בתשובה לעוזי ו., 05/05/04 20:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש הבדל מהותי בן המצב יציב האופטימלי אותו אתה מתאר לבין הדרך להגיע לשם. מאחר ונקודת המוצא כיום היא אוכלוסיה עויינת (משני הצדדים), בעיית פליטים הדורשת שיקום, ובעיית הגנה על המובלעות המבודדות בכל תהליך עד להסכם, יש צורך רק בהשארת הגושים הגדולים, משיקולי הכתבת מציאות פוליטית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אז קודם נתבדל (משיקולים פרקטיים) וכשזה יצליח נשתלב זה-בזה לבלי הכר בחזרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הקו הבדלני, שהיא קלה יותר לביצוע מאשר ההשתלבות במצב הנוכחי, מפנה את *כל* היישובים, מתנתקת לחלוטין, שמה חומה וסגר על הקו הירוק ושלום (??) על ישראל... המשתלב דואג לייצור קו גבול שכולל נתחים נרחבים של יו"ש בתוך הגדר, כולל 80% מהאוכלוסיה היהודית בו, כדי לייצר מפה מדינית בה אין יכולת קיום בנפרד ליישות פלסטינית (אין רצף טריטוריאלי, אין גישה לגבולות בינלאומיים באופן עצמאי), ונמנע מיצירת לחץ חיצוני בינלאומי (התומך בד"כ בבדלנים כרגע) ע"י הסרת מוקדי חיכוך. הבהרה נוספת: החזון המשתלב אינו בהכרח דו קיום על פי המודל של "וגר פלסטיני בבינימינה ויהודי באום אל פחם" אלא דו קיום הדוק כלכלי מדיני בין ישות פלסטינית, ישראל ויתר השכנות (ולא גבולות סגורים וכלכלות נפרדות), ואוכלוסיה ערבית שוות זכויות וחובות במדינת ישראל. היתר עגיע לבד תוך שניים-שלושה דורות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |