 |
אני תומך גדול בהפרטה מלאה של כל שירות ציבורי שאפשר להפריט.
בכל זאת, כל עוד ביצועי הכלא הפרטי (כלומר, מדדי ההצלחה שלו) לא יוצמדו לערך שמפיק תועלת לנו, נזקו גדול מתועלתו.
בארצות הברית, בתי הכלא מקבלים את התשלום לפי ראש, והמוטיבציה הברורה שלהם היא להגדיל את מספר הראשים ולשמר מספר מרבי של כלואים בתוך מעגל הכליאה. שימוש בעקרון דומה כאן, יביא לתוצאות דומות: יותר כלואים, יותר החמרה בענישה ופחות שיקום.
אילו אפשר היה לקשור את התשלום לבית הכלא ללקוחותיו, לעומת זאת, אפשר היה ליצור משוואה אחרת. לדוגמה, אם היו קושרים את התשלום לרצידיביזם (כלומר, להישנות עבירות וחזרה לכלא) המצב היה הרבה יותר טוב.
מודל אפשרי כאן היה יכול להיות תשלום מסוים הניתן לבית הכלא עבור כל שנה שבה כלוא ששוחרר אינו חוזר ונכלא. כלומר, במצב אידיאלי הכלא הפרטי ירוויח יותר ויותר ככל שיצליח להפטר (לשקם) מלקוחותיו לפרק זמן ארוך יותר.
יש כמובן בעיות למודל הזה. שתי העיקריות שבהן הן העובדה שעד היום לא נמצאה שיטת שיקום שעובדת באמת. ייתכן והכסף יסייע במציאתה, אך קשה לבנות מודל רווחי שיבוסס רק על עקרון זה. לכן, התשלום יכול להיות תגמול נוסף, אך לא התגמול העיקרי. בעיה נוספת היא שבמקרים כאלו תהיה לבית הכלא הפרטי נטייה לנקז אליו את המקרים הקלים, כמו עברייני צווארון לבן שהסיכוי שיחזרו לבית הכלא קטן. זו בעיה אדמיניסטרטיבית במהותה, ואפשר למצוא לה פתרון טוב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש