|
||||
|
||||
רעיון מצוין. לא מעט ישראלים (פעילי ''תאיוש'' ואחרים) נכנסים מדי יום לעזה ולשטחים כדי לסייע לפלסטינים בסיוע הומניטרי. המקרה היחידי של אחד מהם שנפגע היה גיל נעמתי, שנורה על-ידי חייל ישראלי. |
|
||||
|
||||
ובכל זאת, באופן מוזר ובניגוד לתיאוריה של ידידינו כאן, הפלסטינים לא אמרו "ואללה, דווקא כיף שיש אנשים טובים" והפסיקו להכין בעזה מטעני חבלה עבורנו, לירות על חיילים ולמקש צירים. אין לי ספק שלא קל, בלשון המעטה, להיות ערבי בעזה בימים אלו. אין לי גם כל ספק שכל יהודי בעזה הוא יהודי בסכנת חיים. אבל כיוון שראינו איך שוחרי ההרמוניה התנהגו כשעזה הייתה בשליטתם המלאה והבלעדית בלי נוכחות הנשק הצה"לי, וכיוון שראינו מה קורה כששצה"ל מנסה לעזור לאשה ערביה לקחת אוכל, למשל (רמז: מכין מארב ויורה בחייל למוות) הם ייאלצו להמשיך להיות נתונים לחסדי פעילי תאיוש ושכמותם. אני מסכימה שזה מקומו של חברנו אזרח העולם, ותמהתי איך זה שהוא עדיין לא שם אלא משחית זמנו עמנו. אגב, שמת לב ששום פלסטיני לא בא להציע סיוע הומניטרי לדוד חטואל, למשל? |
|
||||
|
||||
ביום רביעי בלילה נכנס הכח לבית פלסטיני וכלא את התושבים שם. ביום שישי בצהריים איפשרו לזקנה לרדת למטבח, שם נורה החייל. איך את הית מגיבה לו כח חמוש היה פולש לדירתך וכולא אותך ואת משפחתך באחד החדרים למשך מספר ימים ? |
|
||||
|
||||
הפלסטינים ''לא הבינו'' בין השאר בגלל שעל כל יהודי שנכנס לעזה כפעיל שלום יש עשרה שנכנסים עם מדים, נשק ובולדוזר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |