 |
|
 |
||
|
||||
 |
מחאה היא אכן אחת מהדרכים לשינוי חוקתי אבל מדוע זאת חייבת להיות קשורה להפרת החוק? ממש לא ברור לי מה בדיוק רוצים תומכי הסרבנות. הרי אם לא ישבו הסרבנים בכלא (כלומר ש"יאמינו" להם שהם באמת פציפיסטים וישחררו מייד) אזי אין כאן כל אימפקט ציבורי. אם יאופשר להם להמיר את השירות הצבאי במשהו אחר כמו שירות לאומי שוב אין שום אימפקט ציבורי, כל עוד ההמרה נעשית באופן אוטומטי. האפשרות היחידה שישנה, לדעתי, להגיע לאימפקט ציבורי היא הדרך הנוכחית. הסרבן עומד למשפט ונאסר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לי לא ברור איך השורה הראשונה של מה שכתבת מסתדרת עם המשך ההודעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שזה לא יצא ברור במיוחד. הייתי עייף כנראה. העלתי שתי טענות א. לא ברור לי מדוע העובדה שהסרבנות היא אקט של מחאה הופכת את הפרת החוק שבה לדבר לגיטימי. ב. לא ברור לי איך ניתן ליישם את ההכרה בלגיטימיות של הסרבנות בפועל. הסרבנות מהווה אקט של מחאה *בגלל* שהסרבן מפר את החוק. הרי אם נהפוך אותה לחוקית היא תפסיק להיות מחאה. אם מטרת הסרבנים היא לעורר דיון ציבורי שיוביל לשינוי עליהם לשמוח שהם עומדים למשפט ומושלכים לכלא שהרי אלו הם האלמנטים שמושכים את תשומת לב הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי אם לא ישפטו הסרבנים קשה להאמין שלא יהיה גם שינויים במדיניות כללית יותר כלפי המוסר הישראלי-יהודי | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |