בתשובה לדובי קננגיסר, 06/05/04 10:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התיזה שלך דורשת בחינה אל מול העובדות. ב 1992 הליכוד דבק בעמדתו המדינית וירד ב 60 אלף קולות לעומת 1988. ב 1996 הליכוד עלה ב 110,000 קולות. ב 1999 אל מול הפשע של הסכם Y, ירד הליכוד ב 300,000 קולות. בשני המקרים היו גם דיבורים על מושחתים נמאסתם, ב 1992 הם היו הרבה יותר חריפים. ב 2003 הליכוד הצטייר כמפלגה היוצאת למלחמת השמד בטרור הוא עלה ל 925,000 קולות. יש לציין שגידול זה היה למרות יכולתם של המצביעים להצביע בשביל המפלגה המתחזה כפרווה - שינוי. על כן התיזה הנגדית שלי (שגם מתיישבת עם העובדות) אומרת שהגם שציבור מצביעי הליכוד מבולבל לגבי הפתרון הראוי, הוא מעוניין בהנהגה אשר תציג לו פתרון ימני ברור. האפקט השני המשפיע על מצביעי הליכוד בתאוריה שלי הוא האינרציה של הצבעה למפלגה גדולה. הציבור לא רוצה להצביע למפלגות סקטוריאליות קיצוניות אבל מוכן ורוצה לראות אותן דעות במפלגה גדולה. התופעות של שינוי וש"ס יכולות לתת תמונה עד כמה אנשים רוצים להצביע למפלגה גדולה. כל עוד הן היו מפלגות קטנות הן לא משכו מצביעים רבים. ברגע שהן הראו שהן גדולות הן משכו קולות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בלי להתייחס לכל היתר, כל השוואה בין בחירות 92 לבין בחירות 96, ובין בחירות 99 לבין בחירות 03, שלא מתייחסת להחלפתה של שיטת הבחירות - היא לא רצינית. (חוץ מזה, נדמה לי שעדיף לבדוק את השינוי במס' המנדטים, ולא במס' הקולות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בשיטה לא נראה לי משמעותי. ב 1992 וב 2003 אנו מצפים שהליכוד יקבל יותר קולות בעקבות השיטה הדו קוטבית. כלומר יש להוריד 100 אלף קולות מהליכוד בשני אלו. התוצאות שאמרתי עדיין תקפות, ואף יותר. לגבי מנדטים: ב 1992 32 24.9% ב 1996 32 25.8% ב 1999 19 14.1% ב 2003 38 29.4% מה זה מעיד? לא שהציבור רוצה ליכוד פשרן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע למה החלטת שצריך להוריד דווקא 100 אלף קולות, אבל לגבי העליה מ-99 ל-03 זה מחליש את הקייס שלך. לגבי הייתר, לדעתי הטעות שלך היא בנימוקים שאתה נותן לעליות ולירידות, אבל אין לי כוח לדוש בזה. אולי דובי יתייחס (אם גם הוא חושב ככה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
100 אלף הינו מקסימום. העלייה מ 99 ל 2003 היתה כה דרמטית ש 100 אלף פחות לא משנה כהוא זה. ויש לזכור ששינוי היתה אופציה. לגבי הנימוקים, לדעתי אין לדעות על עזה שטחים וכו' שום קשר. עובדה היא שברוב מערכות הבחירות העם הצביע בעד מפלגות שהתנגדו למדינה פלשתינאית. העם עייף ורוצה פתרון חדש ומבטיח שיפתור את כל הצרות. בכל פעם שהיה נצחון סוחף זה היה בגלל זה. הלכו אחרי בגין ב 1977, אחרי רבין ב 1992, הלכו אחרי ברק ב 1999 והלכו אחרי שרון ב 2003. אף אחד מהם לא סיפק את הסחורה, חוץ משרון שהחליט פתאום להחליף את הסחורה המנצחת בזבל. בכך הוא קבר את עצמו פוליטית כי הוא הפך בעיני העם ממוביל (ולא משנה לאן) למובל (שעושה מה שהעם רוצה בסקרים). זה גם מה שקבר את ברק ואת ביבי. כל הנאמר פה בנוי על השערות אבל שווה מחקרי עומק. עכשיו הוא קפוט והליכוד צריך ג'וקר חדש אם הם רוצים לשמור על הג'ובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, עדיף לבדוק את אחוז הקולות, ולא את המספרים המוחלטים.כרגע אני קצת עמוס, אז אני לא אטרח לעשות את הבדיקות, אבל אם מישהו רוצה לחסוך לסטודנט מסכן קצת עבודה - אתם מוזמנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל עוד הן היו מפלגות קטנות הן לא משכו מצביעים רבים. ברגע שהן הראו שהן גדולות הן משכו קולות" זה קצת ביצה ותרנגולת, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על ההפרעה, אבל איני יכול שלא להביא מדברי המשורר הדגול: "הציבור מטומטם לכן הציבור ישלם" אבל לעצם העניין איני רואה סיבה לחלוק על העובדה שהציבור רוצה להצביע למפלגות גדולות. אם "עלה ירוק" היה בטוח עובר את אחוז החסימה היו להם 4 מנדטים לפחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אבל פה זה כבר עניין של הסיכוי שהקול שלי יתבזבז על מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה - מצב שונה לחלוטין מאשר ההחלטה אם להצביע למפלגה שיש לה חמישה מנדטים או למפלגה שיש לה 15, שבו, לפחות על פניו, לא צריכה להיות השפעה לגודל על ההחלטה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שמתמטית השיקול הזה אינו נכון, אתה צודק שכך הציבור חושב (וחבל). אבל לעצם העניין, הציבור אוהב להצביע בשביל מפלגות גדולות ולכן אינו מצביע עבור האיחוד הלאומי אלא עבור הליכוד. הרי לליכוד ולעבודה אין כל אידיאולוגיה או מצע, למעט השגת ג'ובים וזה לא מושך 20-40 מנדטים. אדם רוצה להיות חלק מדבר גדול. בנוסף נחמד לאנשים לא להיות קיצונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אבל ההגיון שלך מעגלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא פרש דבריך, כדי שאוכל להסביר את עצמי. בפעם הקודמת שטענו נגדי שההגיון שלי מעגלי הצלחתי להסביר את עצמי. אולי אצליח גם הפעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הציבור אוהב להצביע עבור מפלגות גדולות", זו טענה מעגלית: המפלגות גדולות כי הציבור מצביע להן. אם היה טרנד של גידול במפלגות הגדולות - ניחא. אבל לא זה המצב - להפך, אפילו: ב-96' ו-99' מספר המצביעים לשתי המפלגות הגדולות צנח פלאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני טוען שאם תעשה סקר בין קולות צפים שמחפשים מפלגה תמצא שהשיקולים הבאים פופולריים: א) להצביע למפלגה גדולה שמשפיעה ב) לא להצביע למפלגה הכי קיצונית זו לא טענה מעגלית והיא ניתנת לבדיקה. איני חושב שהאייל זה המקום לבדוק זאת אבל בבדיקות שלי (למשל במילואים) אני יכול להגיד שיש לזה משקל רחב. יש כמובן עוד שיקולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא מה ההגדרה של "גדולה" ו"משפיעה". האם מרצ היא גדולה? האם המפד"ל משפיעה? אפשר להגיד שכן ואפשר להגיד שלא. תלוי באיך אתה רואה דברים. לא להצביע למפלגה קיצונית זה די מובן מאליו, כשמדובר בקולות צפים: הקיצוניים לא ממש צריכים להתלבט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פגשתי בחור שב 99 אמר שהוא מאוד השתכנע מהדברים של בגין בטלוויזיה אבל התלבט בין פנינה רוזנבלום (הוא פגש אותה במעלית) ואיני זוכר מי. בסוף הוא הצביע מרכז. אני מנחש שמבחינת ההגיון הוא רצה להצביע איחוד לאומי אבל מכיון שלא רצה להיות קיצוני בחר מרכז. זה לא מקרה בודד. יש המון כאלו. לגבי מפלגה גדולה: מכיון שזה רק ניחוש (על סמך סקרי מילואים) לא אוכל להוכיח לך דבר. עם זאת, קשה לי להאמין שאינך מודע לשיקול הזה. לשאלתך: ככל שאתה יותר גדול אתה מושך יותר קולות על היותך גדול. (ללא קשר לכמות המתנות שאתה מחלק - משרד הפנים וערבים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמעתי לא מעט מתלבטים שדווקא לא רוצים להצביע למפלגה גדולה, בגלל התדמית הפחות אידיאולוגית והיותר מושחתת של הגדולות. אם להיות יותר ספציפי, אנשים התלבטו בעיני בקול רם אם להצביע מרצ, שינוי, ירוקים, או לא יודע מה, ולא העלו על דעתם בכלל להצביע "עבודה". יש להודות שאני לא עושה מילואים, כך שייתכן שנחשפנו לחתכים שונים של האוכלוסיה; אבל אם כך, כבר צריך מחקר מסודר שיראה איזה שיקול מזיז יותר אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסת ה-12 (1988): 31.1 אחוז 13 (1992): 24.9 14 (1996): 25.8 15 (1999): 14.1 16 (2003): 29.4 בשביל החדווה והששון, הנתונים המקבילים עבור מפלגת העבודה: 12: 30.0 13: 34.7 14: 27.5 15: 20.2 16: 14.5 אבחנות: במקרה אחד ירידה בכוחו של הליכוד לוותה בעליית כוחה של העבודה. בשני מקרים עלייה בכוחו של הליכוד לוותה בירידת כוחה של העבודה. במקרה אחד, שתי המפלגות סבלו מירידה בכוחן במקביל (הפלא ופלא: בשיאה של שיטת הבחירה הישירה). מסקנה: לא ניתן להסיק מסקנות כלשהן מהנתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להסיק שמפלגת העבודה מתרסקת, ושאנשים רוצים מרכז (שינוי) ולא שמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אפשר. אבל אני לא הייתי עושה זאת. אני הייתי מחכה לפחות עוד מערכת בחירות אחת לפני שהייתי קובע מסמרות בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שצריך אפילו לחכות יותר. אבל הפיתוי להסיק את מה שאדם רוצה הוא גדול. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |