|
הבעיה העיקרית שאני רואה במודל הזה היא דווקא הפגיעה בצרכן. אנסה להסביר למה לדעתי המודל הזה יקטין בארוח משמעותי את מגוון המוזיקה שהצרכן יהיה חשוף לה באמצעות הרדיו.
בוא נחשוב על תחנת רדיו שצריכה להחליט אלו שירים "לקנות" להשמעה. התחנה הזו לוקחת על עצמה את הסיכון ששיר ששולם עליו לא מעט כסף יתברר כלא-אהוד אצל הקהל, ולא ניתן יהיה להשתמש בו למילוי שעות מוזיקה. לפיכך, התחנה תחתור לקנות שירים זולים ככל האפשר, ופופולריים ככל האפשר.
חברת התקליטים לוקחת את הסיכון שכרוך בהחלטה לאלו שירים (המוצעים ע"י אמן מבצע) כדאי להפיק סינגל. היא תהיה מוכנה להשקיע בשירים שהסיכוי שיימכרו לתחנות הרדיו הוא גדול במיוחד. לכן גם חברת התקליטים תרצה שירים פופולריים במחיר זול.
האמנים המבצעים יתחלקו לשני סוגים: מבצעים ידועים, שהשם שלהם לבדו מסוגל להעלות פופולריות של שיר, ואחרים. לזמרים הידועים יהיה קל לדרוש מחיר סביר עבור השירים שלהם, אם כי גם הם ייאלצו, כדי שחברת התקליטים תשקיע בהם, להימנע משירים "אקספא\רימנטליים" השונים מסגנונם. המבצעים הלא-מוכרים יוכלו למכור שירים לחברות התקליטים רק בתנאי שיציעו שירים שמלכתחילה ייראו לחברות התקליטים ולתחנות הרדיו כפופולריים.
במצב הכי גרוע יעמדו היוצרים (הכותב והמלחין) שהשם שלהם כמעט אף פעם אינו משנה את הפופולריות של השיר, גם אם הם ותיקים ומכובדים. הם ייאלצו לכתוב להיטים קליטים בגרוש, או לחפש ערוץ אחר.
מה שאני מתאר לא נראה שונה מדי מהמצב היום, כי גם היום י שאפשרות לעבוד בדרך שאתה מתאר, והלחץ שאני מראה כאן הופך את המחיר שמשולם ליוצרים בעת ההזמנה לקרוב מאוד לאפס. ביטול מנגנון התמלוגים יקצין את המצב, וייצור מצב שבו המוזיקה שתיכתב תהיה תמיד "זהה לעצמה", ללא ניסיונות, שינויים וסגנונות שונים, כי אלו יהיו לא רווחיים בגלל שאינם גוררים מספיק השמעות (או במלים אחרות: מה שלא בפלייליסט של גלגל"צ, פשוט לא יהיה).
|
|