|
איני יודע מי זה איזנקוט ומה בדיוק הוא אמר, ולכן אתעלם מדבריו. המחבר לוקח כעובדה מוגמרת שאין עליה עוררין, שהחיסולים מגבירים את כמות הפיגועים, ובהנחה הזאת הוא מפליג לכל מיני סרטי ילדים ונעליים (תרתי משמע), וכיוצא בזה. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, אני כופר בכלל ב''אמת'' הזאת. זה נכון שלפעמים ישנו מאמץ להקדים פיגועים, כדי לעודד אצלנו את החשיבה המעוותת הזאת, שנותנת רוח גבית למלחמה הפסיכולוגית שלהם, ולתקוע מקלות במאמצי הלחימה שלנו. אבל אם יש להם מתאבד, יש להם חגורת נפץ לחגור למותניו, ואיזו שהיא תכנית איך לשלחו אלינו, הם לא ימנעו מאתנו את התענוג הזה. אפשר לסמוך עליהם בכך. לכן, מבחינת ההגיון, אם יעשו זאת פחות בחופזה, רוב הסיכויים הם שכאשר הוא יגיע, הוא יעשה זאת בצורה יותר מסודרת, ובזמן שבו אנחנו פחות מוכנים. לכן, כפי שאמרתי בתגובתי לכרמית, את המכות הכי כואבות חטפנו דווקא אחרי נסיונות הבלגה. זאת עובדה.
|
|