בתשובה לאורי, 03/06/04 11:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, כנראה שלא הבנתי אותך מלכתחילה. מהתגובה הראשונה שלך השתמע (מסתבר שלא רק לי) שאתה מנסה לנתק את הקשר בין עישון וסרטן ראות. לא היה בכוונתי להפוך את הדיון באייל לדיון מומחים, אלא לנצל ידע קיים שיש לי. אחת הבעיות של מדע פופלרי וזה כבר נושא לדיון נפרד, היא שהוא פגיע אפילו יותר מהמדע הסטנדרטי לאינטרסים העצומים שמופעלים על מדענים ומשפיעים על עבודתם. הסיבה שהמדע פופולרי פגיע יותר היא שהוא מכסה טווח רחב של נושאים וככזה הוא נאלץ לספק לקורא רק מעט פרטים בכל נושא דיון. המגבלה הזאת מעלימה מקורא המדע הפופלרי את הכלים לשפוט את אמינות החומר שהוא קורא ומשאירה אותו תלוי לחלוטין בידיו של העורך, שחשוף כמו המדענים עצמם ללחצים שאינם קשורים למדע. אם מישהו היה שואל אותי איך אפשר להתמודד עם התופעה הזאת הייתי מציע לו, כאשר מתאפשר, לאמת (אולי גם לעמת) את המדע הפופלרי שהוא קורא עם החלקים המכוונים לקהל הרחב של מגזינים מדעיים טובים כגון משפחת Nature ו Science. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התחושה שלי ביחס למגזיני מדע פופולרי (ולא רק מדע פופולרי) היא שהם חשופים במיוחד לעיוות ומגמתיות משום שהם פאסיביים ולא אקטיביים. זו כמובן לא מחלה ייחודית לתחום המדע. כמעט כל המידע בעיתון, לבד מתחקירים שיזם העיתון (והם נדירים להפליא), מגיע לעיתון בעקבות יוזמה של בעלי עניין, מהדלפות מישיבות ממשלה, עבור ב"תידרוכים" וכלה בהודעות לעיתונות. התוצאה של הפסיביות הזו הוא שהחומרים הנכנסים לעיתון נבחרים על ידי ספקי המידע ולכן מוטים מראש לכיוון הנבחר על ידם. יצא לי בזמנים בהם עסקתי בעוונותי בכתיבה עיתונאית, לכתוב כתבה על מחלת האיידס או, ליתר דיוק, על טענה פרובוקטיבית שהמחלה היא למעשה בלוף אחד גדול. אחרי שישבתי שבוע וקראתי מאות עמודים של הגרעפצער שהעלה את הטענה, ההפרכות השונות, הויכוחים, מבקי, גופיפים לבנים פה והשמצות פרועות שם הרגשתי שאני מוכן לשלב הבא: לשבת עם מומחים בתחום ולשאול שאלות המנוסחות בצורה כה אלגנטית עד שהם ירגישו שאני הדיוט גמור רק באמצע השאלה הראשונה. אחרי שעברתי שני מומחים הייתי די המום. התברר לי שמעבר לראש המחט הזעירה שבאמצעותה הם מזריקים ללימפה של עכבר הלומפלה לימפוציטים המיובאים מלימפופו גם למומחים בתחום יש מושג קלוש ביותר מה מתרחש במעבדה שליד. כמוך וכמוני, גם הם ניזונים משמועות, שיחות בכנסים, קריאת כותרות ותמציות של מאמרים בבטאונים בתחום, ומדעותיהם הקדומות הם. נדמה כאילו הדבר היחיד שרוב החוקרים קוראים באמת בעיון הוא הדרישות לבקשות תקצוב מקרנות. רק כדי להמחיש: מכיוון שאיידס אינה מחלה כשלעצמה אלא מצב שבו קיימת חולשה של המערכת החיסונית, שהיא פרצה הקוראת לכל וירוס מזדמן, ישנה מערכת מסועפת של פוליטיקה סביב המחלות הקשורות באיידס. המופע הבולט ביותר של הפוליטיקה הזו הוא מאמציהם של הגופים המתפרנסים מהמחלה להכניס תחת כנפיה כל נגע תחת השמש. לדוגמה, בארצות הברית כלולות בין מחלות האיידס מלריה, סרטן הרחם ופי הטבעת, סרטן הלימפה, הרפס, עגבת, צהבת, דלקות ריאות מסוגים מסוימים, תת-תזונה, סרטן ריאות, סרטן האשכים, סרטן השפה, וכן הלאה. מצד אחד, אפשר בהחלט להסכים עם ההרחבה של יריעת האיידס, כיוון שמי שחולה באיידס נוטה לחלות במחלות אלו יותר או פגיע יותר אם לקה בהן. מצד שני, כך גם כל מי שהמערכת החיסונית שלו נחלשה מאוד. תוסיף לזה את העובדה ש-90 אחוז מנשאי האיידס מאובחנים מרחוק (כלומר, רוב החולים מאפריקה מאובחנים מארצות הברית לפי "הערכות") ואתה יכול להבין למה גם מי שאמורים להיות מומחים לא מוצאים את הידיים והרגליים ומתנחמים בשפקולציות ותחושות בטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהפסיביות של המגזינים היא זאת שפוגעת בהם. זה דווקא יכול להיות יתרון, הם לא משלמים עבור המחקר ולכן אין להם בעייה להכניס אותו גם אם התוצאה לא מתאימה למי ששילם. אם הם היו משלמים עבור המחקר יתכן שהם היו מטים את החלטת הקבלה. בעייה נוספת (בהתייחס לראשונה מהתגובה הקודמת) של מגזיני מדע פופלרי היא מה שאני קורא לו 'קבוע המסר'. קבוע המסר הוא מכפלה של עומק המסר ברוחבו. אתה יכול להעביר מסר לקהל רחב של קוראים ואז המסר רחב אבל אינו יורד לפרטים, או שאתה יכול להעביר מסר עמוק אבל הוא יהיה מכוון למספר מצומצם של אנשים עם ידע מאוד דומה לשלך. בכל מקרה המכפלה של עומק המסר ברוחבו היא קבועה. מדע פופלרי מעצם פנייתו לטווח רחב של קוראים חייב להתפשר קצת עם הרזולוציה של המסר. במצב הזה אותם פרטים שעוזרים לך כקורא לשפוט את אמינות המסר בדרך כלל מושמטים (אפשר להוסיף גם שלחלק מהקוראים גם אין את הכלים להבין את הפרטים האלו). זה מאפשר חופש פעולה גדול יותר למגזין מדע פופלרי. לגבי הזילזול שאתה מפגין בידע של החוקרים, הוא נראה לי לא במקום. האופי הדקדקני של המחקר המדעי מקשה על ירידה לפרטים בטווח רחב של נושאים. הנקודה שאתה בחנת במאמר הפופולרי שהזכרת היא אפדימיולוגיה של אידס ובמקום ללכת להתייעץ עם אפדימיולוג של אידס הלכת להתייעץ כנראה עם ביולוג מולקולרי שמתמחה באיידס. ממבט ראשון זה נראה מוזר שאחד לא בקיא בתחום של השני אבל למעשה אלו תחומים מאוד שונים. הראשון (אפדימיולוגיה) מבוסס בעיקר על ידע מוצק מאוד בסטטיסטיקה ורפואה והשני מבוסס בעיקר על ביוכמיה וביולוגיה מולקולרית, תחומים שרחוקים מאוד אחד מן השני, ולהדיוט נראים קרובים. עוד סיבה שבגללה מדענים הם אלו שאמורים לכתוב מדע פופולרי (וגם בהם יש רק מעטים שיודעים לעשות זאת טוב). יכול להיות שאני טועה, אבל מקריאה של התגובות שלך אני די בטוח שאם היית מראיין אפדימיולוג, גם סתם אחד, לא של איידס היית מפקפק הרבה יותר במה שקראת על חוסר הקשר בין אידס ל HIV. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שרמזתי, לא הקשר בין איידס ל-HIV היה מפוקפק כל כך כמו הניחוח הפוליטי העז שנדף מהמינוף של הקישור הזה לצרכים אחרים והנסיון לחבר מגוון של מחלות הקשורות רק באופן רופף לאיידס ל"קידום מכירות," הרחבת גדרות, ובאופן כללי הפיכת האיידס להרבה יותר ממה שהוא היה או הווה. ודיברתי גם עם אפידמיולוג, אלא שכמו שיש מכפלת רוחב ועומק ביחס למסר, יש יחס ישר והפוך בין קרבת החוקר למושא מחקרו ויכולתו לשמר אובייקטיביות ביחס אליו. זה טבעי. אינך יכול לצפות ממי שמוצא את מחייתו על משהו לכרות במועל פיו את מטה לחמו. זו גזירה שהיושר האינטלקטואלי של רוב האנשים אינו יכול לעמוד בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש משהו בדבריך. קשה לחוקר לפסול את עבודתו, אבל לפי דעתי הסיבה לכך היא יותר פסיכולוגית מאשר כלכלית 1. בכל אופן, זה בטח לא טיעון לא לפסול עבודות של אחרים. למעשה חלק גדול מהמדע מבוסס על כך שאתה פוסל תאוריה אל אחר ובמקומה מציג תאוריה חלופית. בגלל שקשה לאדם לפסול את עצמו בדרך כלל הצעת תאוריות חדשות מגיעה מפנים החדשות בתחום. 1 אף פעם לא שמעתי על חוקר שפוטר רק בגלל שהחליף עמדה מקצועית. נראה לי שהסיבות לעקשנות קרובות יותר למשחקי אגו למינהם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |