 |
הבה ונראה מה יש לנו כאן: בצבא ביצעת (ביצעתם? מה העניין הזה עם גוף ראשון ברבים?) ככל הנראה עבירה של איום. למרבה השמחה, לא הוגשה נגדך תלונה ויצאת בזול. באזרחות, ביצעת עבירת תנועה, נתפסת ונענשת. נשמע לי הגיוני למדי. ככה זה עובד, אתה יודע, במדינת-חוק. ומה מסתבר? המחוקקים, שבמדינת חוק דמוקרטית מייצגים-לכאורה את האזרחים, ממש מרוצים מהמצב החוקי הקיים (שאם לא כן - היו משנים אותו), ואין זה משנה כרגע אם הם מרוצים ממנו מכיוון שזה מאפשר להם לממן את המשטרה בכספי קנסות במקום להעלות את המסים הישירים, או מכיוון שהם מחזיקים באמונה שביטול החקיקה תביא לעליה במספר התאונות. (פירצה לשימושך: הגדר את עברייני התנועה כקבוצת-מיעוט נרדפת ומופלית-לרעה, ואז המשפט החוקתי עשוי לבוא לעזרתך. בהצלחה!)
ההגדרה "חוקים חסרי הגיון, שהציבור אינו יכול לעמוד בהם" תלויה במגדיר. מסתבר שישנם רבים החושבים שהחוקים האוסרים שידורי רדיו ללא רשיון הם "חוקים חסרי הגיון, שהציבור אינו יכול לעמוד בהם". אז מה הם עושים? ניחשת נכון! הם עוברים על החוק (הגם שפה ושם נציגיהם בבית המחוקקים מנסים לשנות את החוק באיזה אופן). אחרים חשבו שהחוק האוסר עליהם להפגש עם אנשי אש"ף הוא "חוק חסר הגיון, שהציבור אינו יכול לעמוד בו". אז מה הם עשו? נכון! עברו על החוק! אני מיץטער מאד, אבל לעניות דעתי זה ויתור על עקרונות חשובים ומועילים של שלטון-חוק ודמוקרטיה.
המשטרה, אגב, לא מסתכלת לעבר כלי רכב הנוסע (לפי מדידותיה) במהירות 110 היכן שהמגבלה היא 100, מכיוון שסיכוייה להשיג הרשעה במקרה כזה הם זעירים. באותו אופן, בדרך שהמהירות המירבית המותרת בה היא 50, המשטרה לא תסתכל על כלי רכב הנוסע במהירות 55.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש