|
||||
|
||||
''הסריקות שנעשו ביומיים האחרונים לא כללו סיכון חיים'' אני מניח שזה נכתב לפני שנהרגו שני חיילים בסריקות אלו. |
|
||||
|
||||
שני החיילים לא נהרגו בסריקות. מתחקיר הפעולה עולה שאחד מהם נהרג ע"י צלף כאשר עזר לזקנה פלסטינית להביא אוכל (מארב מתוכנן?!) והשני כאשר ניסה לחלץ אותו. |
|
||||
|
||||
הסריקות עצמן לא חשפו את החיילים לאש אויב. החיילים שנהרגו מתו ככל הנראה בגלל שפעלו משיקול דעת שגוי. אתה לא יכול לייחס את טעות האנוש הזו לסריקות שנעשו. הקשר הסיבתי בין שני המקרים די קלוש, וזו תהיה דמגוגיה לטעון שהחיילים מתו בגלל שהם סרקו אחר גופות חבריהם. הם מתו בגלל שנהגו באדיבות יתרה כלפי אישה זקנה ועקב כך זנחו את המחוייבות המקצועית שלהם לא להיחשף לכוחות מחוץ לבית שבו הם שהו. |
|
||||
|
||||
חיפוש אחר שרידים והבאתם לקבורה מה עוד שהדבר כרוך בסיכון חיי אחרים מנוגד לרוח הדת היהודית שאינה מקדשת את המת . סימוכין ינתנו בדרישה. הערצת זקא נובעת מהמחשבה הנה החרדים משתתפים באסון הקיבוצי ומתקרבים אלינו ועוד מעט קט גם יתגייסו לצבא. הם עושים זאת מטעמים שלהם ולא ארחיב למושגים בהלכה והבונוס הנוסף הוא הערצת הציבור. איסוף חלקי אדם והבאתם לקבורה כחובה מקודש עי הנצרות שהמתים הם חלק מעיקרי הדת. ואנחנו התרחקנו מהדת והדתיים לכאורה התקרבו לעבודת אלילים. |
|
||||
|
||||
העלת נושא שדווקא מעניין אותי, למרות שאני לא בטוח מה הקשר לתגובה שלי. אשמח אם תרחיב ולו במעט על טענותיך. |
|
||||
|
||||
"במלים אחרות, איש לא ראה את אלוהים יורד לעזה באף לא אחד מהדיווחים הטלוויזיוניים מן ההסתבכות הטרגית של שיירת צה"ל בשכונת זייתון, גם לא בכתבתו המסמרת-שיער של שגיא בשן (ערוץ 2, שלישי, חדשות 20:00) שצולמה מתוך גיא צלמוות זה בעת ההתרחשות ממש. אבל אז, במין אלתור אחרון של ייאוש, נמצאה הדרך לעטות את המקרה הטרגי בשמיכה המלטפת של הדת. את האות לכך נתן, במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, אלוף פיקוד המרכז דן הראל ("מבט ראשון", ערוץ 19:00 ,1) שהכריז כי המשימה מעתה היא להביא את גופותיהם של הלוחמים "לקבר ישראל". היה יכול האלוף לומר "לקבורה", אבל הוא בחר במונח הטעון "קבר ישראל", המעלה מיד בזיכרון את ששת המיליונים שלא זכו לקבר ישראל ומשם את שלשלת הסבל היהודית בכללה, ודבריו התקבלו במלוא הטבעיות מפני שהם מתיישבים יפה כל כך עם רוח ה"ניו אייג"' הישראלי הנוכחי: ישראלים חילונים, שבכל ימות השנה יכולים לאכול שינקן לתיאבון ולחלל שבת, מגלים מצווה שהיא הכי הכי מבחינתם. והם עומדים, התיאולוגים מטעם עצמם, ומשכנעים את שומעיהם בחומרת המצווה, וכבר יוצאת הפקודה שהמצווה הזאת היא ייהרג ואל יעבור, ובשבילה מותר לצאת למלחמת קודש ולהקריב חיים, וכבר נותנים שם לאותה מלחמת קודש, והשם הוא "פרשי הפלדה". ומנגד, גם נראה טבעי לגמרי שיעמוד לך כתב חדשות מכווץ גבות ב"מקום האירוע" וידווח במלוא הרצינות ש"על פי ההלכה מותר לקבור גם חלקי גופות", כאילו בזה הרגע הרים את עיניו מעיון יסודי בשולחן ערוך. ואילו בממשלה בירושלים כבר הספיקה להתגבש פסיקה חדשה בסוגיית "קבר ישראל". חברי המועצה האקומנית, שחברים בה בין היתר לפיד ופורז, הודיעו לאיילה חסון שעומדת בחצר ש"זה בסדר" ושבמקרה הזה מותר לוותר על חלקי גופות. זה מה שמרתק בתיאולוגיה הישראלית החדשה הזאת: הגמישות הנפלאה שלה. (בני ציפר, ביקורת טלוויזיה "הארץ".) מהזווית היהודית, נדב שרגאי על החיים, המתים והמורל הלאומי : |
|
||||
|
||||
למה אתה חושב שההתעקשות לחילוץ הגופות היא עיטוי ב"שמיכה המלטפת של הדת"? אמנם הדת היא מרכיב עיקרי, אבל אתה מתעלם מכך שמדובר גם בנורמות חברתיות ומוסריות, ובמחויבות ערכית ומוראלית, ולאו דווקא בעניין דתי מחייב. המאמר של נדב שרגאי דווקא מדגיש זאת, אם כי מזוית שונה - מדבריו של אורי מילשטיין: "אין מדובר בערך של צה"ל, אלא בערך של החברה הישראלית והתרבות היהודית". |
|
||||
|
||||
אלוף פיקוד הדרום1 דן הראל. 1כי מה לרצועה ולפיקוד המרכז?2 2 שהמממונה עליה הוא האלוף משה קפלינסקי. |
|
||||
|
||||
הטעות במקור |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |