בתשובה לגיל לדרמן, 15/04/04 22:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הייתי בטוח שכאן יתנפלו עליך המוני הפילוסופים ויקרעו את השקפת העולם שלך לגזרים, ינפצו אותה לרסיסים, יטחנו אותה לאבק דק, יעקרו אותה מן השורש ויעשו ממנה חוכא ואיטלולא. לצערי זה לא קרה, ורק תגובה אחת התייחסה לתועבה שאתה ממשיך להפיץ. אם היית מגן על זכותו של מאן-דהוא להתעלל בחתולים להנאתו בטענה שאין הבדל בין זה לבין מניעת שיירי אוכל מהם, משהו רובנו עושים בכל יום ואשר גורם לסבלם ומותם של המוני חתולים חפים מפשע, היית זוכה להרבה יותר התנגדות, אלא שדם הילדים באוטובוסים לא מספיק על סדר היום הפוליטי האירופי/אמריקני, כך שהמוסרנים הגדולים לא מתפנים להתעסק עם הזוטות האלה. ראשית, אתה מתעלם מעניין הכוונה. אפילו אם נקבל את הניתוח הפוליטי שלך (ואני לא), תסכים בוודאי שהפוליטיקאי אינו פועל בכוונת מכוון כדי לגרום לאותו "רצח" שאתה מדבר עליו. אם אריק שרון היה מורה להפציץ בית-ספר יסודי בטענה שממילא מדיניות ישראל בשטחים גורמת הרג רב, אני בטוח שהיית בין ראשוני הקופצים לגנות את הטבח, ובצדק, בלי לבדוק ולחקור יותר מדי בשאלת הסיבה. משום מה כשפעולה דומה ננקטת בידי הפלש' אתה מניח הצידה את המובן מאליו: רצח מכוון, מיידי וישיר של אזרחים הוא פשע מלחמה, ובוחר להתבונן במתרחש דרך עדשות פסאודו-פילוסופיות. יסלח לי האדון גודווין, אבל אם ניאו-נאצי היה מנסה להסביר לי שמחנות ההשמדה לא היו נוראים יותר ממה שהיהודים עשו לגרמנים דרך ההשתלטות הכלכלית שלהם (לא משנה כרגע אם היא היתה קיימת או לא. העיקר שהעם הגרמני האמין שהיא קיימת) והשלכותיה על תוחלת החיים של הגרמני הממוצע, הייתי מסיים את הדיון איתו בו במקום. אולי זה הדבר הנכון לעשות גם בקשר אליך. שנית, אם כבר רוצים להתייחס לשאלת הכלכלה והשפעתה על תוחלת החיים, האשמה באותן מיתות לכל היותר נופלת *גם* על הצד הישראלי, אבל ודאי לא רק עליו אלא לפחות באותה מידה על הפלש' עצמם, שכן בידיהם האפשרות להקטין את הרע במידה רבה. אני שב ומזכיר, למרות שכנראה זה חסר תוחלת, שהסכמי קמפ-דיויד נתנו להם הזדמנות לחסוך את רוב הדם הזה. היולדות והחולים שמעוכבים במחסומים היו יכולים לקבל יחס הרבה פחות "ממית" אילו שמר הצד השני על הסכם שאין עושים שימוש לרעה באמבולנסים. תנאי התברואה היו יכולים להיות משופרים בהרבה אלמלא הלכו הכספים לייצור מטעני חבלה ולריפוד חשבונות הבנק של עראפאת והחבר'ה שלו. שלישית, הגישה שלך מסתכלת על העולם ברזולוציה גסה כל-כך שכל מושגי המוסר מתערפלים ל"טוב מוחלט" ו"רע מוחלט", ומאחר ואף אחד מאיתנו אינו מלאך יוצא שכולנו שליחי השטן. אם שרי אריסון אינה שונה מברוך גולדשטיין, גם אתה אינך שונה ממנו: כל יום מתים מרעב וממחלות אלפי ילדים שהיו יכולים לחיות אם היית מוכר את החולצה האחרונה שלך ומעביר להם את תמורתה. כל הפעילות שלך למען הפלש' אינה משנה כלום לעניין זה, ורק כשתהיה על סף הגויעה ברעב תוכל לעבור לצד החיובי של המשוואה. כל ההתקדמות שהאנושות עשתה מהימים בהם רצח עם נחשב כנורמה ועד ימינו נמחקים ברגע שאתה נתלה בשרשרת של סיבתיות לכאורה בין החלטות פוליטיות סבירות לבין השפעתן על התמותה. אבל על הנקודה הזאת כבר עמד האלמוני שענה לך, כך שאני פטור מלהרחיב. רביעית, הטענה שאין לפלש' אלטרנטיבה יותר אנושית לניהול מאבקם אינה אלא שקר גס. אף אחד לא ישכנע אותי שהמחבל שירה בין העיניים לאם וילדה בקיבוץ מצר עשה את זה מחוסר ברירה. אני יודע שאתה לא מתכוון לכך, אבל מדבריך נובעת מעין הצדקה של מעשים כאלה, גם אם מן השפה ולחוץ אתה טוען שלא כך הוא. אם זאת דרך פעולה שאינה שונה ממה שישראל עושה במלחמה, הרי שהיא מוצדקת באותה מידה, ולפחות עבור אלה מאיתנו נובע מכאן שהיא מוצדקת. ואחרון חביב, אבל באמת שהוא הפחות חשוב, אתה יכול להוכיח שאיזושהי החלטה פוליטית עלתה ביותר חיי אדם מאשר האלטרנטיבה? לעומת זאת, אני יכול להוכיח שאי-שיגורו של המחבל למלון פארק היה חוסך כמה עשרות מיתות באופן מיידי וברור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אם הייתי יודע שתכתוב את התגובה הזו (שמסכמת מה שרציתי לאמר הרבה יותר טוב ממה שאני הצלחתי) לא הייתי טורח לכתוב את 2 התגובות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה לענות בקיצור, אם כי אין לי תקוות גדולות בנושא. ראשית, לניתוח הנושא העיקרי של דברי (לפחות כפי שאני רואה אותם), ואשר נראה לי שהוחמץ מעט מאחר שמדובר בנושאים טעונים אשר מעודדים קפיצות הצידה לסוגיות פוליטיות "בוערות" יותר: הבעיה עימה יש להתמודד היא בעיה במישור המוסרי. כיצד עלינו להתייחס מבחינה מוסרית למעשיהם של אנשים אשר נמצאים בעמדת כוח, ומטבע עמדת הכוח הזו מעשיהם (בין שנלווית לה כוונה ובין שלא) הינם בעלי השפעה כבירה. בהינתן גישה מוסרית אשר מייחסת משקל רב יותר לעוול כנגד אנשים רבים יותר, אנחנו בבעיה. לכאורה, אין כל דרך להתייחס למעשיהם על פי אותן אמות מידה מוסריות אשר לפיהן אתה שופט את עצמך, הוריך, או האנשים הקרובים אליך. כל פעולה שיעשו ולו הזניחה ביותר הינה בעלת השלכות מוסריות גדולות פי אלפי מונים מהפעולות הרגילות שאתה שופט מבחינה מוסרית בחיי היום יום. אין מנהיג אחד שעל פי קנה המידה הזה לא יוצא גרוע מרוצח המונים. פתרון אחד הוא להשליט קנה מידה אחר לגמרי על פיו שופטים אנשים בעמדת השפעה - ואשר הינו מנותק מהמוסר האנושי היום יומי. זה היה פתרון מוצלח לו היו המנהיגים הללו פועלים בספירה שמימית מנותקת משלהם, אולם כפי שציינתי (וברור לכל אדם), ישנו קשר בין המופע במציאות של חיי היום יום ושל פעולות אנשים בעלי השפעה רבה. זה מציב אותנו בבעיה - שהרי אם נגרם עוול עצום (כפי שניתן לשפוט אותו בהשפעה על חיי היום יום - ממש ב"מתמטיקה מוסרית". שוד של אלפי אנשים הינו אותו העוול כלפי אדם אחד, אולם מוכפל אלפי פעמים), ידו של מישהו היתה במעל. עוול איננו "נגרם", אלא יש לו מקור. הבעיה קיימת, ומובן שאין לי פתרון מלא אליה. מבחינת יחסו של האדם כלפי עצמו, אני חושב שמה שאמר פעם צ'רצ'יל (?) הוא נכון. מכיוון שלא קל לחזות את העתיד, ומכיוון שבסופו של דבר מישהו צריך לקבל את ההחלטות בעלות ההשפעה העצומה, מבחנו היחידי של המנהיג בפני עצמו הוא הכוונה. קרי, עליך לנסות ולעשות את הטוב. אולם זהו הצד הקל של המשוואה. הבעיה האמיתית היא לא כיצד על מנהיג לשפוט את עצמו, אלא כיצד עלינו בני התמותה הרגילים לשפוט מבחינה מוסרית פעולה של אנשים בעלי השפעה רבה, אשר כאמור נוטה מטבעה לקיצוניות מוסרית. כמובן שעמדתי איננה כי הכוונה היא חסרת משמעות (ואף ציינתי במפורש כי לו הייתי בטוח כי מדיניות ישראל בשטחים הכבושים היא פועל יוצא של "טעות" או "חוסר ברירה" עמדתי המוסרית היתה שונה לחלוטין), אלא שלטענתי כאשר מדובר במעשים בעלי השפעה נרחבת ביותר, ולפעמים אף כאלו שמבוצעים כ"מדיניות" משותפת של אנשים אחדים, עלינו לתת פרשנות שונה למושג "כוונה". אני אתן דוגמא, ומראש אני מבקש לא להיכנס לדיונים פוליטיים אודותיה, משום שהיא בסך הכל עוזרת להבהיר נקודה. הדוגמא היא מדיניות ההתנחלות ותפישה של שטחים בגדה המערבית ע"י מדינת ישראל. משנת 1967 עד 1992 הועברו לשטחים הכבושים כ 100 אלף מתנחלים. משנת 1992 ועד 2001 אוכלוסית המתנחלים בשטחי הגדה הוכפלה. בקצב יציב למדי, ללא קשר מהותי לזהות הממשלה או לרמת הטרור. זו עובדה בעייתית למדי, שמתפקדת לא פעם כמקבילה הפלסתינית ל"אנחנו נתנו הכל והם פתחו במלחמה", כאשר גרסתם היא כמובן שהסכמי אוסלו לא היו אלא מזימה ישראלית, אשר בחסותה האיצו הישראלים את ההשתלטות על האדמה הגזולה לקראת "ההכרה במציאות בשטח" המיוחלת. לעובדה הזו ישנם כמובן הסברים לרוב. תחכום של המתנחלים אשר הצליחו לקדם את עניינם על אפה ועל חמתה של הממשלה, נסיון ליצור "קלפי מיקוח" על מנת לוותר עליהם בעתיד, או פשוט אי ייחוס חשיבות לעוד כמה מתיישבים חדשים אם ממילא הולכים לסגת מהכל. למען האמת, אי אפשר לדעת. הכל רכילות של כתבי חצר על אודות מה שהתרחש בראשו של יצחק רבין או של שמעון פרס. טענתי היא באשר לפרשנות המוסרית שאני נותן לעובדה שכזו. מבחינתי (ואם נהיה ישרים עם עצמנו, גם מבחינת היסטוריון שיתבונן בתהליכים מנקודת מבט היסטורית בעוד חמישים שנה), אין זה משנה מה "באמת" חשב רבין. האם התכוון "באמת" להגיע להסכם שלום או מראש רקם מזימה. אני מגדיר את ה"כוונה" של מדיניות על פי מהותם של תהליכי העומק. מדיניותה העקבית של ישראל היתה והינה השתלטות וגזל של כמה שיותר שטח, בין שעשתה זאת באמצעות כבישים עוקפים "למען השלום" או מאחזים על מנת "לעצור את תהליך השלום". אני קובע כי זו היא כוונה זדונית, משום שההשלכות של גזילה ודיכוי מתוכננים מראש הינן ידועות והרסניות. לסיכום - בוודאי שאני מקנה חשיבות עליונה ל"כוונה" בכל הנוגע לשיפוט מוסרי של פעולתם של מנהיגים או אף "אומות" עד כמה שהדבר בכלל אפשרי. אולם אני מגדיר את הכוונה הזו בצורה שונה מאשר במשפט של פדופיל או רוצח ילדים - פעולות אשר למרבה האבסורד אני מכניס אותן לקטגוריה המוסרית של "חיי היום-יום". בוודאי שחלק מהאשמה והאחריות למצב נופלים על ההנהגה הפלסתינית (אנו דנים כרגע במנהיגות, ולכן אמנע מלהיכנס לאחריותם של האנשים הפשוטים בשני הצדדים), וזה נכון לגבי כל צד בכל סכסוך ובכל תופעה היסטורית. -האחריות- של הצד החזק תמיד גדולה יותר. מדוע? משום שהמציאות מוכתבת בעיקר ע"י הצד החזק (בשל כך הוא מכונה חזק - בשל יכולתו לכפות את רצונו), ולכן גם האחריות למציאות נופלת בעיקר על האחראי לעיצובה. ספציפית לגבי ההנהגה הפלסתינית הנוכחית, לישראל יש כמובן אחריות גם להבאתה, כמו גם לדיכויה של מנהיגות פלסתינית אלטרנטיבית. ישראל מעולם לא התכוונה (במובן הנזכר למעלה של "כוונה") להקים דמוקרטיה נאורה בשטחים הכבושים, אלא בעיקר כוח שיטור. בעקבות כך, השחיתות וחוסר המעצורים כלל לא היו רעים לישראל, אלא לא פעם עלו בקנה אחד עם האינטרסים שלה (זכורה במיוחד אימרתו של רבין בנידון על הבג"ץ וה'בצלם'). וכן, בהתאמה, אחריותה של ארה"ב למציאות במזה"ת הינה עצומה, אף שהיא רחוקה ממנו מרחק רב. (כמובן שאני מדבר על "המציאות" בקנה מידה רלוונטי, והמדובר הוא תמיד על מנהיגות של אומות. אני לא מתכוון לטעון שאנס מקסיקאי חולק את אחריותו עם כותבי הסכמי הסחר של NAFTA אשר מבססים את ההגמוניה האמריקאית על מקסיקו). את שרי אריסון הבאתי בתור דוגמא ל"פסיכולוגיה של הנסיכים", ולא כל כך כדוגמא לשיפוט מוסרי של מעשי אדם. הסדר החברתי-כלכלי אשר יוצר ומכתיב את פעולותיהם של אנשים כמו אריסון הינו גרוע ומעוול מאלף ברוך גולדשטיינים כמובן, אולם כוונתה של שרי אריסון היא למקסם את הרווח שלה, וכנראה שהיא מאמינה באמת ובתמים שבדרכה היא מועילה לאנשים. היא מפטרת 900 איש בלית ברירה (אני מאמין שהיא אכן רואה במצב כ"אין ברירה), אולם היא תורמת מליונים. ככל הנראה היא מאמינה שככל שהיא תהיה עשירה יותר, גם לעניים יהיה טוב יותר. ההוויה קובעת את התודעה, כבר אמרנו? המדיניות הישראלית איננה נובעת מהאמונה שככל שהגזל והדיכוי יימשכו גם לפלסתינים יהיה טוב יותר, ומבחינה מוסרית היא שונה לחלוטין (וכאמור, בוודאי שאני מחשיב את הכוונה לצורך שיפוט מוסרי.) בוודאי שאינני טוען כי המוסר איננו קיים, וגם לא שאדם אשר לא תורם את פת לחמו האחרונה הוא רשע (מקובלת עלי אמרתו של הנרי דייויד ת'ורו במסתו "אי-ציות אזרחי". האדם הגיע לעולם לא על מנת להפוך אותו למקום טוב יותר, אלא על מנת לחיות בו, יהא טוב או רע כפי שיהיה. חובתו של האדם להימנע מעוול, לא לתקן את העולם). אינני טוען כי דרך הפעולה הפלסתינית נבחרה בלית ברירה, ולמען האמת אם תציץ מספר הודעות למעלה תווכח שכתבתי את ההפך הגמור. כמובן שאינני טוען כי בן תמותה יודע מראש מה יוליד יום, מי הוא האיש אשר זכאי לחיים ארוכים ומי ארור יום הולדתו. אין זה נחוץ לצורך השיפוט המוסרי עליו אני כותב. טענתי המקורית (אותה לצערי פרשו מספר אנשים בצורות שונות ומשונות) היתה באשר למופע של הפעולה הפוליטית במציאות, ולקשר בין המופע שלה לבין החוזק והארגון של הכוח השלטוני. אני טוען שהשיפוט המוסרי שלך את מנהיגי הפלסתינים הינו לקוי לא משום שהם צחורים כשלג, אלא משום שאתה שופט את מידת הברבריות של פעולותיהם, וזהו שיפוט של אדונים. המופע של פעילות שלטונית פרימיטיבית לעולם הינו ברברי יותר, אולם לאור הגדרתי את ה"כוונה" המדינית, אני מקווה שברור הוא כי מידת הברבריות איננה משפיעה על מידת המוסריות שאני רואה בפעולה. אם יותר גם לי לתקוף את עמדתך המוסרית בצורה פופולארית ובטיעונים מעט דמגוגיים (אם כי לא יותר מדי), הרי שאתה שופט את החמאס משום שהם הורגים בפצצות תוצרת בית בעוד ישראל הורגת בפצצות משוכללות תוצרת רפא"ל. משום שהם יורים בקלצ'ניקובים בעוד לישראל יש פגזי פלצ'ט. משום שהם יורים על מנת להרוג בכוונה ועל מנת להפר את הסדר, בעוד ישראל יורה רק על מנת "לשמור על הסדר", והורגת רק למען שמירה על הסדר. הם תוקפים, בעוד ישראל רק "מתגוננת". אולם ההגנה היא לא רק על נוסעי האוטובוסים. ההגנה היא גם על הגזל והדיכוי. בשביל להגן על הגזל ישראל יורה פצצות משוכללות והורגת "בטעות" ומכריזה קבל עם ועדה שהיא רק מתגוננת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה מנחם אותך במשהו, היה קשה יותר לכתוב את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענית לי בקיצור, על כן אענה באריכות: כן, אני שופט את "מידת הברבריות של פעולותיהם", כפי שכל אדם בעל מצפון (אדון, משרת או עבד) צריך לעשות. משפטים כמו "הסדר החברתי-כלכלי אשר יוצר ומכתיב את פעולותיהם של אנשים כמו אריסון הינו גרוע ומעוול מאלף ברוך גולדשטיינים כמובן" הם אבות הטומאה, שכן הם נותנים הצדקה אידיאולוגית למעשים הנתעבים ביותר. אם לדעתי הסדר החברתי-כלכלי שאתה דוגל בו גרוע באותה מידה, יש לשנינו הצדקה לשסף זה את גרונו של זה באיצטלה אידיאולוגית, ממש כמו בימי מסעות הצלב העליזים. אתה וחומסקי הייתם בטח מרגישים כמו דגים במים אצל סטאלין או במהפכה הצרפתית - *זה* הסדר החברתי אליו הגישה שלך מוליכה באופן ישיר. הפיסקה האחרונה של ההודעה שלך מביישת מכדי שאתייחס אליה. שאגיד "אוסלו"? "קמפ דיויד"? "טאבה"? חבל"ז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי נראית לי התשובה שלך (תופעה רווחת בדיון הטעון משהו שהתפתח כאן) כמקבילה האיילית לכתבה "עיתונאית" של יאיר לפיד או דן מרגלית. היא כוללת בדר"כ (בעיקר אם האחרון כותב ב"הארץ" השמאלני) ביקורת שבלונית על "הקונצנזוס", כאשר מטרתה היא כמובן להדגיש ולאשש מחדש את גבולות הגיזרה, בדרך כלל בהתבסס על הקונצנזוס עצמו. אתה חוזר במספר משפטים על עמדתך (היא לא רק שלך, אלא גם של קוראים אחרים כמובן) לכל אורך הדיון - אפשר להתווכח ולדון בצורה דמוקרטית ומתורבתת, כל עוד לא מזעזעים את חוקי המשחק. אינני מצליח למצוא תוכן רב עליו אני יכול להגיב, ולכן אנסה להצביע רק על כשל אחד ברור וטבעי בגישתך, ואעשה זאת ע"י דוגמה כמובן. לא מעט פעמים קרה והמדינה גזלה את אדמתו (מזה עשרות שנים) של איכר פלסתיני באופן חוקי מתוך "צרכי ביטחון" או מתוך שיתוף פעולה שבקריצה עם גזל "לא חוקי" של מתנחלים (לשיטטי כמובן ההבדל איננו משמעותי). מהי עמדתך לגבי איכר שכזה אשר תוקף, זורק אבנים, או אף יורה על הבולדוזרים אשר באים להחריב את ביתו, כאשר מוסכם עלינו שהסיבה איננה באמת "ביטחון", אלא חלק ממדיניות הגזל של מדינת ישראל (כדי לא להיכנס לוויכוח ארוך נסכים שלפחות פעמים רבות זה המקרה). אתה נוטה להזדהות עם עוול פרטי וישיר, ולראות ב"סדר" ובחוקי המשחק עצמו כמעין בסיס שלא ניתן לערער עליו. אולם בסיטואציה הזו, עמדות היסוד שלך מתנגשות. אם תנסה להסביר לאיכר שההחלטה עברה ביקורת דמוקרטית ושיפוטית (ולא סתם, אלא של בג"ץ), הוא יצחק עליך. זו הרי לא הדמוקרטיה שלו, אלא של מדכאיו. ואני מניח שבכל זאת הבולדוזרים האימתניים אשר משמידים את ביתו ואת עמלו של אדם חף מפשע כחלק ממדיניות מוסדרת של גזל מעוררים בך איזו סימפטיה כלפיו. מה היא עמדתך המוסרית לגבי המצב הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להזדהות עם איכר כזה במידה מסוימת ובטח שאי אפשר לקרוא לו "טרוריסט". יש הרבה דילמות מוסריות ואני לא כל כך מבין מה מיוחד בזו. לעומת זאת, אם האיכר ילך לביתו של נהג הבולדוזר ויירה מטווח אפס בילדה של הנהג אז אני כן אקרא לו טרוריסט. אני מסכים איתך שהפלסטינאים מדוכאים ותחת כיבוש, ואני מסכים איתך שיש להם זכות להתנגד לכיבוש הזה. אני לא מסכים איתך שמותר להם לעבור על כל נורמה מוסרית בהתנגדות הזו. אני גם לא מסכים איתך שאני לא יכול לשפוט אותם ולקבוע שמעשיהם מתועבים. כמו שיכלתי לשפוט את מעשיהם של הלבנים של דרום אפריקה, למרות שלא הייתי בנעליהם, כך אני יכול לשפוט גם את מעשיהם של הפלסטינאים. זה שהם במצב לא סימפטי (גם אם הם לא בדיוק העם המדוכא ביותר בהיסטוריה) לא אומר שהם הפסיקו להיות אנשים בעלי אחריות מוסרית. מעבר לזה השאלה "מה הם היו עושים במקומנו?" היא בהחלט רלוונטית. אני מתנגד לטרור גם מאחר ואני יודע שאם המצב היה הפוך לא הייתי טרוריסט, ולא הייתי מסוגל לירות באם וביתה כפי שעשה המחבל בקיבוץ מצר. קשה להזדהות עם מי שטוען כנגד עוולות הכיבוש אבל היה מבצע בדיוק אותם עוולות לו רק היה לו כוח. כ"כ קשה לי להזדהות עם מי שטוען כנגד עוולות הכיבוש אבל מצדיק עוולות אחרות (כמו רצח נשים בתוך המשפחה וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כמעט מסתפק בתשובתו של האלמוני ורוצה להוסיף רק שטענת הגנה עצמית (והגנה מפני גזל היא כזאת) מתקבלת רק בכפוף למגבלות ידועות. כשאתה מעניק לנגזל את הזכות להגיב בכל צורה שעולה על דעתו אתה מחזיר אותנו כמה אלפי שנים אחורה - ואז קופצים גם מהצד שלנו אנשים עם הגיון דומה ומציעים לשחזר את ימי יהושע בן-נון העליזים. עזוב, דן מרגלית אומר את זה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה לי אלייך: לו אנחנו נותנים היום לפלסטינאים את כל כלי הנשק המתוחכמים של הצבא שלנו, ומכריזים מיידית על נסיגה מוחלטת של הצבא מכל השטחים הפלסטינאים - מה לדעתך יקרה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע כמובן מה התשובה המצופה ממני - שהרי שמעתי את השאלה הזו עשרות פעמים. זו הגרסא המעודנת ל"איך אתה חושב שהיו נראים העניינים לו הצדדים היו הפוכים". אינני יודע לצפות במדויק איך היו נראים חייהם של יהודים תחת שלטון ערבי, אולם קשה להניח שהם היו טובים מחייהם של הערבים עצמם תחת השלטון הערבי הממוצע של ימינו. לשאלה הדמיונית "מה אם היינו נותנים..." וכו' אין לי אלא לענות בשאלה - מה לדעתך היה קורה לו חבורה של גברים היתה אונסת במשך עשר שעות בחורה חסרת אונים ואז נותנת לה רובה ציד? אולם כמובן, השאלה הזו היא חסרת חשיבות מבחינה מוסרית. לא מדכאים עם שלם במשך עשרות שנים בשל העובדה ש"הם היו גרועים יותר אם המצב היה הפוך", אפילו אם זו היתה הסיבה האמיתית ולא סתם רטוריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי לציין שאין טעם לערב את סוג כלי הנשק שבהם הצדדים בעימות משתמשים, כי גם בהינתן נשק "מתוחכם" בידי הפלסטינאים, הם ישתמשו בו לאותן מטרות שבהם הם משתמשים עכשיו בנשק המצוי בידם. באשר לבחורה שלך, אתה צודק (אם כי, כמובן אני חלוק איתך כבר בשלב שבו אתה עושה את ההקבלה הזו), אבל לא ברור לי האם זה אומר שעלינו לתת בידי הבחורה רובה ציד, או אפילו לשחרר אותה. אם להרחיב טיפה את ההקבלה הזו, נניח שאתה הולך ביער ונתקל בבחורים שמסיימים לבצע את זממם, ואפילו מדובר בחברים שלך, והם מקדמים אותך לשלום. הבחורה רואה את זה, ומאותו רגע אתה מסומן. מה אתה צריך לעשות? להרוג אותה? לתת לה רובה ושתהרוג גם אותך? לנסות לשכנע אותה (בלי סיכוי להצליח) שזו לא אשמתך? לנסות לפצות אותה עם כל רכושך? וכו'. אתה מבין, לא כולנו דיכאנו פלסטינאים, ואפילו לא לכולנו הייתה ברירה כלשהי בשאלה אם אנחנו רוצים לדכא אותם או לא, אבל אנחנו נהרגים על החטא הזה בין כך וכך, ולא ברור לנו מה המוצא שאתה מציע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שאנחנו חושבים שמנהיגי ישראל מוסריים יותר היא לא בגלל סוג הנשק שמשתמשים בו אלא בגלל שלא מנסים להרוג אזרחים ואפילו מנסים להימנע מכך. מתן רשות למתנחלים לעבור לגור בשטחים היתה מדיניות מטומטמת, שגררה גם עוולות מוסריות, אבל אי אפשר להשוות אותה לטרור. דרך אגב, הצד החלש לא חייב להיות תמיד יותר ברברי, ע''ע העימות בין גנדי (ההודי) לאנגליה. היו מעשים ברברים מצד הערבים גם כשהם היו הצד החזק. ההערה שלך על הסדר החברתי רק מראה עד כמה החשיבה שלך דוגמטית. מצד אחד אתה טוען בצדק שאי אפשר לחזות את העתיד, ומצד שני אתה בטוח שאם רק יישמו את הרעיונות של חומסקי (שאם אינני טועה מעולם לא ניהל גוף גדול יותר מסמינר באוניברסיטה) אז יהיה סדר חברתי הרבה יותר טוב ונפלא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |