתנועה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |