|
||||
|
||||
אני לא חושבת שאפשר לשמר אותם. למה ידיעת סוג הדם זו חדירה לפרטיות? |
|
||||
|
||||
אם יודעים את סוג הדם שלך ושל הוריך אפשר לדעת, למשל, שאת ממזרה. לא נורא, אבל גם לא ממש נעים. |
|
||||
|
||||
אפשרות היפוטתית ( את כותבת מד"ב לא? אולי יש לך פה פוטנציאל לסיפור) - מוכרים את המידע לחברה פרטית ואת מתחילה לקבל דואר בדיוור ישיר שמתאר את נפלאות הוספיס מסויים לחולים סופניים1 , בעקבות הגילוי שאת נשאית של נטיה גנטית לסרטן שד אלים במיוחד . 1 או עלונים של מנתחים פלסטיים המתמחים בשיחזור שדיים. |
|
||||
|
||||
אני כותבת מד"ב רק אם יש פרס שווה. זו בעיה לאבטח כזה דבר? והאם הנזק לא מזערי יחסית לתועלת? לא נראה לי שהיה אכפת לי לצרף פח הזבל עוד נייר פעם בחודש בשביל הסיכוי להציל חיים. |
|
||||
|
||||
אוקי, אז את אחת מאלה שחדירה לפרטיות זה לא עיקרון מי יודע מה חשוב. אני רק מראה שיכולות להיות טענות עקרוניות נגד תרומה כזאת, בשיטה התנדבותית ולא מוסדרת כמו היום1. אגב, כמו שבעצמך ציינת הסיכוי שדווקא תרומתך תציל חיים הוא די קטן, אבל הסיכוי שיציפו אותך בפמפלטים על קולונוסקופיה ממוחשבת לסובלים מתסמונת המעי הרגיז ( להנאת שכנייך הסקרניים) הרבה יותר גדול. ובעניין הפרס- מה, ההתיחסות שלי לזה זה לא פרס מספיק? 1 הרי אין אפילו את מי לתבוע לדין במקרה והמידע דולף. |
|
||||
|
||||
את לא חושבת שאת צריכה לתרום סיפורי מד"ב גם כשהפרס לא שווה? איפה הסולידריות איפה? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |