|
||||
|
||||
מצד אחד, אני מבין את דבריך: עידו לא מתיישב עם מיתוס הגבורה. הוא לא היה לוחם עז שנהרג בקרב. אבל הוא היה חייל צה"ל שנהרג בזמן שירותו. אירוניה כואבת: בחייו, הוא דיבר פעם על חיילים "רגילים", לא לוחמים, שנהרגו במהלך שירותם מסיבות שונות ונדמה כאילו הם מוזנחים ביום האבל הלאומי. אני מאמין שרובם של חללי צה"ל, אנשי סדיר ומילואים, קרביים וג'ובניקים, שנפלו בקרב או נהרגו בתאונת דרכים במהלך שירותם, היו הרבה דברים לפני שהיו חיילים, דברים חשובים יותר וטובים יותר. ובכל זאת, יום האבל הרשמי הזה הוא גם עליהם. |
|
||||
|
||||
לפני שנה או שתיים, כמדומני, הוכנסו גם נפגעי פעולות האיבה (כאלה שלא נמנו על מערכת הבטחון) תחת המסגרת של יום הזכרון. נדמה לי שהדבר מתקשר לדיונים שהתנהלו מעל דפי ''האייל'' לאחרונה בדבר ''חוקי המשחק'' של המלחמה, והמעמד השונה של חיילים לעומת ''אזרחים''. מבלי לשפוט את ההחלטה, נדמה לי שהיא מהווה הד לתפיסה ציבורית שפחות ופחות מבחינה בין חיילים לבין מי שאינם חיילים, ומתייחסת לפגיעה בשתי האוכלוסיות באופן דומה. |
|
||||
|
||||
אבחנה חדה וחשובה, שעוד ייתנו עליה את הדעת בעתיד, כשילמדו את התקופה הזו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |