בתשובה לכרמית, 24/04/04 18:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את מתעלמת מקיומן של מה שאפשר לכנות recreational satanism - שטניזם כתחביב. מדובר בעיקר בילדים וצעירים שמתוך שעמום מאמצים לעצמם רעיונות בדיוניים של כתות שטן שהומצאו ע"י תעשיית הבידור (וגם על ידי תעשיית הדת - כמה משעשע) כסממן של רשע שיש להלחם בו. כהרגלו של המין האנושי, כשמישהו ימציא איזה משהו כדי לסמן אותו כדבר נורא ואיום, יבוא מי שיחשוב שזה דווקא מגניב וינסה לבצע אותו. כך, היו כבר נסיונות לבצע במציאות מיני אגדות אורבניות1, וברחבי העולם כבר היו לא מעט אנשים שניסו לשחזר במציאות מגוון רציחות שהם ראו בסרטים הוליוודיים. אז גם יש ילדים שראו בטלוויזיה (או קראו בעיתון) סיפורים על כתות שטן שמתעללות בבעלי חיים. אין זה מן הנמנע שכמה מהמשועממים בהם החליטו שזה מגניב, ויישמו את זה במציאות. אז נכון, לא מדובר ב"דתות שטן" במובן המוסדר שלהן, אבל לטעון שאין כתות שטן שמתעללות בבע"ח זה פשוט לא נכון. 1 למשל, יש אגדה אורבנית על אנשים שהודבקו באיידס בזדון על ידי חולה איידס שדקר אותם ברחוב. בישראל, לא מזמן, היו מקרים של אנשים שהרגישו דקירה בעת שהיו במקום ציבורי ומצאו מסר שטען כי הם הודבקו באיידס ע"י חולה איידס במסע נקמה. עד כמה שידוע לי, הם לא באמת הודבקו, אבל הניסיון לשחזר במציאות אגדה אורבנית הוא מעניין. אני חושב שרעיון "פיגוע האיידס" הוא דומה לכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שאני מתעלמת משום דבר. ואני לא אמרתי שאין *כתות* שטן שמתעללות בבע"ח. גדי שאל ספציפית על דתות (בניגוד לאותן כתות), ואני עניתי ספציפית על דתות. ברור שיש כל מיני פסיכופטים ומשועממים למיניהם שעושים דברים חולניים וקוראים לזה "עבודת שטן" - אבל אין להם שום קשר לאף אחד מעשרות הדתות שנקראות "שטניזם". יש גם כל מיני פסיכופטים שעושים כל מיני דברים בשם ישו והנצרות, וכל מיני כתות מוזרות אחרות שטוענות להאמין בדת "נורמלית" זו או אחרת. זה לא אומר שום דבר על אותה דת, זה פשוט אומר שיש פסיכופטים בעולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת שאלה מעניינת - באיזו נקודה "אמונה" הופכת "לפסיכופתיה"? ז"א, עד כמה אפשר למתוח "אמונה" כדי לעבור את גבול השפיות? או, מתי ובאיזה גבול כלשהו "אמונה" הופכת "לנורמה" כך שסטיה או חריגה ממנה נהית "פסיכופתיה" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי עבור כל הלא-מאמינים כמעט, אמונה היא סוג של פסיכופתיה. (ואני לפעמים חושבת שאתאיזם זה סוג של פסיכופטיה...) באופן כללי, נראה לי שאפשר לשאול את השאלות הבאות: 1. האם האמונה של אותו אדם סוטה משמעותית או לחלוטין לא עולה בקנה אחד עם הרעיונות המקובלים בדת שאליה הוא טוען (ותהא זו יהדות, נצרות, שטניזם או כל דת אחרת)? אני (כמובן) לא חושבת שזה רע לסטות מדוקטרינה דתית או לפתח רעיונות דתיים חדשים. אבל ברוב המקרים כשמישהו עושה את זה, ובכל זאת מתעקש שהוא חלק מהדת הקודמת - צריך לבדוק את נקודה מספר 2: 2. האם האמונה (בין אם טוענת להיות חלק מדת קיימת, או דת חדשה) מכתיבה אלימות, ניצול כספי, מין בכפייה, שליטה מוחלטת של מנהיג על חברי הקהילה, עבירה על החוק, וכדומה? ולפעמים גם: 3. האם המנהיג בריא נפשית מבחינה קלינית? אמונה לדעתי הופכת לנורמה כאשר כל חברי הקהילה, גם כאלו שלא מאמינים בה, מקבלים אותה כלגיטימית. זה יכול לקחת מעט זמן יחסית (כמו שקרה עם דתות פגניות בבריטניה), או מאות שנים. נניח שמחר מתגלה קבוצה ישראלית שמאמינה שמקלדת המחשב היא האלוהים ומקיימת פולחנים לכבודה. אני מניחה שרוב הישראלים יתייחסו אליהם כקוקואים שצריך לאשפז אותם. אבל אם במשך השנים הקבוצה תמשיך את קיומה, תפגין ערכים שהקהילה יכולה להזדהות איתם, ותוכיח שהקוקואיות שלהם יכולה להועיל לחברה - האמונה הזאת תיהפך לנורמה. כך למשל קורה עם דתות פגניות חדשות בארצות המערב. כך עדיין לא קורה עם שטניזם, ולא קורה עם הראלים, או עם הסיינטולוגיה (בד"כ) או תנועות דתיות אחרות - שהחברה בכללותה לא מזהה בהן ערכים חיוביים (מבחינתה) שהיא רוצה לאמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז יוצא שאמונה (ואני לא מתפלא שזה מה שיוצא), כמו כל דבר אחר, היא עוד ארטיפקט חברתי המתחרה על מקומו בסופרמרקט של הרעיונות. אגב, בקשר לסיפא של סעיף 2, "עבירה על החוק", זו טענה קצת מעגלית, משום שהחוק גם הוא חלק מאות התחרות ומאבק במרחב החברתי. נזיל ונתון לשינויים עפ"י גחמות. הסתיגות - אני חושב שבכ"ז ישנם חוקים שהפכו להיות מוסכמה קבועה בסיסית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |