בתשובה לליאור חיימוביץ', 14/05/04 11:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרצון להקריב חילים נוספים למען גופות בניהם, מקורה ברגש שובינסטי ואינפנטאלי של אנשים פרימיטיבים,שלא רואים אלה את דמותם בלבד. גם הורים שכולים לא מחוסנים מפני השוביניזים היהודי הזה. יש לנו חוב מוסרי אחד למנוע מלחמות שמיצרות עוד מתים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מי דיבר על להקריב חיילים נוספים? ואיך לעזאזל ייחסת לי *רצון* לעשות זאת? אני לא חושב שאפילו ההורים השכולים, בצערם הנורא, ירצו להביא למוות של עוד חיילים. הסריקות שנעשו ביומיים האחרונים לא כללו סיכון חיים (חוץ מהסיכון שבעצם השהייה באיזור עזה, כמובן). כל הכוחות שהוזרמו לעזה (והוזרמו המון) מטרתם הייתה להגן על המתחם שבו נערכו החיפושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור העובדה שמי שהתפוצץ התפוצץ כיון שהוא היה חלק מהכיבוש בעזה.גם מי שנשלח על ידי ממשלת ישראל לחפש שרידי גופות בעזה ,היה נתון לאותו סיכון קטלני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם בתור אזרח העולם אתה מתנגד ללאומיות בכל צורה? כלומר, האם הפתרון שלך הוא ביטול המדינות כולן? אם לא, באילו תנאים היית מוכן לקחת חלק בפעולות צבאיות הגנתיות (חזרה לגבולות 67? הנ"ל + החזרת הפליטים? גבולות החלוקה? ועדת פיל? אוגנדה? משהו?)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה אל תהפוך את הדיון לעוד דיון פוליטי, יש לנו כאן דילמה מוסרית : האם ראוי לסכן חיים ולהטריח חיילים קרביים בשביל (וסליחה על ההתבטאות) חתיכות בשר. אני מסכים איתך שאם זה היה קורה לי, ממש לא היה מפריע לי שאנשי עזה היו עושים מה שבא להם עם הגוף שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שהתפוצץ, התפוצץ בגלל ההשלכות של סיום הכיבוש בעזה לפני עשר שנים. סיום הכיבוש איפשר לפלסטינים לייצר טילים ולשלח אותם אל ההתנחלויות (שכידוע יש לעקור אותן) שדרות ואשקלון. כתוצאה מכך נאלצנו לחזור לעזה. לפיכך, קשה מאוד עד בלתי אפשרי להבין למה אתה מתכוון כאשר אתה עושה שימוש במילה 'כיבוש'. אנא, נסה להתנסח בצורה בהירה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהחיילים שנהרגו ונפצעו היום היו טרף קל, מכיוון שדבר החיפושים אחרי הגופות פורסם. ולמרות שאני כותב את הדברים בדיעבד, את זה אפשר היה לדעת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי הרב התקבלה בשטח החלטה שגויה שככל הנראה בגללה נהרגו ונפצעו החיילים. מנסיוני, שאינו דל, הצלפים הפלסטינים בעזה לא יוצאים לרחובות בעקבות ידיעות חדשותיות על כניסת חיילים. עזה, בניגוד לאיזור יו''ש, היא מקום בו חמושים מסתובבים בצורה חופשית ברחובות בלי פחד ומורא כמעט. הם אדונים לרחובות עריהם וכפריהם שכן צה''ל נמנע כמה שיותר מלהכנס פנימה באופן שוטף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורכי ווי-נט חושבים אחרת בכותרת: "חיפוש השרידים גבה 2 קורבנות 2 חיילי צה"ל נהרגו ברפיח כשאיבטחו את החיפוש אחר שרידי גופות ההרוגים בתקרית הנגמ"ש. מדובר באותה פלוגה מחטיבת גבעתי, שאיבדה לפני כחצי שנה את מפקדה וסגנו. הבוקר הסתיימו החיפושים והכוחות עזבו את האזור (חדשות) לסיפור המלא." (הועתק בקופי-פייסט מהדף הראשי) יתכן שאם תכנס לידיעה תמצא כותרת אחרת מאשר בדף הבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הכותרת בעמוד הראשי הייתה יותר מוצלחת לצרכינו: "חיפוש השרידים גבה 2 קורבנות") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי, אבל אני לא ממהר לקבל כל כותרת שynet משחררים כעובדה ברורה. על פניו, המקרה נראה כמו טעות בשיקול-דעת מבצעי שיכלה לקרות לכל כוח בכל זמן שהוא, בלי שום קשר למבצע חיפוש השרידים. אתה יכול באותה צורה להחליף את המילים "חיפוש השרידים" ב"השהיה בעזה" או בלא-יודע-מה-שתרצה. לי המשפט הזה נשמע קצת דמגוגי, ממש כמו להאשים את המתנחלים בעזה במוות של החיילים מלפני יומיים-שלושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם איבטחו את פעולת החיפוש אחר חלקי הגופות. צה''ל לא היה ''שוהה בעזה'' אילולא החיפושים הללו, ובוודאי שלא היה מספח בתי תושבים בעיר אם לא היו צריכים לאבטח אותן. לפיכך, הכותרת מדוייקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הסריקות שנעשו ביומיים האחרונים לא כללו סיכון חיים'' אני מניח שזה נכתב לפני שנהרגו שני חיילים בסריקות אלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני החיילים לא נהרגו בסריקות. מתחקיר הפעולה עולה שאחד מהם נהרג ע"י צלף כאשר עזר לזקנה פלסטינית להביא אוכל (מארב מתוכנן?!) והשני כאשר ניסה לחלץ אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסריקות עצמן לא חשפו את החיילים לאש אויב. החיילים שנהרגו מתו ככל הנראה בגלל שפעלו משיקול דעת שגוי. אתה לא יכול לייחס את טעות האנוש הזו לסריקות שנעשו. הקשר הסיבתי בין שני המקרים די קלוש, וזו תהיה דמגוגיה לטעון שהחיילים מתו בגלל שהם סרקו אחר גופות חבריהם. הם מתו בגלל שנהגו באדיבות יתרה כלפי אישה זקנה ועקב כך זנחו את המחוייבות המקצועית שלהם לא להיחשף לכוחות מחוץ לבית שבו הם שהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפוש אחר שרידים והבאתם לקבורה מה עוד שהדבר כרוך בסיכון חיי אחרים מנוגד לרוח הדת היהודית שאינה מקדשת את המת . סימוכין ינתנו בדרישה. הערצת זקא נובעת מהמחשבה הנה החרדים משתתפים באסון הקיבוצי ומתקרבים אלינו ועוד מעט קט גם יתגייסו לצבא. הם עושים זאת מטעמים שלהם ולא ארחיב למושגים בהלכה והבונוס הנוסף הוא הערצת הציבור. איסוף חלקי אדם והבאתם לקבורה כחובה מקודש עי הנצרות שהמתים הם חלק מעיקרי הדת. ואנחנו התרחקנו מהדת והדתיים לכאורה התקרבו לעבודת אלילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העלת נושא שדווקא מעניין אותי, למרות שאני לא בטוח מה הקשר לתגובה שלי. אשמח אם תרחיב ולו במעט על טענותיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"במלים אחרות, איש לא ראה את אלוהים יורד לעזה באף לא אחד מהדיווחים הטלוויזיוניים מן ההסתבכות הטרגית של שיירת צה"ל בשכונת זייתון, גם לא בכתבתו המסמרת-שיער של שגיא בשן (ערוץ 2, שלישי, חדשות 20:00) שצולמה מתוך גיא צלמוות זה בעת ההתרחשות ממש. אבל אז, במין אלתור אחרון של ייאוש, נמצאה הדרך לעטות את המקרה הטרגי בשמיכה המלטפת של הדת. את האות לכך נתן, במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, אלוף פיקוד המרכז דן הראל ("מבט ראשון", ערוץ 19:00 ,1) שהכריז כי המשימה מעתה היא להביא את גופותיהם של הלוחמים "לקבר ישראל". היה יכול האלוף לומר "לקבורה", אבל הוא בחר במונח הטעון "קבר ישראל", המעלה מיד בזיכרון את ששת המיליונים שלא זכו לקבר ישראל ומשם את שלשלת הסבל היהודית בכללה, ודבריו התקבלו במלוא הטבעיות מפני שהם מתיישבים יפה כל כך עם רוח ה"ניו אייג"' הישראלי הנוכחי: ישראלים חילונים, שבכל ימות השנה יכולים לאכול שינקן לתיאבון ולחלל שבת, מגלים מצווה שהיא הכי הכי מבחינתם. והם עומדים, התיאולוגים מטעם עצמם, ומשכנעים את שומעיהם בחומרת המצווה, וכבר יוצאת הפקודה שהמצווה הזאת היא ייהרג ואל יעבור, ובשבילה מותר לצאת למלחמת קודש ולהקריב חיים, וכבר נותנים שם לאותה מלחמת קודש, והשם הוא "פרשי הפלדה". ומנגד, גם נראה טבעי לגמרי שיעמוד לך כתב חדשות מכווץ גבות ב"מקום האירוע" וידווח במלוא הרצינות ש"על פי ההלכה מותר לקבור גם חלקי גופות", כאילו בזה הרגע הרים את עיניו מעיון יסודי בשולחן ערוך. ואילו בממשלה בירושלים כבר הספיקה להתגבש פסיקה חדשה בסוגיית "קבר ישראל". חברי המועצה האקומנית, שחברים בה בין היתר לפיד ופורז, הודיעו לאיילה חסון שעומדת בחצר ש"זה בסדר" ושבמקרה הזה מותר לוותר על חלקי גופות. זה מה שמרתק בתיאולוגיה הישראלית החדשה הזאת: הגמישות הנפלאה שלה. (בני ציפר, ביקורת טלוויזיה "הארץ".) מהזווית היהודית, נדב שרגאי על החיים, המתים והמורל הלאומי : |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה חושב שההתעקשות לחילוץ הגופות היא עיטוי ב"שמיכה המלטפת של הדת"? אמנם הדת היא מרכיב עיקרי, אבל אתה מתעלם מכך שמדובר גם בנורמות חברתיות ומוסריות, ובמחויבות ערכית ומוראלית, ולאו דווקא בעניין דתי מחייב. המאמר של נדב שרגאי דווקא מדגיש זאת, אם כי מזוית שונה - מדבריו של אורי מילשטיין: "אין מדובר בערך של צה"ל, אלא בערך של החברה הישראלית והתרבות היהודית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוף פיקוד הדרום1 דן הראל. 1כי מה לרצועה ולפיקוד המרכז?2 2 שהמממונה עליה הוא האלוף משה קפלינסקי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטעות במקור | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |