|
||||
|
||||
1. התשובה לדילמה הזאת היא פשוטה: לבדוק (במונחים אבסולוטיים) האם השכבות החלשות בשבדיה, למשל, חיות רע יותר או טוב יותר מהשכבות החלשות בארה"ב, למשל. מצד שני בעולם שעדיין מסתמך במידה רבה על משאבי אנרגיה מוגבלים, אני מתקשה להבין איך נמנע מהמשוואה שיותר לאחד הוא פחות לאחר -והרי "עוגת" המשאבים היא כמותית ומוגבלת. אגב אין לי שום בעייה עם העובדה שלאחד יש יותר ולשני פחות. ונכון שצריך לבדוק את הפחות בעיקר במונחים אבסולוטיים-כלומר אם לעניי ארץ מסויימת יש תנאים בסיסיים טובים למרות פער עצום מול העשירון העליון זה עדיף על מדינת כל נחשליה. מה שכן במידה מסויימת "תנאים בסיסיים" זה גם מושג יחסי-אין מה לעשות. פעם טלפון היה מכשיר של האלפיון העליון וכו'.. וזה לא רק עיניין טכנולוגי. 2. ההשוואה מופרכת. לי ברור שבולשיביזם, או פסאודו-סוציאליזם (ע"ע מפא"י המושחתת והעבודה) הן שיטות נוראיות. ההשוואה שלי היא לסוציאל דמוקרטיה א-לה שוודיה ואפילו גרמניה בתקופותיה הטובות (לא כשהמילה סוציאליזם נקשרה למילה לאומיות). אני מעוניין לבדוק שם את המוביליות החברתית. 3. וודאי שלא יהייה שיווויון. הרעיון הוא שאיפה לשיוויון, או ליתר דיוק שאיפה ל"איפוס קו הפתיחה של התחרות" שתמנע עד כמה שאפשר את המצב של אבות אכלו בוסר שיני בנים תקהנה. מצב שבו ילד עני משלם על עצלנותו\חוסר כישרונו של הוריו בכך שייקבל חינוך פחות, כסף ראשוני שלא יאפשר לו לרכוש השכלה גבוהה וכו'... איך עושים זאת בלי תקציב רווחה (שמא נאמר תקציב העצמה)- חידה בעיניי... אגב המנגנון הלא-אישי של חוקי השוק יכול גם הוא -ללא פיקוח מסויים ובמצבו ה"חופשי" - להפוך לממלכה של מספר רודנויות- הדוגמה הקלישאתית היא מיקרוסופט שמדגימה את האימפוטנטיות של החקיקה לגבי הגבלים עיסקיים בארה"ב ובעולם (אגב זה לב הבעייה). כמו העיקרון הדמוקרטי של חופש דעה כל עוד זה לא נוגד את הדמוקרטיה עצמה או פוגע בזכויות המיעוט, כך צריך להחיל מקבילה רעיונית על כוחות השוק ולהילחם בקרטלים סמויים. 5. אני מדבר ברמה העיקרונית. מהבחינה הפרקטית אפשר בהחלט לפתוח את הוויכוח כל עוד מיישרים קו ברמת העקרונות המופשטים, או לחילופין ממשיכים להתווכח עליהם. דרך אגב גם בין תשלומי ההעברה יש גישות שונות ומשונות. 6. אסיים בעקיצה - אתה מתכוון לתאצ'ריזם? |
|
||||
|
||||
1. ראשית, זה כבר נבדק. בדיקה שנערכה על ידי מכון המחקר למסחר של שוודיה גילתה שרמת החיים של משפחה ממוצעת בשוודיה נמוכה מאשר רמת החיים של אפריקנים אמריקנים. פסקה שניה. זה לא המקור הראשוני שלי לעניין זה. לצערי לא מצאתי את הלינק למחקר עצמו, ייתכן שהסיבה לכך היא שהוא בשוודית. כדאי גם לקרוא את שארית המאמר המספר על הירידה של שוודיה מהמקום הרביעי (מיקום שהושג על ידי סחר חופשי) בדירוג העולמי של הכלכלות למקום השבע עשרה (כתוצאה של "מדינת הרווחה") שנית, כסף איננו משאב כמו נפט או זהב. זו הסיבה שזה שיש לאחד יותר כסף לא אומרת שלאחר יש פחות. אני שמח לגלות שאתה מסכים איתי שמה שבאמת מעניין היא רמת החיים של כלל האוכולוסיה ולא הפערים כשלעצמם. 2. ההשוואה איננה מופרכת כלל. עיין ברשימת העשירים בארץ וברר כמה מהם הגיעו אל עושרם באמצעות קשרים עם השלטון. בדוק את המונופולים בשוק ה"חופשי" לכאורה (עלית, אוסם, תנובה וכו) ותראה שהסיבה העיקרית למעמדם המונופוליסטי הייתה קשרים עם הממשלה (למרבה השמחה, המצב משתנה בתחום הזה, בגלל הליברליזציה). אתה מדבר על "ריסון כוחות השוק". מה משמעות הדבר? אם אתה חושב שעל הממשלה לפעול נגד מונופולים אולי כדאי שתתחיל בחלקה של הממשלה ביצירתם. הדבר נכון כאן כפי שהוא נכון בכל מקום. 3. יפה. אני מסכים באופן כללי. רק שאינני חושב שהדבר ניתן להשגה באמצעות הזרמות כספי סעד לאנשים האלו. אולי עדיף, קודם, לבדוק כיצד הממשלה מפריעה לאנשים להשיג השכלה? נבדוק אולי מדוע מערכת החינוך הממלכתית כל כך רקובה לפני שנשפוך שם עוד כסף לריק? אולי נבדוק מדוע צריכים לשלם כל כך הרבה מיסים על דיור ומכוניות? החידה האמיתית בעיני היא כיצד ניתן לתת לאדם כסף בלי לעבוד ולצפות שהוא יחפש עבודה. באשר למונופולים. זו אכן שאלה מעניינת מדוע נוצרים מונופולים וכיצד ניתן למנוע את הדבר אבל העדויות ההיסטוריות מראות שהרוב המוחלט של מונופולים הוא או ממשלתי או שנוצר בחסות הממשלה (ואפילו לגבי מייקרוסופט ניתן לטעון, במידה מסויימת, את הטענה הזאת). המונופולים היישראלים הם כולם, אחד לאחד, מעשה ידיו של השלטון. בכל מקרה, הטענה שמונופולים ארוכי טווח הם אינהרנטיים לשוק חופשי איננה מקובלת עלי. ברוב המקרים מדובר במונופול זמני שנשבר כעבור זמן זה או אחר, כאשר השוק דינאמי. ההתערבות הממשלתית היא בד"כ מזיקה משום שהיא נכנסת לפעולה מאוחר מדי והפעולות שהיא נוקטת יותר עוזרות למנופול להנציח את מעמדו מאשר לפתוח פתח למתחרים חדשים (זוהי המשמעות האמיתית של רגולציה). 5. האמת היא שנדמה לי שאנחנו בסה"כ די קרובים בעמדתנו העקרונית (המדברת על זכויות האזרח כבסיס לשיטת המשטר). נשאר רק לנסות לראות האם נוכל להגיע להסכמה גם במובנים הטכניים: האם שוק חופשי הוא ביטוי להגנה וקידום של זכויות האזרח או שמא הוא כלי לדיכוי. הכשל היסודי שאני רואה בתשלומי ההעברה הוא עניין טכני הרבה יותר משהוא עקרוני. 6. אני דווקא מאוד שמח שהזכרת את תאצ'ר. תאצ'ר אכן היתה גברת מאוד קשוחה אבל העובדות הפשוטות הן כדלקמן: א. תקופת שלטונה הייתה ארוכה והסתיימה לאחר שהיא התפטרה (כלומר, מסתבר שהבריטים כנראה חשבו שהיא עשתה עבודה טובה) ב. על פי כל מדד אובייקטיבי המשק הבריטי נמצא היום במצב טוב בהרבה ממצבו בתחילת שלטונה (אז קראו לבריטניה "האיש החולה של אירופה"). האם זה מקרי? ג. דומה שגם יריביה הפוליטיים מכירים בצדקת דרכיה, מסתבר שלאחר ארבע (?) תקופות כהונה של השמרנים גם הלייבור אימצו את העקרונות של שוק חופשי. אף אחד לא מציע להפוך את הגלגל. התעלומה היחידה היא כיצד הפך שמה לכינוי גנאי? מי שאומר "תאצ'ריזם" ומתכוון לרע כנראה לא מכיר את העובדות. הלוואי עלינו איזה תאצ'ר ישראלית... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |