 |
אצלנו זה כבר ממש סיפור: הוא שומר כשרות, אני לא. בבית אנחנו שומרים כשרות גם כשהוא לא מסתכל (הבטחתי), ומחוץ לבית הוא לא מציק לי ולא מסתכל לי בצלחת. מה גם שהוא מודע לתאוותי שאינה יודעת שבעה לבייקון (חתוך עבה, מטוגן עד פריכות), והוא מאד מעריך את כל הפעמים שיש בייקון בתפריט ואני *לא* מזמינה את זה.
בענייני חותמות כשרות אנחנו קפדניים במיוחד בארץ - אנחנו לא קונים כשרויות "מתקדמות". לא בד"ץ ולא בג"ץ ולא ועד שומרי שום דבר. בחו"ל הייתי מחפשת חותמת כשרות רק על מוצרים שיכול להיות לגביהם ספק, כמו נקניקים למשל (או יין לקידוש, אבל זה לא קשור. הו, מנישביץ).
בס"כ הכל, הוא מודע לכך ששמירת כשרות לא קלה ולא טיבעית לי, והוא משתדל לא לנג'ז. ההורים שלי מאד דאגו שהוא לא יאכל אצלהם בפסח, אבל שועשעו מאד ביום שהוא פתח את המגירה, הזיז את שקית הפיתות, הוציא מצה והתישב לאכול.
ובעניין פסח, ההורים שלי נורא מרחמים עלי כל שנה ומתקשרים אלי בלחישות להזמין אותי לאכול חמץ בסודיות. קטעים איתם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש