בתשובה לראובן זייטק, 15/01/04 10:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אסימוב היה איש מדעי-הטבע ביסודו (כימאי בהשכלתו הפורמאלית) וככזה נטה בסיפוריו לעתים להשית מודלים "טבעיים" על מערכות "חברתיות". התיאוריה הנ"ל היא דוגמא טובה: כפי שמערכת פיזיקלית של חלקיקים (תנועה בראונית, חוקי התרמודינמיקה, וכו') אינה מושפעת מהתנהגות חלקיק בודד (קופצני ככל שיהיה), וזאת בשל הכמות העצומה של חלקיקים שקיימת, כך - הניח אסימוב ידידנו - ייתכן שאם יהיו מספיק אנשים ב"מערכת" (הגלקסיה) יתבטל לו עניין הרצון החופשי המטריד פילוסופים מדענים ופוליטיקאים מאז ומתמיד, ואפשר יהיה לחזות את התנהגות ה"מערכת" באמצעים מתימטיים, כפי שעושים כיום למערכות פיזיקליות. תאמר: אבל אם איש אחד יעשה כך וכך, הרי שברור כי... אז לא, אם אלה מספרים מספיק גדולים (במדעי-הטבע הם עובדים עם מספרים ממש ממש גדולים, אם לא למעלה מכך). זה הכל. שאלות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, ומה דעתך, הרעיונות של דיאמונד דומים לרעיונות המוקדמים יותר של אסימוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הם לא ממש קשורים. ייתכן והנוגעים בדבר יחלקו עלי, אבל הראשון עבר מן העולם והשני עסוק כרגע, מן הסתם, אז אנסה להסביר רק את דעתי האישית: אסימוב ניסה ליצור החלה גסה של מערכת פיזיקלית על מערכת תרבותית. להעתק גס שכזה ישנן בהכרח מגבלות, ואסימוב היה מודע להן, והציג אותן. למשל הפרד, שכזכור לקוראי הספרים היה משתנה בלתי-צפוי בתוך המערכת הדטרמיניסטית-לכאורה שיצר הסופר. יש לשים לב: מוטנט הוא מונח ביולוגי (הדמיון של הפרד לחיידק מוטנטי חסין-אנטיביוטיקה ראוי לציון) - אסימוב הכניס כאן משתנה מתחום מדעי-החיים למודל סוציו-תרבותי הנשען על מערכות פיזיקליות. איש מרגיז, ללא ספק. מסר אחד שאפשר לקחת מערבוב מושגי מכוון זה, הוא שאסור להידבק למטאפורה ומודל: לכל "זה כמו..." קיימת נקודת-שבירה. בכלל, אסימוב אהב לקחת רעיון ולמתוח אותו ככל האפשר. כל (טוב, רוב) סיפורי וספרי הרובוטים שלו צמחו מנסיונותיו להעמיד את חוקי הרובוטיקה שיצר בכל מבחן אפשרי שתעמיד בפניהם המציאות. סדרת המוסד היא בחלקה נסיון להעמיד מודל אפשרי ואז להפגיז אותו מכמה כיוונים ולראות איך הוא עומד בכך. (כל מדען עוסק בזה על בסיס יומיומי) ההשוואה לרעיונות של דיאמונד היא בעייתית מבחינתי מכמה סיבות: א) אני לא כזה חכם. ב) דיאמונד אכן נוקט נימה דטרמיניסטית קלות, אך איננו מתייחס לאנשים כאל פיונים הנעים במסילותיהם הקבועות (אגב מטאפורות ונקודות-שבירה) אלא כאל בני-אדם. הכתב פותח בנקודות אלה ואלה, חיות בויתו במקום אחד ולא במשנהו, אך הוא נותן לאדם גם את האפשרות שלא להמציא כתב אפילו אם זה ביכולתו מבחינת המודל. הוא מסביר מניין הגיעו היתרונות של בני-האדם באירו-אסיה, אך אינו מניח כפייה ומעניק יותר מקום למקרה. אבל דמיון קיים. אגב: הדמיה מפורשת של מודל ה"אדם כחיידק חסין אנטיביוטיקה" קיים בסיפור breeds there a man של אסימוב. שווה להציץ. (אני חושב שהוא הופיע בקובץ Nightfall. חפשו ומיצאו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערות מעניינות. אני חושב שדווקא העירבוב שכה ''מרגיז'' אותך , של רעיונות פיזיקליים, סוציולוגיים וביולוגיים, היא אופנה מאוד מקובלת היום , והספר של דיאמונד הוא בהחלט דוגמא לכך. המעבר ממודל אפידמיולוגי של התפשטות חיידק עמיד, למודל סוציולוגי של התפתחות אידאולוגיה ( או מם אחר) בחברה הוא כבר כמעט קלישאה בחוגים מסויימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו אדם יחיד שאכן שינה את סדרי ההיסטוריה האסימובית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |