|
||||
|
||||
מקור הביטוי כף הקלע הוא בשמואל א', כ"ה, כ"ט: "וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ, וּלְבַקֵּשׁ אֶת-נַפְשֶׁךָ; וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע" על פי תורת הקבלה, חטאים מסוימים של האדם גורמים לכך שלאחר המוות, נפש האדם נמצאת במצוקה גדולה והיא נעה ונדה מקצה העולם ועד קצהו מבלי למצוא לה מנוחה. מצב זה נקרא "כף הקלע", בפרפרזה על אותו פסוק משמואל. |
|
||||
|
||||
תודה. אז זה לפני הגהינום, חלק ממנו, או לא קשור בכלל? |
|
||||
|
||||
מושג הגיהנום וגן העדן הוא מושג נוצרי. ביהדות הגיהנום הוא מקום ליד ירושלים (גיא הנום) בו התבצעה עבודה זרה שכללה קרבנות אדם. |
|
||||
|
||||
אתה בטוח? אני יודע ש"העולם הבא" זה המצאה יחסית חדשה ביהדות ( מתקופת רבי עקיבא?) כדי להסביר את "צדיק ורע לו". אבל לא היה גם גהינום? זה שמקור המילה הוא מגיא בן הינום לא מפתיע, אבל אם הצדיקים אוכלים לוויתנים ודנים בסוגיות משפטיות, מה עושים הרשעים בינתיים? אולי רב"י יכול להוסיף? |
|
||||
|
||||
במקום גהינום אני יכול להציע לך את גן עדן עפ"י "השטן" של ביירס: "זה המקום בו הרשעים מפסיקים להטריד אותך בסיפור חייהם, והצדיקים מקשיבים בתשומת לב לסיפוריך". |
|
||||
|
||||
ותודה לאמברוס בירס שהביאנו עד הלום. מה שמזכיר לי בדיחה - לאחר שמשה דיין מת, הוא מגיע לשמיים ונאמר לו שעקב חטאיו הרבים הוא נענש בבת זוג מכוערת במיוחד. יום אחד, הוא מסתובב בשמיים איתה ורואה את אשכול, עם יפיפיה מהממת. "במה זכית?" שואלו הז"ל הנ"ל. "זה לא מה שאתה חושב" עונה אשכול " אני העונש שלה". |
|
||||
|
||||
כאמור בתגובה 216884, נשמות הרשעים נעות ונדות בעולם ללא מנוח. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |