בתשובה לעוזי ו., 01/05/04 21:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הייתי בדרך להכין תגובה ארוכה, מסודרת על פי סעיפים, ואז התבוננתי שוב בתגובותיך, ואני מבקש כמה הבהרות. אולי תוכל לענות מדוע אתה נתלה בשחיתויות, מגמד את הישגי שרון, וספק "מאשים" אותו במרדף אחרי כבוד (פרס נובל), או סתם לא מסתפק בשום "תמורה" לנסיגה? לחזור על שאלתו של איזי (וסליחה איזי על כך שאנחנו באותו צד הפעם): אם היישובים בעזה הן אכן רק מוקד חיכוך, לא שמירה על הגבול או ביטחון ולא בטיח, וכל יום שהם בידינו עולה למדינה כסף רב, לאיזו תמורה אתה מחכה? כמה מכתבים מפורשים וערבויות צריך שרון להוציא מארה"ב? כמה חודשי שקט ושינוי קונספציה פנים חמאסית צריכה הממשלה לתת? האם ביבי, שנחקר על מתנות ופרשת בר-און-חברון או ברק מהעמותות היו טובים יותר משרון? מה הופך דווקא את "פשעו" לנמוך ביותר? כי הוא רוצה לפנות יישובים וקרוב יותר מקודמיו לבצע זאת? בשל כך יש לי הרושם שאתה מתחמק מהצגת עמדתך האמיתית בנושא היישובים, אבל אשמח להבין איפה טעיתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי ששאלתי שאלה מהסגנון הזה ובודאי שהיות הישובים מוקד חיכוך, נזק בטחוני, נזק כלכלי או קלף מיקוח לא משנה את הטיעון שלי שאין לפנותם בכוח גם אם יהיו 100 שנות שקט וגם אם החמאס יצטרף למועצת יש"ע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתבלבלת בתגובה לה ענית (הגבת על מענה שלי לד"ר וישנה). תוכל להפנות אותי לתגובה עליה אתה מגיב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 215885 כתבת "לחזור על שאלתו של איזי (וסליחה איזי על כך שאנחנו באותו צד הפעם): אם היישובים בעזה הן אכן רק מוקד חיכוך..." ולא זכור לי ששאלתי שאלה מסוג זה או הבעתי עמדה דומה לעמדה שמשתמעת בהמשך השאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, סליחה. (ואני חשבתי שסוף סוף מצאנו משהו משותף..) הכוונה היתה כמובן להתבססות על עובדות שנמסרו בתגובה 215613 של עמית מנדלסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא "נתלה" בשחיתויות. אילו שרון לא היה מסובך בפרשיה חמורה כל-כך, הייתי חושב שפינוי רצועת עזה (פרט לגבול עם מצריים) הוא רעיון טוב. ב. אני לא מאשים את שרון ברדיפה אחרי כבוד, אלא לכל היותר בבריחה מהקלון שבהגשת כתב אישום נגדו. ג. לא אמרתי שהיישובים הם "רק" מוקד חיכוך. מוקד החיכוך הוא מדינת ישראל. ד. גם בנושא הבטחוני: לפני שראש הממשלה שינה את דעתם, התבטאו גם הרמטכ"ל, גם ראש אמ"ן וגם ראש השב"כ נגד נסיגה חד-צדדית. ה. תמורת "חודשי שקט" אני מוכן לשלם בחודשי שקט. (השיטה שבה זורקים מישהו מהמזחלת בכל פעם שעדת הזאבים מתקרבת, כדי לקנות "חודשי שקט", לא מקובלת עלי). ו. לאיזו תמורה הייתי מצפה במישור המדיני: הסכמה שלאחר שהתחלנו לפתור את הבעיה באופן חד-צדדי (בנסיגה מלאה), נוכל להמשיך לפתור אותה באותו אופן, כשאנחנו קובעים את קו הגבול. ז. פרשית המתנות של ביבי נופחה מעבר לכל פרופורציה, מסיבות ידועות. גם לאחר שהפקיד האחראי על כך סיפר שבמשך עשור של פעילות הוא קיבל לידיו שתי מתנות בלבד, אף עיתונאי לא התעניין בנושא מספיק כדי לפתוח חקירה גם נגד בכירים אחרים. ח. פרשת בר-און היתה פרשיה פוליטית באופייה, מן הסוג שכמותו יש מאות בכל שנה (האם גולדפרב קיבל מינוי כשגריר בגלל כישוריו המבריקים?). הייתי מעדיף שלא יהיו כאלה בכלל, אבל לרדוף את ביבי בגלל אחת מהן זו צביעות; ואין מקום להשוואה בין פרשיות כאלה לבין שחיתות אישית (כמו: קבלת מליוני דולרים תמורת השפעה שלטונית על גורמי חוץ, שמי יודע מה קיבלו מן המדינה בתמורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין את סעיף א שלך. מה הקשר בין הרישא לסיפא? אתה שוקל את שאלת הפינוי מבחינה בטחונית/מדינית/ערכית או פלילית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להסביר את הקשר בתגובה הקודמת. אילולא הפרשיות הפליליות, הייתי מוכן להניח שראש הממשלה פועל ממניעים סבירים, ואם הוא לא מצליח לקבל תמורה גבוהה יותר, סימן שכנראה אי-אפשר. אבל גם לנאיביות שלי יש גבול, ובמצב הקיים אני לא מוכן להניח את ההנחות האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גולדפרב קיבל מינוי כשגריר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי, מדובר בעמנואל זיסמן תגובה 215465. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גולדפרב קיבל מינוי בתור עציץ בתע"ש. (פגשתי אותו באחד המפגשים המקצועיים בתחום, למרות שאין לו שום השכלה/הכשרה בנושא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, גם בתשובתך זו לדעתי אתה מנסה לבדל בכוח בין ביבי ("רק שתי מתנות, פוליטי בלבד") מתעלם מברק, ומייחס לשרון משהו שלא שונה מהם (לדעתי) ונתלה בו. גם לגבי החד צדדיות אתה כבר מנחש שההמשך יהיה שונה, למרות התחייבותו החוזרת ונשנית של בוש. אתה אף נתלה בצמרת הביטחון, שבמופגן אומרת היום דברים שונים ממך בהיבט הנסיגה (מה זה שרון שינה את דעתם? אין להם פה? ממתי שר או רמטכ"ל במדינה מפחדים להגיד את אשר על ליבם? כנראה שבאמת הם מכירים בערך הנסיגה מעזה בתנאים אלה). אולם סעיף ג' אצלך אומר הכל: לדעתך מוקד החיכוך הוא מדינת ישראל, וכאן כנראה שורש הבעיה. כלומר, אם לנסות שוב אקסטרפולציה מסויימת, אתה מאמין שאין מנהיגות ערבית שזנחה את החלום להשתלט על מדינת ישראל, ולכן כל נסיגה אינה מקדמת אותנו בתהליך, אלא פשוט מוותרת על פיסת שטח. אוקיי, אז נראה שהפער ביננו עמוק מדי, ולצערי אין לי כנראה דרך לשכנע אותך שהמצב הוא שונה, עד שהמציאות, שכולנו התרגלנו לראות אותה רק בשחור, תראה התחלה של תהליכים אחרים כתוצאה מנסיגה מוגבלת זו (לפחות ברצועה). ניסיתי להציע את לבנון כמודל להסתכלות עליו כשטח שהשארנו בידי ארגון מוסלמי בעל דימוי קיצוני, והשקט שאנחנו מקבלים שם מאז הנסיגה הוא לאין שיעור טוב יותר מאשר כששהינו שם, וזוהי רק תחילת התהליך. גם החיזבאללה וגם החמאס הינם בתהליכים של הפיכה מארגון צבאי נטו לארגון בעל אופי חברתי-מדיני יותר ויותר. אבל אתה יכול רק לגחך עכשיו, ולשלוף תגובה זו בעוד שנה-שנתיים מהיום (בהנחה שהפינוי ייצא לפועל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "שתי המתנות" מתייחסות לא לעוונו של נתניהו, אלא למספר המתנות שהוחזרו על-פי הנוהל על-ידי כל שאר השרים וראשי הממשלות במשך עשור. ב. על איזו התחייבות "חוזרת ונשנית" של בוש מדובר? ומה עם מכתב ההבהרות שהירדנים אמורים לקבל אחרי המשאל בליכוד? ג. את ברק שכחתי בתגובה הקודמת, ועמו הסליחה. קבלת סיוע מעמותות, ותרומות לצרכי בחירות בכלל, הם אבק שוחד (הכספים אינם מגיעים לכיסו הפרטי של המועמד). זה לא נחמד, חוקי הבחירות הנוכחיים אינם מעשיים והאכיפה לא מזהירה - אבל יש עדיין מרחק משמעותי מקבלת שוחד אמיתית. ד. בעניין הזה מקלה עלי ההחלטה ששוחד שקיבלו בניו של שרון, כמוהו כשוחד שקיבל הוא עצמו. כמובן שרשויות החוק אינן יכולות (ובצדק) לקבל את הזיהוי הזה, ולכן השחיתות כאילו פחות בולטת. ה. שרון "שינה את דעתם" של ראשי מנגנוני הבטחון באותה קלות שבה הוא שינה את דעתו שלו. זה לא נכון שהם מתבטאים היום בעד הנסיגה; שמעתי את ראש השב"כ בהרצאה בערב יום העצמאות, והוא סירב להתייחס לנושא הזה מכל וכל. שאלתך "ממתי שר או רמטכ"ל במדינה מפחדים להגיד את אשר על ליבם" מיתממת. הם אולי לא מפחדים, אבל די ברור שהם לא תמיד מביעים את כל אשר על ליבם, מסיבות שונות. למשל, כדי לא לצאת בגלוי נגד ראש הממשלה. גם בזמן תהליך אוסלו היה מצב דומה, וגם אחר-כך, גם לימין וגם לשמאל. ו. בשאלת מוקד החיכוך, אני חושב שאפשר להבהיר על מה המחלוקת. לדעתך קיימת "מנהיגות ערבית שזנחה את החלום להשתלט על מדינת ישראל". יתכן (אם כי המלה "מנהיגות" מופרזת), אבל *זה לא מספיק*. כל עוד לא מדובר בשלטון מרכזי יציב שיכול לאכוף את דעתו, אי אפשר להסתפק ב"מנהיגות" ש"זנחה את החלום" - לגישה הזו צריכים להיות שותפים כל הארגונים (כולל חמאס וחיזבאללה). עד שאחד משני הדברים האלה לא יקרה, מדינת ישראל כולה תמשיך להיות "מוקד החיכוך", ויציאה מרצועת עזה באשליה שזהו מוקד החיכוך ואין בלתו, אינה יותר מאשליה. ז. למרות הסעיף הקודם, אני חושב שכדאי היה לצאת מן הרצועה תוך סיכום על מנגנון ההפרדה החד-צדדית בשטחי שומרון ויהודה. מנוסת בהלה (אפילו אם זו רק בהלה מהיועץ המשפטי) אינה משפרת את המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מילא, זה הכל באמת אקדמי עכשיו. נראה איך יתפתח ההמשך... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |