|
||||
|
||||
אמירה כמו ''לא ניכנס לפרטים'', בהקשר שכזה, נתפסת, בעיני לפחות, כסוג של רמיזה שהוא נטול ביסוס, אולי אפילו ל''קופת שרצים'', בשל העמימות שבה. בתגובה הזו כבר פרטת יותר לגבי בייניש ועכשיו, לדעתי לפחות, ביססת באופן חלקי את הטענה. |
|
||||
|
||||
שוחחתי על העניין עם מקור משפחתי בכיר (מרצה למשפטים)1. לדעתו, פרט לברק וחשין, אין היום בבית-המשפט העליון אף שופט המוכר כמומחה מוביל בתחומו, וזו בדיוק הסיבה שאי אפשר היה להעלות על הדעת את המינוי של רות גביזון. על קרקע כזו, אישיות חזקה מדי יכולה לסחוף אחריה את כל המערכת (בניגוד לתוכנית, שאחרי פרישת ברק השופטים הנוכחיים ימשיכו את הקו שלו בלי להטריד את עצמם בסוגיות חדשניות ומסובכות). במצב הנוכחי, מוסכם שהשופטים בבית המשפט העליון הם שופטים טובים מאד - בעוד שהמשרה דורשת אנשים מצויינים. 1 ולכן אשאר חסוי בפתיל זה. |
|
||||
|
||||
נשאלת השאלה: מדוע המערכת המשפטית (מחוץ לרשות השופטת ולפרקליטות - האקדמיה, לשכת עורכי הדין וכו') אינה יוצאת חוצץ נגד המגמה הזו? האם הם מפחדים מנקמת השופטים, או שמא נוח להם עם המצב הזה? |
|
||||
|
||||
אני מצטער אם הובן אחרת ומקווה שהבהרתי עצמי; בייניש הובאה כדוגמה בלבד, וככזו לא ראיתי טעם "להכנס" בה. בכל מקרה, בייניש (ושאר השופטים היום) אינה במוקד הדיון כאן, אלא המינויים החדשים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |