|
"ימי הביניים, אני חושבת, לא היו חשוכים יותר או פחות מכל תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית."
אותו "חושך" בא לציין את השפעת כיבוש רומא בסוף המאה ה- 4 ובמהלך המאה ה- 5 ע"י הברברים, שרובם ככולם לא היו אנשי "אותיות", מה שהיווה סוף של תקופה מסוימת. זה לא שהכובשים היו אכזריים יותר מהרומאים בזמנם, אלא שהיו לא-מתורבתים, או, "ברברים". מערכת המשפט הרומית המתוחכמת הוחלפה בצדק מחוספס יותר המושתת על מנהגים שבטיים בלתי כתובים, חיי העיר שהיו נטועים במערכת כלכלית ומוסדות כלכליים מורכבים גם-כן לא שרדו, וכנ"ל מסחר ותעשיה, שהיו תלויים בסלילת הדרכים הרומית ובמטבע המשותף.
מיותר לציין שגם תרבות הקריאה והכתיבה סבלה מכך נוראות (מלבד מהשתמרותה בכנסיה): - מכתבי אפלטון הכירו ימי הביניים רק את טימאוס אשר פורש לגמרי באופן שגוי. - מכתבי אריסטו רק חלקים מעבודתו על לוגיקה שרדו. - מהאטומיזם האפיקוראי רק מאה שורות של לוקרציוס.
וגם לא נוצרה כתיבה חדשה ומקורית "להחליף" זאת.
אותם הוגים שהזכרת או שכתבו *לפני* אותו מרווח חשוך (אוגוסטינוס), או בסופו, כלומר, הרבה זמן לאחר תחילת החושך (מתחילת המאה השמינית ואילך - ג'ון סקוטוס אריגנה (810-877), Abelard, אנסלם, אודו, וויליאם מ- Champeaux, סיינט ברנארד (מאות 11-12), ולבסוף תומאס אקווינאס (המאה ה- 13)).
הוגים מאוחרים יותר של התקופה היו גם: - רוג'ר בייקון (בן תקופתו של אקווינאס) - דון סקוטוס שנולד בשנת מותו של אקווינאס והיה הוגה מרתק פילוסופית המייצג טוב יותר מבייקון את סוף תקופת ימי הביניים. - וויליאם מאוקאם (הידוע לכולנו, והגה בתחילת המאה ה- 14)
הוגה מעניין נוסף מהמאה ה- 12, אשר פירש את התרגומים מערבית לכתבי אריסטו, ואשר הכנסיה התנגדה לו חריפות, היה מישהו בשם Averroes.
כל ההוגים האחרונים (מלבד אולי דון סקוטוס) בישרו את סופה של התקופה.
* נעזרתי לשם תגובה זו בספר "The Medieval Mind" מאת W. T. Jones, מסדרת "A History of Western Philosophy".
|
|