בתשובה לאפופידס, 22/03/04 19:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, די אם הטיעון הקבוע "אין שם אף אחד שמוחה.." יש עשרות ומאות ואלפים שלא מרוצים מההודעה הזו. אבל מה - את התקשורת הישראלית זה לא מעניין, אז הם לא מראיינים אותם. למה שלא נשאל את אליאס חורי האם היה צריך להכריז יום אבל על מותו של יאסין. רבים מערביי ישראל מתנגדים (כמוני) לחיסול, אבל לא חושבים שיש להכריז עליו יום אבל. קולותיהם עוד יישמעו, אבל אז האפופידסים כבר לא יספרו את זה, כי זה לא ב- ynet. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים זו רק הכרזה של ועדה של פוליטיקאים ערבים. המבחן יהיה בגודל ההשתתפות ביום האבל. אם על כל מרפסת ופנס רחוב יונף דגל שחור, וההפגנה בנצרת תהיה המונית מאוד, אז זה יהיה ביטוי לרגש אותנטי של הציבור הערבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך יותר ממיליון ערבים ישראלים? פחות משני פרומיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אלפיים זה ממש לא המון. זה נראה לי כמו כישלון לאלה שקראו להפגין. ואני שמחה על זה. אם המצב הזה יישמר נוכל אולי לסכם ולומר, שאוקטובר אלפיים היה באמת משהו חד-פעמי, ושמאז היה כנראה איזשהו תהליך של התבגרות, אצל הערבים הישראלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שהנהגת ערביי ישראל מנסה לרצות את הקיצונים שביניהם, בעוד רבים מאו מהם אינם כה קיצונים (וטוב שכך!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוד לא מסיקה מסקנות. לדעתי המצב עכשיו נזיל, ויכול ללכת לכאן או לכאן (ובתור התחלה, בוא נעבור את יום האדמה בשקט). אני מקווה שהציבור הערבי ימשיך להראות לפוליטיקאים שלו, שהנושא שבו הם בחרו לעסוק (כלומר, מצב ערביי פלסטין, במקום מצב ערביי ישראל) הוא הכיוון הלא נכון מבחינת בוחריהם. הסימן הטוב באמת יהיה כשדהאמשה ושות' יתליפו נושא, וגם סגנון. משמעות הדבר תהיה שהם הבינו את המסר, ודואגים לרכוב על הסוס הנכון, מתוך חישוב שאחרת הם לא יגיעו בחזרה לכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסימן הטוב באמת יהיה כשהציבור הזה יקים מתוכו מנהיגים מסוג אחר, שיבטאו את הדעות של אותו ''רוב מתון''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הח"כ לשעבר דאראוושה קורא לח"כיים הערבים להפסיק עם העליות לרגל אל עראפת והתשבחות שהם חולקים לו בפומבי, ולהתחיל לטפל בבעיות היומיום של ציבור בוחריהם. מחד- הוא "לשעבר", אז הוא יכול להרשות לעצמו. מאידך- אולי הוא מתכנן להתקאמבק על גבי הבשורה החדשה הזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבוקר ניסיתי להפיח מעט רוח במפרשי האופטימיות המדולדלים קמעא, אך נתקלתי ברוח נגדית מפוכחת ומרירה של כמה איילים ובשתיקה רועמת של רוב העדר, שהמשיך ללחך בשלוה את העשב ולהעלות גרה, אגב כמה צחצוחי קרניים וצקצוקי לשון בלתי משמעותיים. אני חושב שאת משרת נביא הנחמה אשאיר לך, ואחזור לנישה של הציניקן השוטה. קדימה, דבורה, הגיע הזמן לעוד איזה שיר גבורות והלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, לנבואות ושירי הלל- המשך במורד המסדרון. כאן זה רק מדור ניטור מצב, והעלאת הרהורים טנטטיביים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |