|
||||
|
||||
דניאל בארנבוים קיבל היום, בטקס שהתקיים בכנסת, את פרס קרן וולף. בנאום התודה שלו בחר לתקוף את מדיניות ממשלת ישראל: "האם ניתן להתעלם מהפער הבלתי נסבל בין מה שמובטח במגילת העצמאות לבין המשך הכיבוש והשליטה על עם אחר?", שאל בארנבוים עם קבלת הפרס. "האם העם היהודי, שההיסטוריה שלו רצופה סבל ורדיפות, יכול להרשות לעצמו להיות אדיש נוכח סבלותיו של עם אחר?". בארנבוים גם הודיע שיתרום את כספי הפרס, בסך 50 אלף דולר, לעידוד המוסיקה בקרב ילדים יהודים בישראל ובקרב ילדים פלסטינים ברמאללה. לאחר שבארנבוים נשא את דבריו ביקשה השרה לימור לבנת את רשות הדיבור ואמרה: "כיו"ר קרן וולף אני רוצה להביע צער על כך שמר בארנבוים בחר את הזירה והבמה הזו כדי לתקוף את מדינת ישראל ... אני רוצה כאן להדגיש - ההחלטה לתת לדניאל בארנבוים את הפרס הזה לא היתה קלה... חשבתי שנוכל לנהל את הטקס הזה באופן תרבותי, לא מתריס ולא פוגע. צר לי שדניאל בארנבוים בחר אחרת". |
|
||||
|
||||
בביצת הקונצנזוס המחליאה השלטת כאן בשנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
בחר לומר דברים כאלה, בבמה כזאת. |
|
||||
|
||||
מה הבעיה? |
|
||||
|
||||
"האם העם היהודי, שההיסטוריה שלו רצופה סבל ורדיפות, יכול להרשות לעצמו להיות אדיש נוכח סבלותיו של עם אחר?"- ההשוואה הזאת, לדוגמהה, היא הבעיה. |
|
||||
|
||||
אני לא רואה כאן השוואה, אלא התייחסות לאירועים שעיצבו את זהות העם היהודי. באופן כללי יותר, אני לא רואה סיבה שאמן ינהג ב''ממלכתיות'' וישנה את דרכי-ההתנהגות שלו לצורך קבלת הפרס - הוא לא נושא תפקיד ממלכתי או משהו. במיוחד, כשבמקרה זה הוא לא אמר דברים יוצאי-דופן. הדברים שהוא אמר משקפים את הדעות של חלק לא-קטן מהאוכלוסייה כאן, ואני שמח כשהוא מנצל את הבמה שניתנה לו כדי להגיד אותם, ולא לומר דברים שימצאו חן בעיניי הגב' לבנת. תפקידו אינו להתחנף לממסד. |
|
||||
|
||||
ואני שמח שאתה שמח. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |