 |
(בתשובה לליאור גולגר)
אשר לשלומו של תומאס גודמן, ובכן גם אני ראיתי את הסרט האמריקני משנות ה-50 אודות זה שהמציא מנוע מכונית המונע במים.כיצד נרדף עד צוואר על ידי כמה עבדקנים לא ידידותיים ששכרו תאגידי הדלק, עד לחיסולו והפקעת רשימותיו בפינה אפלולית (ככל סרט בז'אנר הפראנויה עם גוון אפוקליפטי, גם הסרט הזה לא ממש הסתיים טוב). שלומו של במאי הסרט היה מצויין, תודה.
אשר להתחברות בין ההון הגדול לפוליטיקה, מעניין מה היה גורלו של במאי סרט דומה בבריה"מ החפה מלחצי הון חוצני למערכת הביורוקרטית."מה, מכונית זולת הנעה לכל פועל? אתה מתכוון ברצינות לכך שלא נוכל להעניק מכוניות רק לאנשי שלומנו יחד עם פריבילגיות אחרות? ומה עם יכולתנו לנהל מדיניות ריכוזית מבוקרת של חיזוק אנ"ש והחלשת החצופים המתעקשים ברהבם לפעול מחוץ למערכת הביורוקרטית? הממ.. רעיון מעניין אך קצת גדול עלינו, תודה לא בשבילנו.ואם לחשוב על כך ברצינות, זוהי חבלה אנטי חברתית
חמורה ועזת מצח ביכולתם ובכוחם של הגורמים האחראים במדינה, קריא אנחנו".
סוף דבר, לדואג לשלומו של תומיאן גודמנסקי נותר רק לשאול אם הלה יצליח לחמם את ישבנו
במחוזות הקור אליהם הועבר (שוב העבדקנים הלא ידידותיים הללו, המוציאים איש מביתו ב-5
בבוקר ומטלטלים אותו לאי שם).
ובכן, כוח או כסף? כפייה ובריונות כוחנית ממסדית, או תאוות הממון הפונה לרצונם של הצרכנים להתאמץ להשגת דברים אותם הם מוקירים?
האם שני הדברים ניתנים להפרדה? ובכן, כאן נעוץ ההבדל בין חברה פתוחה וחברה סגורה.
במדינה סגורה כמו סוריה או בריה"מ לשעבר נאסר חופש הפצת מידע. בסורייה ובמדינות סגורות אחרות קיים איסור על האינטרנט, ובבריה"מ אף לא הופץ ספר הטלפונים.
ומה כאן הרלוונטיות לכסף? ובכן, פשוט, אם הפרט מוקיר את הרעיון של אויר נקי בתוספת לדאגה אקולוגית, ואף המחיר אינו מי יודע מה תודות לתושייה של יצירתיות טכנולוגית, הוא יהיה מוכן להתאמץ לפחות ברמת המאמץ של רכישת מוצר-החממה, ואפילו קצת יותר כדי לרכוש את המוצר הנקי. (קצת יותר, מכיוון שהמוצר עונה גם על ראיית הנקיון האקולוגי כתוסף ערך, עבור אלה המוקירים ערך זה). רק שהמידע אודות מוצר כזה חייב להיות נגיש, מה שמביא אותנו שוב לחברות פתוחות (בניגוד לסגורות) אך גם לעידן בו אנו נמצאים מזה כעשור - עידן פתיחות המידע והאינטרנט (שאותו אין להגביל להלכה ואף לא למעשה, כשם שהנאצים לא יכלו באופן מעשי לנטרל את האזנה לשידורי ה-BBC וקול אמריקה והפצת מידע זה בארצות הכבושות).ולראייה, ביל גייטס וסטיב ג'ובס (חברת APPLE) הצליחו להקים את חברותיהם יש מאין בניגוד מסויים לתאגיד הענק IBM, ויש דוגמאות רבות מספור כאלה אודות יכולתם של אינדיוידואלים המצאתיים להכות תאגידי ענק בחברות פתוחות. ואגב, ההיסטוריה התאגידית מצביעה על כך שתאגידי הענק יהיו בין הראשונים להצטרף לחגיגה, כשם שיצרני השעונים המכניים המסורתיים היו כמובן בין הראשונים ליישם במקומותיהם את קונספט שעון הקוורץ, המצריך תהליך ייצור שונה בתכלית.זאת בניגוד לתמונה ההרמטית של תאגידי הענק הבולמים את התפתחות הציויליזציה והיצירתיות האנושית בכוח אלים,
תמונה שהיא מתוצרי המלחמה הקרה, פרי מוחם הקודח של תועמלני הק.ג.ב., שאומצה ללא כצורך גם על ידי כמה בעלי כוונות טובות במערב.
ואגב, דווקא בארצות הברית קיימים תיקונים לחוקה המטילים סייגים על תאגידי ענק, יותר מבארצות נאורות אחרות (ראה משפט מיקרוסופט
שלא ברור אם משהו בדומה לכך היה מתנהל בגרמנייה של הסוציאל דמוקרטיים והירוקים, בהיעדר תחיקה מקבילה).
כתבתי בתגובתי הקודמת שכל פריצת מדרגה טכנולוגית מעוררת גם את משאבי היצירתיות המקזזים את נזקיה. אכן ממצאים אקולוגיים והצגת גישה מערכתית כוללת לנושאים סביבתיים בצד התעוררותה של התודעה האקולוגית הינה החל משנות ה-60 הינה תוצר של פעולה מקזזת כזאת. זאת כשם שהמהפכה התעשייתית גייסה גם את התודעה החברתית שמנעה ניצול ילדים, הרחיבה את החינוך לכל והגבילה את השימוש בפחם המטנף והחונק. הדבר האחרון נעשה, אגב, באמצעות טכנולוגיות הנשענות על דיזל ודלק, שהתאפשרו תודות לתחילת השימוש בנפט.גם הפעם סביר שימצאו בהדרגה פתרונות יצירתיים טובים וטובים יותר. אני אומר רק שככל נושא חשוב המגייס תודעה הולמת מצד רבים, עשוי להוות פיתוי עבור חוגים רגרסיביים תאבי כוח להחזירנו אחורה תוך שימוש בתעמולה פופוליסטית וקריאה לאכיפה טוטליטרית, תוך הגברת הפריעה כלפי התהליכים הטבעיים של התפתחות הציויליזציה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש