בתשובה ליעקב, 02/06/04 16:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) אינך צריך לקבוע נחרצות - שאלתי פשוט, "עבירה על מה"? 2) אז הבנתי נכון, ואני חוזר ואומר: רטוריקה פסולה ומסוכנת. 3) עניין הפרהסיה כאן הוא מוזר. ברור שכל אירוע יוצא דופן שכזה יזכה לסיקור נרחב בתקשורת, אז מותר להניח שהמעשים נעשים בפרהסיה. אני מסכים שיש דברים שאסור לאדם לעשות, ואני שמח שגם אתה מסכים. אני לא בטוח שזה כל כך ברור לכולם, ואשמח להתבדות. "מי ששומע לדעת תורה ידע שייהרג ואל יעבור נוגע רק לעניין של מה לעשות אם מכריחים אותו לעבור עבירה חמורה": פה זה הייהרג ואל יעבור הרטורי, או האמיתי? אחרי כל הסבריך, עדיין לא ברור לי אם יש להיהרג ולא לעבור רק על שלוש המצוות החמורות ההן, על כל מצווה חמורה (כמו שכתבת כאן), או על כל מצווה, אפילו קלה, שהעבירה עליה נעשית בפרהסיה. "השקרים לא מועילים. הספרים כולם פתוחים" - אתה הרי יודע שלא כל שאלה נענית בספרים בצורה ברורה וללא סתירות. אני דווקא מתרשם שלרב כריזמטי יש לא מעט חופש פעולה, ומחלוקות עקרוניות לא חסרות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון, ב''זמן שמד'' יש החמרה בדין, כך ש''ייהרג ובל יעבור'' תופס גם לגבי עבירות פעוטות יותר. יוצא שמי שמאמין שתקופתנו עונה לקריטריון של שמד מרחיב את האיסור. כרגיל, מי שמתאמץ מספיק ימצא באחד משבעים הפנים של התורה אישור הלכתי כמעט לכל אידיאולוגיה קיצונית שנראית לו. אני בטוח שלא צריך להזכיר איך ''דין רודף'' יכול לתת צידוק הלכתי לרצח, ואיך חוקי הצניעות דורשים יריקות על עוברי אורח בשכונות מסויימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים הרוצים לעוות יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם. זאת הסיבה שיש לדבוק באמת המסובכת שלא ליתן פתח למעוותים למיניהם לטעון שכולם עושים כך. חוקי הצניעות לא דורשים יריקה על עוברי אורח. נהפוך הוא זה אסור מדיני צניעות ויותר מכך ממצות תוכחה. לגבי דין רודף, תנאי בסיסי הוא היכולת להציל. אם פגיעה ברודף לא תציל הרי שהפגיעה אסורה. תביא מקרה קונקרטי בו פגיעה תציל ונברר אם יש דין רודף. שתי הדוגמאות הפופולריות לדין רודף הם 1: 1) תלמידי ישיבה שדוחים גיוס ואינם לומדים 2) תינוק במעי אמו שמסכן את אמו 1 היושב על הגדר יכול לאשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוח שלך הוא עם י. עמיר ועם תושבי מאה שערים, לא איתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הויכוח שלי הוא עם אלון עמית בשאלה מה לעשות כדי למנוע מאנשים לעשות את האסור. אני טוען שיש לאמר את האמת על כל מורכבותה. אלון כנראה רוצה שנשנה מן האמת כדי שלא יבינו אותנו לא נכון. מעניין אם הוא חושב כך גם לגבי השמאל ולגבי פורנוגרפיה או רק לגבי דתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיהיה. אני אניח לכם, בהערה המסכמת (מבחינתי) שאותה ''אמת'' שאתה מדבר עליה היא בעיני המשתמש, ויש הרבה דתיים שאינם תופסים אותה כמוך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לגמרי שאותה אמת היא בעיני האומר. איננו מדברים על אלו שטוענים (בטעות כמובן) שיש לירות בחיילים (אם חלילה יש כאלו) ואיננו מדברים על אלו שטוענים (בטעות כמובן) שמצווה לפנות יישובים או שאין שום סיבה לעשות מזה עניין. השאלה היא מה אמור לעשות אותו דתי שטוען שהאמת היא מורכבת. לעוות את עמדתו כדי שלא יבינו ממנו לגיטימיות לדברים שהוא לא התכוון או לאמר את האמת בעוז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו, יעקב, ובמחילה מכבודך, ממש עצבנת אותי. *אתה* אמרת - אני חוזר, *אתה* אמרת - שהשימוש ב"ייהרג ולא יעבור" הוא בגדר *רטוריקה להדגשת החשיבות*. אני חוזר, *רטוריקה להדגשת החשיבות*. עכשיו תאמר לי, "רטוריקה להדגשת החשיבות" היא "האמת"? אם אני מתנגד לרטוריקה הזו (וכן, אני בהחלט מתנגד לרטוריקה הזו), אני "רוצה שנשנה מן האמת"? איפה דרשתי ממך או ממישהו "לשנות מן האמת"? איזו אמת? מה אתה רוצה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתדל להבהיר דברי. השימוש ברטוריקה להדגיש חשיבות עניין היא בסדר כל עוד היא מבוססת על אמת. מקובל להזהיר נגד תולעים בכך שמי שאוכל תולעים עובר על חמישה לאוים ואכילת חזיר אסור רק בלאו אחד. ואולי לא כדאי לאמר את זה? אנשים עלולים לאכול חזיר ולהגיד לא נורא. כנ"ל כאן. אם פינוי ארץ ישראל הוא בייהרג ואל יעבור אפשר לאמר זאת, למרות שאין לזה שום היבט מעשי (כמו שמספר הלאוים אין לו שום היבט מעשי - כשלא נותנים מלקות לעבריינים). הוא נועד להדגיש חשיבות וזה חלק מהאמת. לעומת זאת, אמירה שייהרג ואל יעבור לא חל כאן, אינה מבחינתם אמת, למרות שאין לזה משמעות מעשית. הבה ננסה תחום אחר: האיסור על משכב פנויה (שכמובן טבלה קודם במקוה) הוא איסור "קל" יחסית של "אל תחלל את בתך להזנותה" או "לא תהיה קדשה בבנות ישראל". האם נסתיר זאת כדי שלא נגיע חלילה לידי עבירה? האיסור על משכב נכרית הוא בכלל מדרבנן. האם נסתיר זאת? לא. נאמר זאת ונדגיש מצד אחר כמה זה חמור: "עון זה אף על פי שאין בו מיתת בית דין אל יהי קל בעיניך אלא יש בו הפסה שאין בכל העריות כמותו שהבן מן הערוה בנו הוא לכל דבר ובכלל ישראל נחשב אף על פי שהוא ממזר והבן מן הגויה אינו בנו." (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ב הלכה ז) - זה לא רלוונטי כי הוא לא מתכוון להוליד ממנה ילד. אבל זה מדגיש את חומרת העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) איסור "לא תחנם" = האיסור לתת אדמה לגוי בארץ ישראל והאיסור לתת להם מתנת חינם. איסור "שלא נניחנה ביד זולתינו מן האומות או לשממה" כדברי הרמב"ן. 2) טענתך היא שזה מסוכן. טענתי היא שכל נסיון לשנות מן האמת יותר מסוכנת - בהרבה. זאת מכיוון שהדברים עצמם ברורים ומנוגדים לדברים מהם אתה מפחד. כל נסיון לשנות כדי שלא לתת דלק בידי רפי שכל תתן לאותם רפי שכל כמות עצומה של דלק לטעון שיש משהו שצריך להסתיר והרבנים מתוך פחד נכנעים לממסד. מזה אתה צריך לפחד ולא מאמירה התומכת בדעתך. תגובה 221885 ברורה מאוד לגבי על מה צריך לההרג ולא לעבור. בשאלות מעשיות אנא פנה לרב. בעניין הפחדים שלך, טרם הבאת לי דוגמא מעשית אחת שנראית בעלת סבירות, אפילו נמוכה מאוד, שתקרה. רב שואב את כוחו מכך שהוא מפרש בהגיון את המקורות. כאשר הוא מעוות כדי לרצות מישהו או להשיג משהו יגלו את זה. ולא חסר חבורות של קנאים שיראו את הזיוף. אני אישית רואה כתבים של רבנים שכוללים טעויות ברורות ואין לי אלא להתייחס בחשדנות מסויימת אל שאר דבריהם. כדוגמא: ראיתי רב אחד שכתב דברים בענייני צדקה שעמדו בסתירה להלכה. מטרתו היתה לעודד אנשים לתת צדקה, ולצורך כך בחר כנראה לשנות מן האמת (או לחילופין הוא אינו בקיא בנושא). האם הוא ישיג את מטרתו? ספק גדול. נראה לי שהוא ישיג את ההיפך. חלק מהאנשים יגידו שאם זאת התורה אין לנו עניין בה. אחרים יגידו הרב הזה לא יודע על מה הוא מדבר. סיפור: פעם היה עניין חשוב בין הרבנים והם לא הצליחו, למרות נסיונותיהם, להשפיע על הציבור. אמרו לעצמם נפנה לרבי X שהציבור שלו מקשיב לו. אמר להם רבי X: הסיבה שמקשיבים לי היא שאני לא אומר לציבור דברים לפני שאני יודע שיקשיבו לי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |