|
||||
|
||||
קשייהם של זרים בלימוד עברית אינם צריכים להוות נימוק כלשהו לשינוי כללי השפה. הדבר נכון פי כמה כאשר מדובר בדוברי אנגלית הלומדים עברית. לדוברי אנגלית יש בעיה קשה מאוד בלימוד שפות זרות, בגלל שפתם הקשה להגייה ועתירת הדיפטונגים המתנה אותם לעיוותי חך מזעזעים, והבדלים לשוניים כמו היעדר הבחנה בין זכר לנקבה. עברית, ככלל, אינה שפה קשה במיוחד ללמידה בהשוואה לשפות אחרות, כולל עבור אנשים ששפת אמם מבוססת על לטינית. בעברית, כמו באיטלקית או גרמנית, יש קשר חזק בין מראה המילה הכתובה ואופן הגייתה (אפילו אם ההגייה סבירה ולא מעולה). עובדה זו מסייעת ללומדים לקלוט מהר יותר איך צריכה להכתב מילה. באנגלית, לעומת זאת, יש הבדל ניכר מאוד בין אופן ההגייה של מילה ואופן כתיבתה, מה שמסביר מדוע מספר הדיסלקטים והמתקשים בלימוד קריאה בארצות דוברות אנגלית כפול מזה הקיים אצל לומדי עברית או איטלקית, לדוגמה. |
|
||||
|
||||
מאיפה הנתונים על הדיסלקסיה? קיים סוג של דיסלקסיה שהתגלה לראשונה לגבי עברית, בשל אופיה של העברית הכתובה. מדובר בדיסלקסית "שיכול אותיות", ובה הקורא מחליף במיקומן של אותיות. כיון שבעברית אין אותיות ניקוד רבות,יש סיכוי גדול שהחלפה במיקומן של אותיות תיצור מלה שתשמע הגיונית בשפה. למשל, "פרש" יכולה להקרא "שפר", "רשף", "רפש". לו היו אותיות ניקוד באמצע, פחות סביר כי תוצר ההחלפה היה הגיוני, ותשומת לב הקורא היתה מוסבת לשגיאה, שהיתה מתוקנת. |
|
||||
|
||||
הנתונים שאובים ממחקרים כמו אלו של Massaro, Spear-Swerling, Share, Gur, Stanovich ואחרים. עבר קצת זמן מאז שקראתי אותם (ועוד יותר זמן, אני חושב, מאז שנכתבו), אך ההבדלים משמעותיים ועמוקים. לגבי דיסלקציה, אולי כדאי כאן הבחין כאן בין דיסלקציה מהותית לבין דיסלקציה תפקודית (סתם שמות שהמצאתי). כלומר, בין דיסלקציה שמקשה על ריצוף פעולות וכיווניות (וזו מצויה בשפע בכל שפה) לבין דיסלקציה תפקודית שקשורה בשגיאות כתיב הנובעות מכך שהקשר בין המידע הנקלט בשמיעה לבין האופן בו הוא אמור להכתב (וזו קשורה הדוקות למידת הצמידות ביניהם). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |