|
תודה, אבי, שהזכרת יוצר אהוב ומוערך, שהזכיר לי כמה רגעי קסם.
הראשון הוא מההופעה הבלתי נשכחת של האמיל ולהקתו בקולנוע דן אי אז בחילת שנות השמונים. אחרי שנים של האזנה לתקליטים שלו ושל וד"ג, היתה לנו התגלות במעמד חצות והאמיל שיגע אותנו. עד אז לא ידעתי שיש לו די הרבה מעריצים בישראל, אבל התעלות הרוח האמיתית באה כשגיליתי שהקהל פשוט שר יחד עם האמיל, כאילו הוא היה איזה שלמה ארצי או פוליקר מלודי. כמה ימים אח"כ הוא הופיע באמפי בפארק הירקון אבל אז החידוש קצת נעלם. מי שנחרט בזכרוני מאותה הופעה היה המתופף שלו, שכינויו היה מוצארט (עכש"ז). אני כותב מתופף אבל הוא לא סתם נתן קצב אלא פשוט ניגן על כמות מצומצמת של כלי הקשה שונים.
אחרי כמה שנים יצא לי לראות אותו בבוטום ליין בניו יורק בעקבות התקליט The love songs, ביצועים מחודשים לשירי אהבה שונים, אם אפשר לקרוא כך לשיר כמו This side of the looking glass. בכל אופן, אני הולך להקשיב עכשיו ל Still life.
|
|