 |
|
 |
||
|
||||
 |
דג יקר לצערי בחרת להתעלם מנקודת התורפה בכל המירוץ לתהילה עלידי מיתה נכונה אחרי הכל, לאחר שאמות, אמנם יראו את תמונתי וכולי אבל, וזה אבל גדול מי שיופיע שתוכניות אירוח ובראיונות לעיתונות ותוכניות טוק שואו ברדיו זה לא יהיה אני אלא מקורביי, מנהל הבית ספר שלי מכיתה ד והאיש שהפיל עלי את הפסנתר. חוץ מזה שבאמצעות מותי מלא התהילה אני סולל את הדרך למוות מלא תהילה לקרובי משפחתי וגו': גם אם הם ימותו מזיקנה , ללא שום מאמץ ויצירתיות בניסיון לקנות לעצמם מוות מהולל, הם יזכו בתהילה מעצם היותם מקורבי. בכל אופן, מאמר נפלא. אין ספק שקנית בעזרתו תהילת עולם. may you rest in peace.
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכי למה שקרובי יוזכרו בעוד שנים רבות, כשאיש כבר לא יזכור אותי? המטרה אינה תהילת עולם, אלא תהילה רגעית - רק להגיע לכותרות ליום אחד, וזהו. מספיק. מעטים האנשים שיוזכרו שוב בעתיד, אלא אם למי מבני משפחתם יתאכזר הגורל באופן דומה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |