בתשובה לטלה בר, 18/04/04 19:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי לא מעט מיצירותיו של ש"י עגנון ושל יצחק בשביס-זינגר (בעיקר ב"עבד" יש סיפורים על שדים ומכשפות), אבל גם משם למדתי שהיו אלה בעיקר השפעות זרות מהעמים האליליים אשר במחיצתם התגוררו היהודים. וראי: תגובה 211531. אני לא מבסס את אמונתי הדתית על קיומם של כוחות מיסטיים כאלה או אחרים, לכן הסיפור על הדיבוק האחרון* יכול להיות אמיתי, אבל לא מחייב מאומה מבחינה אמונית-יהודית-דתית. ----------- * שכן יש עדויות מוצקות מדורות עברו, למשל מה"חפץ חיים", ובירושלים לפני למעלה ממאה שנה, ראי: "ארץ ציון וירושלים", שלמה שבא ודן בן אמוץ, הוצ' וידנפלד וניקולסון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שתופעת האמונות ברוחות רפאים, בשדים ובמכשפות וכדומה נמשכות בקו רציף מתקופות הכתבים הקדומים ביותר ועד לימינו, קשה להאשים בהן את "העמים האליליים" שחיו מסביב ליהודים, מאחר שהקשר עם העמים האלו לא חדל מעולם והוא קיים עד היום הזה. אז איך תבדיל בין "השפעות זרות" לבין אמונות שהיו רווחות בעמנו באופן טבעי כפי שהן רווחות בעמים אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אבדיל בין השפעות זרות לבין אמונות ש"רווחו בעמנו"? ובכן, האם לאורך ציר היסטורי אחד, נניח לצורך העניין, בתקופה מסוימת בהיסטוריה במהלכה העם היהודי היה מפוזר בארצות ערב ובאירופה. בנקל נזהה את החוכמה הפילוסופית-הרציונלית שהיתה בזמנו של הרמב"ם ואחרים בארצות האיסלאם ששמו דגש על הרציונליזם הטהור, בניגוד לאותה תקופה עצמה ברחבי אירופה, שבה האמונות הפאגניות שלטו בכיפה ויהודי אשכנז (למרבה הפלא, דווקא הם) הושפעו מאמונות תפלות אלה. ואכן, כפי שהיטבת להבחין טוב יותר ממני, העם הוא שהושפע מאמונות ההבל הפאגניות של סביבתם הנוכרית ולא הרבנים שהנהיגוהו בחיי היומיום. מכאן שקברניטי היהדות, הרבנים, לא נטלו חלק באמונות ההבל, אלא אף הוקיעו אותן לכל אורך הדרך בהיותן השפעות זרות של עבודת אלילים הסביבתית, המשפיעה כרוב על המיעוט החי בקרבו ממש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |