בתשובה לאלון עמית, 24/04/04 23:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שעלית כאן על משהו - הייתכן שהידע האנושי יחסם על ידי תוחלת החיים? עם הזמן ידרש יותר ויותר זמן כדי להקיף את הידע בתחום כלשהו והיכולת לחדש תידחה יותר ויותר, עד שתגיע לגיל בו החשיבה האנושית כבר לא תהיה אפקטיבית (במילים פחות מסובכות: סניליות) - ואז מאגר הידע האנושי יתחיל לשאוף אסימפטוטית לקבוע כלשהו? כמובן שאז יהיה ניתן להשקיע בהארכת משך החיים האפקטיביים וביעול טכניקות הלמידה ואיחזור המידע, ואז ניכנס למין מעגל קסמים שכזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה באמת החשש עליו ניסיתי להצביע. יש כמה דרכי-מוצא אפשריות: 1. תוחלת החיים תגדל. 2. היכולת האינטלקטואלית הבסיסית תשתפר. אני מנחש שאם היית לוקח תינוק ממוצע של לפני 10,000 שנה ושם אותו מגיל אפס במסגרת חינוכית מודרנית, הוא היה מתקשה יותר מבן-גילו הממוצע דהיום. 3. היכולת האינטלקטואלית תשתפר באמצעים מלאכותיים, לא אבולוציוניים. מתמטיקאים יוכלו לעבוד מהר יותר עם גרסה חזקה ומהירה של Mathematica מושתלת במוח - שלא לדבר על תוכנות מתוחכמות יותר כמו שהזכרנו. אחת החוויות שאני משתוקק לחוות היא לראות את עולם המספרים הטבעיים דרך מוח המסוגל במבט פשוט אחד, רגעי, לבדוק את השערת גולדבך עד 10^10, או לתפוס באופן גרפי את הפירוק לגורמים ראשוניים של כל המספרים בתחום זה. אין כאן משהו מטפיסי הדורש תהליך אינסופי, סתם מהירות, אך אני מאמין שהעולם פתאום נראה אחרת בתנאים כאלה. 4. אפשרות שאינני אוהב, או אף מאמין בה במיוחד, הוא שהמתמטיקה (או תחומי-ידע אחרים, לא חשוב) לא "תגדל" אלא "תתקדם" כמו הנחש ב-Snake: ידע חדש ייתווסף, וידע ישן יימחק או יצטמצם. יש תחומים מתמטיים שהמתמטיקאי הממוצע במאה ה-19 שלט בהם יותר מהמתמטיקאי הממוצע של היום. האם ניתן לגדל דור של מתמטיקאים היודעים על-פה את כל התוצאות הבסיסיות באינפי, אבל לא מכירים את ההוכחות? זה יכול לחסוך זמן בדרך אל חזית הידע, אך כאמור - אינני מאמין שזה באמת אפשרי. בינתיים, דומה שהידע המתמטי גדל אקספוננציאלית, לא מאט ושואף לאסימפטוטה, אך נדמה לי שיש גם אחרים התוהים מה צופן העתיד. אחד הדברים היפים במתמטיקה הוא הלכידות שלה, הקשרים העמוקים והמסתוריים לעיתים בין תחומים שאין ביניהם לכאורה כל קשר. הילברט נחשב למתמטיקאי האחרון שהכיר לעומק את כל המתמטיקה של זמנו והצליח לגלות תגליות משמעותיות בכל התחומים שהיו קיימים אז. סביר על-כן להניח שהיכולת כיום להפעיל כלים מתחום אחד בתחום אחר היא כבר נמוכה משהיתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי 2: אין שום סיבה שזה יהיה נכון. נראה כאילו המוח האנושי לא השתנה הרבה (אם בכלל) במאה אלף השנים האחרונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? איך יודעים? הרי לפני מאתיים אלף שנה או משהו הוא *באמת* היה אחר. אני מקבל שהיתה קפיצה, אבל זה ברור שמאז יש פחות או יותר מצב סטציונרי באזורים ה"מתקדמים"1? (קליפה וכאלה). 1 זה שהאזורים המפיקים סוגים מסויימים של אטימות, או טיפשות, לא השתנו כבר 10,000 שנה - לזה אני מסכים מיד. יש דוגמאות כל הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי צורת הגולגולת. ברור שזאת לא ראיה מספיקה, אבל זאת השערת האפס שלא הופרכה בינתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, לא ברור לי איך ניתן להפריך את ההשערה הזו. להסתכל על צורת הגולגולת זה קצת כמו פנס-הרחוב ההוא, לא? כלומר, למה ששינויים עדינים אך מהותיים במורכבות של החיווטים ישתקפו בקופסה? הייתי מרחיק לכת ואומר שעצם העקרון האבולוציוני אמור להצביע על כך שיהיה שיפור הדרגתי ביכולת השכלית - בהנחה, כמובן, שיש איזושהי קורלציה תורשתית, ואת זה אפשר אולי כבר לבדוק (אם כי מסוכן משהו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק בעניין החיווט, אלא שאפשר (אולי?) להניח שחיווט שונה יתבטא גם בשוני בצורה הכללית של המוח על מרכזיו השונים, ואלה נותנים את אותותיהם במבנה הגולגולת. לא מאד משכנע, אני מודה; בעצם, ציטטתי את הדעה המקובלת בלי לחשוב עליה יותר מדי. החלק האחרון של ההודעה שלך מניח אבולוציה רציפה של שינויים קטנים, בעוד המוח האנושי התקדם בקפיצות די גדולות שמתאימות יותר לשיווי-המשקל-המופרע של גולד ואלדריג' (שוב, תחת אותה הנחה ששינויים במבנה המוח מתבטאים בצורת הגולגולת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איבדת אותי עם גולד ואלדריג'. אני מכיר קצת (ונוטה לקבל) תאוריות של קפיצות, אלא שנדמה לי שהן לא אומרות שאין גם שינויים הדרגתיים קלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת שיהיה שיפור ביכולת השכלית? ממתי לאבולוציה יש שאיפות לשיפור איכותי? "שיפור" בהקשר של אבולוציה הוא התאמה מוצלחת יותר לסביבה. אולי הסביבה הקיימת "מעדיפה" דווקא שוטים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. אני מנחש: לא (וסליחה, שכ"ג). או שהתבדחת? (יום ההולדת נגמר, זהו, אין יותר חוש-הומור לשנה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא התבדחתי1. מדוע שהסביבה *תמיד* תעדיף אנשים שמבינים מהר יותר מושגים בתורת הגרפים או באזרחות(למשל)? הניחוש שלי הוא כן (לפעמים), למה לא? אני לא מבין את האבולוציה כתהליך שמנסה לשפר משהו או מישהו (או שבו לחכמים יותר יש *בהכרח* יתרון). חוכמה (איך שאנו לא נגדיר אותה במדיוק) היא בסה"כ תכונה (כמו צבע ירוק או פני שטח מחוספסים של עלה) שלפעמים תהווה יתרון (בהקשר של התאמה לסביבה) ולפעמים לא. שיפור לינארי איכותי נראה לי כמו משהו שלא נובע מהתהליך הזה (כפי שאני מבין אותו). ________ 1 נו טוב. בעיקר לא התבדחתי. כמובן שהיתה שם התיחסות/הלצה מרמזת לכיוונו של השכ"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטח לא מבין את האבולוציה כתהליך ש"מנסה" שום דבר. הוא פשוט, כמו האוורסט, שם. ונכון שתכונות שונות תתאמנה למצבים שונים, ויש ערך גם לסכלות (נגיד, חוסר דמיון קורלטיבי לטפשות ועוזר לא לפחד בשדה הקרב). אבל, זה שאין קשר חד-משמעי בין פקחות לשרידה לא אומר שאין כזה קשר בכלל. אני נוטה להאמין ש, all other things being equal, יהיה לפיקחית יתרון להשיג בן-זוג מוצלח, או בן-זוג בכלל, על-פני חברתה האיטית משהו, ועוד מצבים שהם החריפות - יתרון. "להבין מהר יותר מושגים בתורת הגרפים" זו, מן הסתם, לא תכונה תורשתית מבודדת. היכולת ללמוד מהר, לזכור, להתרכז, להגות פתרונות יצירתיים - כל אלו נראים לי, בגדול, תכונות-מקנות-יתרון. (וכן, אני מסכים, גם השושלת של דן קווייל שרדה, מה לעשות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב" -קהלת א' 18 ייתכן שיש אמיתות מסויימות שעדיף כאורגניזם חפץ חיים (להתרבות עוד ועוד) לא לדעת, וכאן יהנה הכסיל מהיתרון האבולוציוני. דוגמא (יהירה משהו) היא פיקוח הילודה המוּנַע מחשיבה בהירה על רמת חיים גבוהה יותר לתא משפחתי קטן, וכן ממשאביו הסופיים של הכוכב לכת הזה לכלכל אותנו (למשל, הגבלת הילודה בסין). והנה, אוכלוסיות נחשלות מתרבות ומתרבות בקצב גדול בהרבה. כאן, הנחשלות מנצחת את הנאורות. אותו הדין לגבי תובנות שונות אשר עשויות להביא אדם לבחור באורח חיים של נזיר, וכאלו ניתן למצוא במרבית הדתות. בודהא למשל היה נזיר אשר דחה את אהובתו ודיבר באריכות על הפירות של צורת חיים אידאלית זו (אם כי מתוך הבנה שלא הכל ילכו בדרך זו, פנה בדברים גם לבעלי המשפחות). ואם כבר בודהיזם, להבנתי הדלילה והפסימית משהו בנושא, הדבר הנשגב ביותר אליו אדם יכול וצריך לשאוף אליו הוא ההגעה לנירוונה. בהגעה למצב של נירוואנה יוצא האדם ממעגל החיים רווי הסבל וחדל להתגלגל לגלגולים נוספים. אפשר לראות בכך הטפה להתאבדות המושלמת והסופית. האבולוציה כנראה לא מצדדת בהתנהגות שכזו, נכונה ככול שתהה (?). והגיג אחרון בנושא, תיאוריה נושנה שלי בדבר הבסיס האבולוציוני לתחושת ההתאהבות (אזהרה- לא רומנטי במיוחד): זכרים ונקבות שונים אחד מהשני. לא רק במבנה החיצוני אלא גם באופן החשיבה ותפיסת המציאות. למעשה, הם כה שונים זה מזה עד שיש זרות ואף ניכור טבעי מסוים בין המינים. ניתן לראות זאת יפה בילדים, בהם הרב מקובצים בקבוצות מגדר של חבורות בנים וחבורות בנות, או מודעים היטב לשוני באמירות כמו "הבנים על הבנות". החל מגיל הבגרות המינית נוספת בלבלת הורמונלית לחשיבה שלנו והניכור עולה לשיאים חדשים. המינים מגלים שוב ושוב עד כמה "חוּצַן" ולא מובן עבורם המין האחר ומגיבים בתסכול. הניכור הזה בא מההכרה בשוני ונובעת מהכושר המיוחד המאפיין בני אדם בהשוואה לחיות: יכולת חשיבה מפותחת ומופשטת. יוצא איפה, שיכולת זו אשר בדר"כ מסייעת לאדם לייצר כלים, לצוד מזון ולאפשר לו ליישב בתי גידול מגוונים, אותה יכולת גם עשויה להמיט עליו הכחדה ע"י המנעות ממגע מיני 1. כאן בא כפתרון אבולוציוני מנגנון ההתאהבות אשר במכוון משבש את יכולת החשיבה הצלולה שלנו, מסמא אותנו מלתפוס את המציאות באור הרגיל לנו וטורף את החושים שלנו. במצב כזה, אנו חדלים להסתמך על שכלנו ומאפשרים לטבענו הקדום להוביל. אנו באים במגע מיני עם מושא ההתאהבות שלנו מספיק פעמים בכדי לאפשר צאצאים ואז מתפכחים מהחוויה 2, עוזבים את התא המשפחתי, ויוצאים להפיץ את המטען הגנטי שלנו עם פרטנרים חדשים. 1 יפן בצרות (וגם איטליה): http://news.walla.co.il/?w=/18/696351 2 יש מספר מחקרים על הבסיס הכימי במח להתאהבות (אאל"ט - מולקולה בשם f.a.t) ועל פרק הזמן הקצוב שלה (עד שנתיים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 1601 (החלק השני) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסית להסבר מדעי על התאהבות, דווקא נשמע לי די רומנטי (לפחות עד החלק של ההתפכחות): "היית יכולה להיות כמו חוצן בשבילי; מזל שאני אוהב אותך". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי ממליצה לך לנסות את המשפט הזה על נשים. מושגיך על רומנטיקה נשמעים לי בעייתיים משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, ירדן כבר נשוי, ועם נישואיו אימץ את שם משפחתה של אשתו במקביל לשם משפחתו (מקודם זה היה רק ירדן ניר), כך שיש לא מעט אנשים שיסיקו שהמושגים שלו על רומנטיקה הם בריאים ונכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדשותיך ידועות לי. נדמה לי שדבריי נאמרו באותה רוח שבה נאמרו דבריו של ירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז שוב יצאתי גולם. הרי מישהו צריך לצאת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |