בתשובה לזאביק, 21/03/04 22:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מודה לך על המחמאות. לו רק יותר אנשים היו מסייגים את עצמם יותר היינו מביאים גאולה לעולם. ראשית, אני שמח שעברנו כברת דרך מהאשמת כל העיתונות הישראלית מהתעלמות מפדרמן לקו המערכתי של עיתון "הארץ". נדמה לי שמן המפורסמות הן שלעיתון "הארץ" יש קו מערכתי מוצהר ועורכיו אינם מתביישים בכך אלא מצהירים זאת בריש גלי, כלומר, מה שנקרא "גילוי נאות". האם מאמריו של ישראל הראל (ושל לנדאו, וארנס) הם "עלה תאנה"? מתי משהו הופך להיות "עלה תאנה"? כיצד נכריע אם המאמרים הם בגדר "עלה תאנה" או לא? חמור מכך - אתה מאשים, במובלע, את הראל, לנדאו, ארנס, וכותבים אחרים בכך שהם משתפים פעולה ומוכנים להיות "עלה תאנה". הייתי מעוניין לשמוע את דעתם בנושא לפני שאחרוץ לכאן או לכאן. (ולעניין הבנת הנקרא, אצטט את מה שכתבת, מילה במילה: "קרא את מדור המכתבים של הארץ, ותלמד לדעת כיצד המערכת אחראית גם אחראית. פרסום מכתב עם דעה נוגדת הוא נדיר, ומשמש כעלה תאנה, בדיוק כמו מאמריו של ישראל הראל באותו עיתון.") כן, אני יודע שפדרמן הוכנס לצינוק, אפילו עידכנתי על כך בתגובה 207329 (שים לב לקישור שם לYnet. והנה הפתעה - גם "הארץ" מפרסם זאת: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?it... , כלומר "הארץ" אינו מתעלם מפדרמן כלל)לפני כחמש שעות וחצי. אני גם יודע שהוא אב לשבעה ילדים, איך איני רואה את הרלוונטיות של עובדה זו לעניין מעצרו המנהלי או לכך שנשלח לצינוק על ידי שלטונות הכלא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"נדמה לי שמן המפורסמות הן שלעיתון "הארץ" יש קו מערכתי מוצהר ועורכיו אינם מתביישים בכך אלא מצהירים זאת בריש גלי". האמנם? לא זכורה לי איזו שהיא הצהרה שלהם על קו מערכתי כלשהו. על הפוסט-ציונות שלהם למדתי בדרך הקשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק רציתי לספר שעבדתי פעם בטלמרקטינג של הארץ, בדיוק בתקופה של ירידה דרסטית במנויים(אחרי המכתב של עירית לינור, למי שזוכר). אנחנו במחלקת הטלמרקטינג הוזמנו לשיחה חסרת-תקדים עם עמוס שוקן בכבודו ובעצמו. לתדהמתי(ולתדהמת אחרים), שוקן הקדיש את רוב הזמן לשטיחת עמדותיו הפוליטיות של ''הארץ'', תוך הנמקות למה צריך לסגת מכל השטחים ולהקים מדינה פלשתינית. בהנחיות שהוא נתן לנו לתגובה לנטישת קוראים(באותה תקופה הרבה אנשי ימין אינטלקטואלים ביטלו את המנוי) השתמע שעלינו, במקום להסביר להם למה העיתון לא באמת כזה שמאלני, להסביר להם את האג'נדה פרו-חלוקת-הארץ שהעיתון מחזיק בה בגלוי. אני,לפחות, יצאתי די המום מהשיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חש הרבה כבוד למי שמוכן לשלם ברייטינג על עקרונותיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארץ אינו נוקט קו פוסט-ציוני, אלא אם כן בעיניך ציונות היא ארץ ישראל השלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להסתבך בתויות "פוסטיות" הקו הנקוט על ידי רוב כותבי "הארץ" בשנים האחרונות נע בין השמאל המתון (עמדות "מר"ציות") לשמאל הרדיקלי. העורך היוצא חנוך מרמרי נקט בדרך כלל בעמדות מרכזיות יחסית: כך למשל שלל במאמר מערכת את סרבנות השירות בשטחים. קיימת כמובן קבוצת כותבים בעלות צביון רדיקלי מובהק שנציגיה הבולטים הם גדעון לוי ועמירה הס שניתן לאפיין אותה בפוסט ציונות. במקרים בהם בחר המו"ל עמוס שוקן לפרסם תחת שמו מאמרים התברר כי בדעותיו הוא קרוב למדי למחנה לוי-הס. אפשר להתרשם מהקישורים הבאים: משמעות חילופי הגברי בעיתון: דעותיו של העורך החדש דיויד לנדאו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את הודעה שלך כאילו אתה תומך במה שאמרתי. תקן אותי אם אני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מצדיק הדבקת תווית גנאי פוסט ציונית גורפת לעיתון ובכך אני מסכים איתך. יחד עם זאת יש כותבים רבי השפעה בעיתון ובכללם המוציא לאור שלו הנוקטים עמדות רדיקליות מובהקות הרחוקות מרחק רב מסתם שלילה של חזון ארץ ישראל השלמה. ביטוי בוטה הרבה יותר של רדיקליות זו מובע דרך קבע כמדיניות מערכתית במקומוני רשת שוקן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הס ולוי הם פוסט-ציונים, אבל גם אם הם כן, אני לא הייתי יכול לדעת את זה מקריאה של רוב מאמריהם (תקן אותי אם אני טועה). הם בעיקר עוסקים בדיווחים מהשטח על השפעת פעולות ישראל על הפלסטינים, והבעת אמפתיה עזה ודעה שלילית (בייחוד לוי) עליהם. אלה הן גישות שיכולות להינקט גם על-ידי אנשי מרכז ציונים ופטריוטים לעילא שהולכים לבית-הכנסת כל שבת. צריך להפריד בין מחוייבות עזה לעמדה לבין הקיצוניות של העמדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מתי משהו הופך להיות "עלי תאנה"?" ובכן, תופעה כזו מתרחשת כאשר עיתון נוקט עמדה חד- צדדית קיצונית, אבל כדי לשמור על מראית עין של הגינות מיקצועית, הוא נותן במה לשני כותבים בעלי דעה שונה (הראל וארנס. לנדאו כותב רק לעיתים רחוקות), אבל כל שאר הכותבים, והקו המנחה של מאמרי המערכת (וגם המו"ל ) מביעים את עמדתם המליטנטית בקול גדול. עכשיו ברור כיצד משהו הופך להיות עלי תאנה? ובאשר לפדרמן ושבעת ילדיו: ציינתי עובדה זו כדי לנסות ולעורר מעט רגש ואהדה (נוסח גדעון לוי). אבל שום דבר לא חודר אל לב האבן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |