|
||||
|
||||
נו טוב, אולי אתה צודק ביחס למקרים רבים, ומאזניים לקביעת שיעור ה"מקרים הרבים" האלה, לעומת ה"מקרים הרבים" ההפוכים - אין בידי (וגם בידך אין, כך אני משערת). אתה מדבר מתוך כאב רב וזה מקשה עלי לנקוט עמדה אובייקטיבית. ואתה צודק חלקית ביחס אלי - זה לא ש"אין לי מושג", אבל באמת המושגים שלי באים מרחוק, מחומר אקדמי ואקדמי למחצה, משמיעת עדויות ומן התקשורת וכו' - ולא מהתנסות אישית. הלואי שיימצא פתרון לכאבך. ובכל זאת - מדוע זה ייבהל שופט בישראל מן הלחץ המופעל ע"י העו"ד של אשתך? מה טיבו של הלחץ הזה? (ואם השאלה היא חטטנית ואינה במקומה - תתעלם ממנה, כמובן) |
|
||||
|
||||
אני אכן מדבר מכאב אבל אני שוב אומר - אני קיבלתי תנאים חלומיים שאין להם כמעט אח ורע במקרים שבהם האשה מבקשת לנתק את הילדים מהאבא. אין כמעט דבר כזה, שאבא יקבל חלוקת ימים ולילות שיוויונית לחלוטין עם אשתו, אם האשה לא רוצה בכך בעצמה ("משמורת משותפת - רק בהסכמה", זו הסיסמה ששומעים רבבות אבות מהממסד הפמיניסטי בשירותי הרווחה). הלחץ שהפעיל עורך הדין הוא נושא מעניין. ראית את קטע העיתונות שהבאתי שמתייחס לשופטת זהבה בנר ולבדיחות שלה על זיקפה וכו'? היא היתה האחראית למשפט שלי. בהתחלה היא היתה בעדי, אבל בשלב מסויים היא קלטה שמאחורי השארם מסתתר אוייב מסוכן ואז היא התחילה להתעלל בי. אני עשיתי איזה משהו שגרם לה להגיש נגדי תלונה במשטרה. התלונה היתה תלונת כזב ולא הוגש כתב אישום, אבל כתוצאה מזה שהיא התלוננה עלי, היא נאלצה לפסול את עצמה. התיק הועבר לידיו של שופט ממין זכר, בבית משפט השלום. אבל התיק עדיין שייך לבית המשפט לענייני משפחה, ולשופטת בנר - בהיותה פמיניסטית מובילה - יש מאפיה כבדה. עורך הדין של אשתי מתפרנס אך ורק מייצוג נשים (מטעם המדינה, במסגרת הסיוע המשפטי הניתן חינם לנשים הזקוקות לו) ויש לו יחסי סימביוזה מתקדמים עם השופטת בנר ועם מערך העובדות הסוציאליות באזורנו. היה ברור לחלוטין במהלך הדיונים שהשופט רועד מפחד מפני המאפיה הפמיניסטית. גם אם אמר משהו שהיה לטובתי, או שנטה לקבל החלטה שהיתה לטובתי (ולטובת הילדים), עורך הדין היה מאיים עליו - בנימוס וברמיזה - והוא חזר בו. זה היה מחזה מביש, ואני אומר לך בוודאות שהדינמיקה הזו פועלת לא רק אצלי אלא באלפי מקרים. תשאלי כל אבא שנקלע למצב דומה והוא יאמר לך שעורכי הדין של הגברים בכלל לא מתאמצים למענם. הן יודעים שחבל בכלל על המלחמה, ומראש מייעצים לאבות לוותר ולהיכנע. |
|
||||
|
||||
"אני עשיתי איזה משהו שגרם לה להגיש נגדי תלונה במשטרה" - ...וידה ידה ידה? יאללה, אם כבר נכנסנו לסיפור, ספר הכל. |
|
||||
|
||||
טוב, קצת מרחיק לכת מצדה לומר שאלה איומים על חייה (אם כי לא ראיתי את האתר המלא אלא רק את הציטוט מתוכו). מצד שני, להיאחז בדף הבדיחות המפגרות שהיא תלתה שם זה גם לא ענייני מי יודע מה (וגם הבדיחות לא מצחיקות). אפשר לומר ששניכם שיחקתם בארגז בוץ מלוכלך במיוחד. (ואגב, אני יכולה להבין שהיית צריך להוציא קיטור במהלך המשפט, אבל בשביל מה להודיע לה בפקס שאתה עושה את זה?) |
|
||||
|
||||
אני הייתי מצפה משופטת שדנה בענייני משפחה להיזהר במיוחד בבדיחות כאלו. זה ממש לא מקצועי מצידה, בלשון המעטה. |
|
||||
|
||||
מסכימה. |
|
||||
|
||||
לא התייחסתי רק למה שהיא תלתה על לוח המודעות, אלא לגישה הכללית שלה. היא הקימה ממלכה נשית קטנה, מין מגרש משחקים פרטי שבו היא משתעשעת בגברים כמו שחתול משתעשע בעכברים. הכי גרוע - היא תלתה על קיר בית המשפט ציטוט מ'בדולינה'. אני ייצגתי את עצמי. מכיוון שהיא שופטת לא קונבנציונלית, אמוציונלית ופתוחה בדרכה (היא ידועה, למשל, כמישהי שמסוגלת לבכות באמצע דיון מעדות מרגשת, או לחילופין לדבר בטלפון, לשתות קפה, או לסובב את הכיסא שלה ולהודיע לעורך דין מסויים שהיא לא מוכנה להקשיב לו יותר) הרשיתי לעצמי לשלוח לה 'הודעות'. מכיוון שהיה קשה לי להביע את מה שרציתי להביע באמצעות דפים כתובים רגילים (רציתי להראות לה קישורים למאמרים של וונדי מקאלרוי וכאלה) הכנתי מצגת, פרטית - רק עבורה, ובה הסברתי בנימוס מדוע אני חושב שגישתה לחיים ולשיפוט היא שגויה. ההודעה בפקס היתה בשביל שהיא תדע לאיזה url להיכנס. לא העליתי בדעתי שהיא תגיש תלונה אבל בדיעבד, זה עבד יופי: בתמורה ללילה אחד במעצר קיבלתי שופט אחר. אם הייתי נשאר אצלה היא היתה מתחילה לשלוח אותי לטיפולים זוגיים, טיפולים פסיכולוגיים, טיפולי זיבי, ומחסלת אותי. היא כבר היתה בקטע הזה. |
|
||||
|
||||
איפה קטע העיתונות על השופטת בנר ובדיחות הזיקפה? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
וזה מה שהיא תלתה על לוח המודעות: |
|
||||
|
||||
נו טוף, תודה (זאת אני, האלמוני), מה אני כבר יכולה להגיד? גם אם זה יעורר חמת מי מאחיותיי לג'נדר - הייתי מצפה משופטת שאם היא כבר מוכרחה לגלות חוש הומור (והיא לא מוכרחה, לא על לוח המודעות של בית המשפט) - שתהיה קצת יותר מקורית ולא תלעס מחדש את מה שכבר נלעס במאות קטעי סטנדאפ. אגב, איך זה שיש לך את המודעה האורגינלית שהיא תלתה? - אתה זה שהוריד אותה? :-) אבל דוברת בתי המשפט צודקת - אין להקיש מזה על שיקול דעתה והחלטותיה השיפוטיות של הנ"ל. והסיפור עם אתר האינטרנט שבו חירפת אותה - זה לא מוסיף לך נקודות. ומה זה - "... ובית המשפט היפה והמטופח שלה יחדול מלהתקיים"? (צ"ל "יחדל", לא "יחדול") - זה בית המשפט *שלה*? ומה אם הוא יפה ומטופח? זה גם כן איזה סעיף אישום? ועם כל הכבוד, זה לא קשור בשום צורה עם השמירה על גבולות המדינה. *שם*, לפחות, כשאתה דן בעניינים משפטיים הנוגעים לעצם איכות חייך ולאבהותך - לפחות שם תנסה להיות מאוזן ולא לרקוח את נזידי הגולאש שכל כך מקובלים אצלך. כדאי, לא? :-) |
|
||||
|
||||
לא חירפתי אותה. עשיתי לה מצגת טקסטואלית קטנה והצגתי את עמדותי. אמרתי שבלי הגברים ששומרים עלינו כולנו ניכחד. זה היה בתקופת השיא של הפיגועים, וכל יומיים היה פיגוע איום בחדרה. השופטת הזאת ידועה כטיפוס מאוד, אה, יוצא דופן, וטקטיקות מקובלות ורציונליות לא עובדות אצלה. ולא, לא אני הורדתי את הנייר הזה, אלא עורכת דין מסויימת. |
|
||||
|
||||
אגב, לא אני הכנסתי את הידיעה לעיתון. היא הכניסה אותה לעיתון. אני הייתי עצור באותו ערב. |
|
||||
|
||||
אגב, עוד משהו: אתה אומר - "בלי הגברים ששומרים... נכחד כולנו וגם השופטת..." - אז בענייני "מה היה אילו", גם אני אשחק קצת במשחק מעין זה: אילו השוק הפרטי היה מאפשר לעורכות דין נשים השתלבות והתקדמות בתנאים הדומים לאלו של הגברים - לא היו העו"דיות והשופטות מאכלסות את המערכת הציבורית בצפיפות הגבוהה, כנראה, במידה ניכרת, מעל אחוזן באוכלוסיה - ואז אתה לא היית קובע בקלות כזאת - "מאפיה פמיניסטית" (והוא הדין ב"ממסד הפמיניסטי בשירותי הרווחה" - ה"ממסד" הזה מתחיל, קודם כל, מן העובדה שהשוק הפרטי אינו מאיר פניו לנשים והן נאלצות להסתפק במערכות הציבוריות). |
|
||||
|
||||
תיקון קטן: הייתי צריכה לומר לא "מעל אחוזן באוכלוסיה", אלא מעל אחוזן בשוק העבודה הכולל. |
|
||||
|
||||
הבעיה שלי היא לא עם המספרים של הנשים במערכות האלה אלא עם התנהגותן הבלתי מקצועית והשבטית. אבל זה בסדר, מצאתי את הדרך לפתור את הבעיה. אני מקים מאפיה משל עצמי. |
|
||||
|
||||
ואני מציע לך לכתוב את הקורסים לאישה (הרי כתיבה היא הצד החזק שלך) אתה יודע שבתור גבר אתה די רגיש? |
|
||||
|
||||
אני בכלל לא רגיש. אני קר, מחושב, מגוייד ומסוקס. הקורסים לנשים קיימים כבר, כמובן. בכלל, הרבה מהתרבות הפמיניסטית היא פשוט חיקוי נקמני לשוביניזם הגברי: "אתם צחקתם על נשים שטוחות? אנחנו נצחק על גודל הזין שלכם", וככה. אבל אצלנו, גם בתקופת החושך הפרה-פמיניסטית, אני לא חושב ששופטים הרשו לעצמם להתנהג בצורה כזאת כלפי נשים. גם בתקופה הפלאומאצ'ואיסטית היו אצלנו קודים של כבוד לאשה, בזמן שאצל הפמיניסטיות אין שום שמץ של כבוד לגברים. |
|
||||
|
||||
נראה לי שבתקופה המצ'ואית רצחו נשים בגלל "כבוד המשפחה" או שאני ממש לא בכיוון? |
|
||||
|
||||
איפה? אצל יהודי בסרביה? בישראל בתקופת הצנע? לא חושב. אם את חוזרת אחורה לתקופת התנ"ך אז אולי. |
|
||||
|
||||
אתה כ"כ יהודי שזה מצחיק, אבל אם אתה מתעקש ביהדות אז היו כמה מקרים לא מזמן בעדה האתיופית ד"א אני גבר ועוד איך גבר (3 מגדלים...) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |