בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 14/03/04 7:22
כדוגמא, נבחן את המקרה של גדי 205326
אלכסנדרוביץ'. צעיר (?) שחצן, מבושם ומבוסם מאשליית האינטלקטואליות והנאורות שפיתח לעצמו. מפגין נטיות קלות לנרקיסיזם שדי בהן כדי ליצור אטימות רגשית, אבל כזו של קיר גבס ולא של קיר לבנים. משעמם.

אלכסנדרוביץ' מספר לקוראיו ‏1 על ימי תהילתו ועל היכולות המתקדמות שלו בתחומים שברגש ובשכל, מתקדמות כל כך שהשימוש בהן משעמם אותו. משעמם מאד.

אולי אמוטיקון השיעמום מהשיר ההוא יחזור?

1 כי הלא כך הוא תופס את המשתתפים האחרים באייל
מה קרה, יש לך בלוג? 205357
בבת אחת איבדת את כל הפאסון עם התגובה הזאת.
מה קרה, יש לך בלוג? 205390
אין לי בלוג וגם אם היה לי, לא הייתי וגו'

קשה לי להניח את הזרת על הסיבה, אבל הדמות הזו, עם השם הבדוי בבירור שלה, מעוררת אצלי רגשות של תיעוב שבד"כ מתעוררים רק בחקירות של ערצבים (במיוחד כשמסתבר לך שהתבלבלת בקצה ושוב דיברת לאחורי הערצב במשך 3 ימים).

אשתדל לשוב לפאסון או להחליף דמות. זאת קצת נמאסה עלי

ע'
מה קרה, יש לך בלוג? 205916
לא בדוי. בדוק.
כדוגמא, נבחן את המקרה של גדי 205365
אני לא מבין, אתה קורא את ההודעות שלי בציפייה לכך שיהיו מעניינות? עם סטנדרטים שכאלו, תתרגל לאכזבות.

על כל פנים, תודה על המחמאה. לא ידעתי שיש לי קוראים, עכשיו למדתי שיש לפחות אחד, והוא אפילו נותן פידבק!
למעשה 205392
אני בד"כ מרפרפרפ ‏1 עליהן. אבל אם אינך כותב את ההודעות מתוך מחשבה שהן יעניינו אפילו אותי, הרי שאין כל מקום לתלונות מצידך על הבלוגרים לסוגיהם.

1 כמו מזרון
למעשה 205425
אתה ודאי מבדיל בין בלוגרים, שכותבים במטרה שקהל יקרא, יזדהה ויאהב, וביני, שבסך הכל כותב במטרה ליצור דיאלוג, או שואל שאלות שמטרתן להשיג תשובות, לא לרתק את קהל שומעי.
למעשה 205512
אני סבור שזו אולי המטרה המוצהרת, אך בוודאי לא המוטיבציה האמיתית. אפשר לנתח לעומק, אך די להתבונן בכותרות כמו "זו ההזדמנות לשאלה מעניינת" - את מי השאלה מעניינת? אתכם הקוראים כמובן. מעניין (אותי) גם המבנה התחבירי של משפטים וחלקי משפטים מסויימים, למשל:

"בקאמי שאני קראתי ואהבתי"

אולי העברית שלי קצת לוקה בחסר (יותר מדי זמן עם פרוקי רגליים), אבל נדמה לי שרוב האנשים היו כותבים:

"בקאמי שקראתי ואהבתי" או "אהבתי את קאמי"

בלי החזרה היתירה על הגוף הראשון המפורש והמרומז.
אוי, אתה מצחיק 205570
בצורה החיובית, כמובן. האם תמיד בשב"כ נוטים לעשות אובר אנלייזינג?

למרות שאני חייב להודות שאני לא עובד שעות על הניסוח שלי, ולכן שום דבר ממה שציינת לא היה מכוון, אשתתף גם אני בחגיגת הניתוח שלך. כשאני מדבר על "שאלה מעניינת", אני מתכוון כמובן - מעניינת אותי, אחרת לא הייתי מעלה אותה. אני מפנה שאלות לאנשים לא כדי שינידו בראש ויגידו "כן, שאלה עמוקה שאלת בני", אלא כדי שיענו.

שתי האלטרנטיבות שלך למקרה קאמי לא מעבירות את המסר החבוי המחוכם, שפירושו: "אני לא קראתי הרבה קאמי, אבל ממה שכן קראתי וכן אהבתי..." חשוב להדגיש בתגובה הזו את נקודת המבט הסובייקטיבית שלי, כי ייתכן מאוד שאני טועה ואחרים מוזמנים לחלוק עלי, הרי אסור לקחת מונופול על אמת כלשהי.

אבל הרבה יותר קל ונוח לקרוא את זה כסימני נרקיסיזם צרוף, אני מסכים. בעיקר אם אתה רוצה לתקוף אישית, דבר שלא ברור לי אף פעם למה אנשים עושים, על אחת כמה וכמה כשזו תרומתם היחידה לדיון.
אוי, אתה מצחיק 205579
כן, לפעמים אנחנו מצליחים להגיע לחקר האמת שאיננה, אם כי לרוב מכסים על זה באופן כזה או אחר. שאל את העז של הופה היי.

לא ביקשתי לתקוף איש, אלא לתאר את התחושות העולות בי למקרא דבריך ולנסות להבין/להסביר את הסיבה לתחושות אלו, אפילו במחיר של אובדן חובבי הדמות הנוכחית (שלא ענו לי עדיין על שאלת הטריוויה הקלה בתגובה למאמר הסריסים, או שענו מאד לאחרונה ולא הסתכלתי).

אפרופו דמויות אותנטיות (לא בטוח שבמובן הלודביגי, טרם הספיקותי לרדת לעומק כוונתו), דמותו של מישל בספריו של מישל וובק (ובפרט בספר החלש ביניהם - פלטפורמה) היא אותנטית מאד בעיני, אם בגלל חוויות חיים משותפות ואם בגלל דמיון בתגובות. יש לציין שבמקרה שלו, כמו במקרה של קמי (שקראת וגם שלא), העניין אינו בכך שאין שיתוף בחוויה רגשית אלא בכך שיש שיתוף בהיעדרה.

התנצלות על שימוש מרובה בסוגריים, מעין פשרה רקובה בין הרצון להאריך ולקצר.
אוי, אתה מצחיק 205580
בקאמי שאני (אני! אני!) קראתי, לא בהכרח אין שיתוף בחוויה. ב"הזר" אין שיתוף, אבל ב"הדבר" בהחלט יש.

בכל מקרה, לקחתי לתשומת לבי (ולא בפעם הראשונה) את התחושות שההודעות שלי מעלות.
סוד איום ונורא: 205609
גם בלוגרים (שאני מכירה) כותבים כדי ליצור דיאלוג, (ויש כמה שכותבים לא כדי שיזדהו, אלא כדי לעורר אנטגוניזם) בין אם הוא פנימי או חיצוני. החלק של הריתוק הוא אופציונלי. כשהוא קורה, זה מוצלח.

[זה רק נדמה לי, או שאתה מבקר את תופעת הבלוגינג בלי שקראת דוגמאות מגוונות מספיק? כלומר, לא כולם ילדות בוכיות בנות 14. עיין ב"רשימות", זה ייתן לך מושג]
סוד איום ונורא: 205686
לא את כתבת לפני כמה הודעות שאחד הדברים החשובים לבלוגים הוא כמות האנשים שקוראים אותם? נו טוב, אני כנראה לא מבין את מה שאת כותבת.

למקרה שזה עוד לא ברור: -אני לא מבקר את תופעת הבלוגים!-. תודה.
דיאלוג 205856
במובן של כותב-קוראים. לא דיאלוג של שני אנשים. זה מיישב לך את שאלת הכמות?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים