בתשובה לאורי, 14/05/04 15:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במילים הכי פשוטות אף אחד לא יפקיע את השואה מידי אחינו האשכנזים שסבלו (וסבלו רבות) לא יתכן שביום השואה יעמדו בשורת ורודי העור גם שחמחמים ואז איך נוכל להשתיק אותם הם סבלו מה שאנחנו סבלנו? איך אפשר לתת זכויות שוות להם... לא עולה על הדעת בכלל שישתקו ויחזרו לחורים שלהם פרימיטבים אסייתים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שהסלוניקאים יחזירו את כל הכסף שקיבלו במהלך השנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הסקת שאני שייך ל"ורודי העור"? לעצם העדויות, במסמך אליו הופנינו כאן נאמר כך: [במאי 1941] האיטלקים, שחזרו והשתלטו על קירינאיקה, האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים, ענשו קשה כמה מהם. עשרות יהודים נחשדו בשיתוף פעולה עם האויב ובביזוי האומה האיטלקית ומנהיגה מוסוליני, ונעצרו. חלקם נשפטו לתקופות מאסר שונות ואחד מהם נידון למות. [ככל הנראה היה יסוד לטענה שהיה שיתוף פעולה עם הבריטים. כ-250 יהודים ששיתפו פעולה עם הבריטים הוברחו קודם על ידי חיילי א"י.] [בסוף שנת 1941, אחרי כיבוש מחדש של הגרמנים] שוב נהגו האיטלקים ביהודים בחומרה רבה, ושוב נעצרו יהודים רבים ונשפטו לתקופות מאסר שונות. שלושה מהם נידונו למוות באשמת שוד אזרחים איטלקים והוצאו להורג בירייה. ואולם הגרוע ביותר היה ההחלטה "לדלל" את האוכלוסייה היהודית בלוב על-פי הדוקטרינה הגרמנית הנאצית, בהוראתו האישית של מוסוליני. רוב יהודי קירינאיקה כ-2600 יהודים, פונו למחנה ריכוז בג'אדו [השאר פונו לכפרים או נותרו לשמור על רכוש הקהילה] ומתוך אלו מתו 562, בעיקר ממגיפות טיפוס הבהרות וטיפוס הבטן שנבעו מתברואה ירודה במקום. [מעט מאוחר יותר הוחלט להעביר את כל הגברים הצעירים למחנה עבודה בסידי אל-עזיז, שבו היו תנאי העבודה סבירים וחולים (או מתחלים) שוחררו, כך שבסוף דרכו, כמה חודשים מאוחר יותר, היו בו רק חמישית ממספר העובדים המקורי] מחנות הסגר: היו מחנות לנתינים זרים (כמו נתינים בריטיים יהודים ולא יהודים) ובהם "תנאי המעצר לא היו קשים, ויחס השומרים האיטלקים לכלואים היה אנושי." לגבי תוניס, ידוע כי כ-4000 מבין מאה אלף בני הקהילה הועברו למחנות עבודה וגם שם מתו רבים ממחלות ומגיפות. רשימות חלקיות של הנספים במדינות ערב נמצאות כאן: בסך הכל, שיחק ליהודי לוב ותוניס מזלם. כפי שכותב יוזף גבלס ביומנו בדצמבר 1942: "האיטלקים מאוד רשלנים בטיפולם ביהודים. הם מגינים על האיטלקים היהודים בטוניס ובצרפת הכבושה..." (ר' כאן: http://faculty.ucc.edu/egh-damerow/holocaust.htm) לאלו יש להוסיף, כמובן, אישים כמו המלך מוחמד החמישי במרוקו שפרש חסותו על היהודים במרוקו (שהייתה תחת שלטון צרפת של וישי). יותר מכל, דומה, שיחק להם מזלם שהכיבוש אותו נשאו היה קצר טווח, ארעי (צפון אפריקה נכבשה הלוך ושוב), ובוצע על ידי אנשי הורמאכט בלבד, ללא נוכחות אנשי ס.ס. (רומל התנגד לכך). מעבר לכל, עם זאת, גישתך התוקפנית משקפת תפישה דוחה כאילו השואה היא איזה "נכס" שה"אשכנזים" מסרבים לשתף בו את הספרדים האומללים. כלומר, המרוקאים האומללים, שהרי טענות על קיפוח ואי שילובם של הספרדים בטבח הרווחי של יהודי אירופה אינן עולות מקרב הספרדים בבולגריה, או הספרדים ביוון (אופס, בעצם הם דווקא כן נטבחו, בני מזל שכמותם! ופוליקר עוד עשה מזה תקליט, המנוול!), או מהספרדים מעירק (שהם מניאקים כמעט כמו אשכנזים, כידוע), וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צבע עורם של יהודים ממוצא צפון אפריקאי לרוב אינו כהה יותר מזה של יהודי ממוצא אירופאי. הכהים הם התימנים, העיראקים (אלו שאינם ג'ינג'ים) וכמובן האתיופים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהודי טוניסיה חיו במדינה שקטה את חייהם הפשוטים, עד שבה הצורר הנאצי ורדף אותם באשר היו. הוברחו מבתיהם, נלקחו לעבודת פרך למען הנאצים במחנות ריכוז שהקימו הנאצים. אחדים גם הומתו. ההבדל היחיד בין יהודי אירופה לבין יהודי טוניסיה הוא שאחרי המלחמה לא היה מי שיקלוט את הפליטים של אירופה השסועה, לאומתם יהודי טוניס מצאו מפלט ועזרה בקרב בני דודיהם מדתות שונות שהיו נוצרים או מוסלמים. הם חזרו לעבודתם ומצאו מגורים בדירות חדשות בתנופה שהיתה בבניית העיר ותיקון ההרס שנזרע. האשכנזים המשיכו בנדידתם עד שהתישבו בארץ עם כל הכאב של הרדיפות והאבדן, ומצאו נוחם והגנה האחד בשני, וכך כל אשכנזי ולא חשוב מה הסיפור שלו קיבל העדפה ראשונה, אם זה בעבודה בלימודים בפיצויים מגרמניה. ואילו יהודי טוניסיה שחזרו למסלול חייהם כאשר הערבים והצרפתים משתדלים לעזור ולנחם. יהודי טוניסיה עלו לארץ לא כפליטים אלה מרצונם החופשי לעזור בבנית הארץ. ובישראל הם הרגישו שלא אוהבים או מכבדים אותם, הם הרגישו נחותים. והיום שוללים מהם את זכויותיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כאשר הערבים והצרפתים משתדלים לעזור ולנחם" ו"מרצונם החופשי", כולל בתוכו את רדיפות היהודים אחרי שהטוניסאים קיבלו עצמאות? יהודות תוניסיה [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פאתי העיירה מונח אבן ועליו שלט '' כאן הבור בו הותמנו כל יהודי העיירה.. בבור הזה נמצאת משפחתי. לא ביקשתי כל פיצוי מהגרמנים. למרות שנשארתי בין הבודדים מאותה עיירה וחייתי מגיל עשר לבד ביערות. את חלקי באותם הפצויים אתה יכול לקבל ובחינם. הפצוי היחידי הראוי הוא רצח שליש העם הגרמני. לך אומר רק זאת .. עברתה כל גבול. .. ואינך ראוי לדבר בשמם של יהודי מוגרב.... על מקומך הראוי יחליטו רופאי הפסיכיאטריה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |