בתשובה לארז ליבנה, 09/03/04 19:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) אני גם מחכה ליום בו אוכל לפתוח חברת אוטובוסים ולהתחרות בחברת האוטובוסים של דותן. מכיוון שאצלי לא יסעו בשבת יסעו אצלי החרדים ואני ארוויח הרבה כסף. כלומר שנינו (דתיים ולא דתיים) סובלים מכפייה של השלטון הרוצה שליטה בתחבורה ציבורית כדי לחלק ג'ובים. כשיפריטו את התחבורה הציבורית אני אקבל בצער את העובדה שהחברה של דותן תוכל ליסוע גם בשבת. זה לא יהיה קשה כי זה לא כלכלי. 2)שתי הדוגמאות שהבאת נוגעות לגופי כשרות פרטיים איתם פפסי ותנובה רצו לעשות עסקים. איש לא כפה עליהם דבר. חרם צרכנים הוא דבר לגיטימי וכניעה לרצון הצרכנים היא גם לגיטימית. חרם נגד אילו היה - היה לגיטימי אבל טיפה אינפנטילי. אני מבין, גם אם איני מסכים, בן אדם שאינו רוצה לראות דינוזאורים כי זה פוגע באמונתו. לעומת זאת, חרם כדי שדווקא יחלקו תמונות של דינוזאורים ולא כבשים או פילים זהנ מוזר. 3) כלומר שמה שחסר לך זה מקום בדיסק הקשיח? אין הטבות מס לבני זוג אלא אם אחד מהם לא עובד וגם אז מדובר בכמאה שמונים ש"ח לחודש. אם כבר יש אפליית מס ודרישה שהשומה שלהם תיעשה ביחד וישלמו יותר. תשקול שוב לפני שאתה נרשם במחשב של האח הגדול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברת כמה פעמים על התנגדותך לרשמיות הנישואין. הטענה אינה מובנת לי. אם אין הנישואין אקט רשמי וגושפנקה מטעם החוק, הציבור והמדינה - מה משמעותם, בכלל? הצעת למישהו לכתוב מגילת קלף (לפני יומיים-שלושה), בלי כל התערבות חיצונית ובלי ש"המדינה תתחוב את אפה". אם אתה גורס אקט המבוצע בתחום הפרטי בלבד - לשם מה הוא נחוץ? מדוע לא לחיות פשוט ביחד בלא כל טקס, כפי שעושים זוגות רבים בארץ וברחבי העולם (המערבי)? ןאם, לשיטתך, אמורים הנישואין להיות אקט פרטי - האם יש משמעות לגירושין? האם הדברים שנכתבו על אותה "מגילת קלף" - הם בני תוקף? אם בני תוקף - מכוח מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרמב''ם מתחיל את הלכות קידושין (נישואין) בהסטוריה קצרה. לפני מתן תורה אדם פוגש אשה בשוק, אם רוצים שניהם הם עושים מה שהם עושים. לאחר מתן תורה יש קודם כל לעשות קידושין כלומר ליצור קשר מחייב ולא בילוי קצר מועד. זה הנישואין ביהדות - קשר מחייב ולא בילוי קצר. על מנת שיהיה לזה תוקף נדרשים שני עדים כדי שזה לא יהיה מעשה סודי. הקידושין כמובן מגבילים את היכולת לבגוד ומטילים עונשים חמורים מאוד על יחסים אסורים. לזה נוסף על ידי חז''ל, ויש אומרים כבר מהתורה, הכתובה - חוזה הקובע את התנאים הממוניים של ההתקשרות. למרות שחתונה זה ארוע מרגש וכו', אנשים נדרשים לסגור את תנאי ההתקשרות לפני החתונה. למעט הדרישה שיהיה פיצוי מינימלי לאשה במקרה גירושין -על מנת שלא יהיה קל לגרשה, חז''ל אינם מתערבים בתנאי החוזה ואינם קובעים חוזה למי שלא חתם עליו (עם זאת יש הנחה שאדם חתם על הסכם סטנדרטי אם אין הסכם בנמצא משום מה). חז''ל התקינו חוזה סטנדרטי למי שרוצה להשתמש בו. התשובה לשאלתך אם כן הוא שנישואים זה מחוייבות של בני הזוג אחד לשני. אין שום צורך ברישום לצורך זה. מאותה סיבה, הגירושין צריכים להעשות בכתב בגט ולא דרך הטלפון. וכאן הנקודה - מי שנקעה נפשו מהטקס הדתי ורוצה הסכם מחוייבות אחר הרי שכל עוד מדובר על אנשים שיכולים להתחתן - שניהם יהודים כשרים - הרי שנישואיהם הם מן הסתם נישואים גם אם הם עשו טקס אזרחי. כלומר הם יצטרכו גט אם חלילה ייפרדו. זה כמובן לא מפריע להם שכן הם התחתנו מתוך מחוייבות. לעומת זאת יש זוגות שלא רוצים טקס דתי כי המחוייבות (בצורת הבעיות להשיג גט) מפחידים אותם. מה שהם רוצים זה נישואין לייט. ברגע שמישהו נמאס לו הוא קם והולך. הם לא התכוונו באמת להתחתן ומן הסתם אינם חייבים בגט אם וכאשר ייפרדו. הם רוצים לחיות כמו לפני מתן תורה רק עם הטבות של המדינה ועם שלט ''אנו נשואים'' מסיבות סוציולוגיות. בהעדר רישום על ידי המדינה, הרבנות תצטרך להתחרות על לב ציבור הצרכנים ומי שירצה נישואין יוכל לקנות אותם אצלו. אלו שלא רוצים נישואים לא יוסתו לקנות שלט שאין לו משמעות ורק מסבך את העניינים (מישהו עוד עלול לדרוש מהם גט לחומרה). מי שירצה לקנות נישואים אצל מישהו אחר יוכל גם זאת לעשות. אני מאמין שהציבור ברובו הגדול יקנה את המקור ולא את הזיוף. אין בתורה שום דרישה לרישום ואין שום צורך בו. נהפוך הוא. כשאדם מתחתן הוא נדרש לבדוק האם האשה איתה הוא מתחתן מותרת לו. אם היו קהילות שניהלו פנקסי נישואין זה היה לשם נוחות לא מכח דרישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, קיבלתי, אבל אני רואה כאן כמה בעיות: א. אתה שוב מכניס בדלת האחורית את מה שאתה מכניס כל הזמן - תיאוקרטיה דמיונית במסווה של שמירה על זכויות הפרט, סו קולד, ודחיקת רגלי המדינה החילונית ככל הניתן. לו היית מציע אנארכיזם אמיתי - לא הביטוי "אנרכיה", המשמש בעגת הרחוב לציון מצב של הפקרות, אלא אנארכיזם רציני, השקפה מדינית-חברתית הדוגלת בארגון חברתי בתאים קטנים ולא בצורת מדינה, הייתי יכולה להעריך את זה - אבל מה שאתה רוצה זה תיאוקרטיה, שזמנה חלף. בזמן מתן תורה *השלטון היה שלטון דתי*, שלטון אחד. דתי. כיום לא. כיום יש מוסדות שלטון דמוקרטיים (לא מספיק דמוקרטיים, נכון) ויש רבנות (וגם היא אינה בדיוק מופת של יושר וחוסר שחיתות). מה שהיה אפשרי אז הוא מסובך כיום, בין השאר, אגב, גם בגלל הבדלי גודל. במדבר היו ארבעים אלף, כיום - שישה מיליון (מה שיוצר כמובן ביורוקרטיה נוראה, אבל זה סיפור אחר). ב. משפטית, התחייבות שבין שני אנשים לבין עצמם היא פעולה בעייתית, ומקובל, עפי"ר - שאינה מחזיקה מים. גם שני העדים, שאין להם שום סמכות ואח"כ הולך כל אחד משניהם לדרכו - לא יצלחו לשום דבר. התחייבות, נחוץ שיהיה בה צד שלישי בעל תוקף כלשהו. במדינות נאורות - המדינה. אצלנו - שעטנז של רבנות ומדינה. ג. בהמשך ל-ב': כשאתה אומר - "הקידושין כמובן מגבילים את היכולת לבגוד ומטילים עונשים חמורים מאוד על יחסים אסורים.", וכשאתה אומר - "...שיהיה פיצוי מינימלי לאשה..." - *מיהו* המגביל, ו*מיהו* הדואג לכך שהבעל יפצה, בבוא היום, את האשה - מה זה ה"קידושין" - הטקס הזה שנעשה פעם עם שני העדים - הוא הדואג להסדיר את הכל? או העדים? או מגילת הקלף, היא הרודפת אחר בן הזוג הבוגד ואומרת לו: "עשה טוב וסור מרע", או היא המתרה בבעל המגרש ואומרת לו - "שלם לאשתך את הפיצויים שנקבעו על גבי!"? - הרי היא מגילת קלף ואין בה רוח חיים. לא ולא, נכון? לא העדים שהלכו להם מזמן, אף לא הטבעת, אף לא הכתובה, בין אם עשויה נייר או קלף. בזמנים שאתה מדבר עליהם - *סמכויות דתיות* הן שדאגו לעניינים האלה, נכון? שוב - תיאוקרטיה בדלת האחורית, באיצטלה של "שהמדינה לא תתחוב את אפה" - אז מה הועילו חכמים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שיעקב כן תומך במדינה - מינימליסטית וליברלית-קיצונית, אבל מדינה. אחד מתפקידיה המעטים הוא אכיפת חוזים. נכון שבזמן הסנהדרין הוא - הגוף התיאוקרטי - היה אחראי על אכיפת חוזה הנישואין, אבל הוא היה גם אחראי על אכיפת כל החוזים האחרים, נדמה לי, גם עסקיים. ומכיוון שיעקב מוכן, נדמה לי, להפקיד בידי המדינה הלא-תיאוקרטית אכיפת חוזים עסקיים, אני לא חושב שהוא יתנגד לכך שהיא תאכוף גם חוזי נישואין. אין זה אומר שהיא צריכה לנהל רישום של החוזים האלו. תיאוקרטיה עדיין לא ראיתי אצלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני אנרכיסט. יש בתורה מצווה להמליך מלך (הכוונה היא שליט). אולם הסמכויות של המלך מצומצמות לבטחון פנימי וחיצוני. כלומר הוא צריך להגן עלינו מפני אויב חיצוני ולדאוג שיהיו בתי משפט ושופטים בהם יוכלו אנשים להדיין (במהירות ובצדק) במקרה של סכסוך. בתי המשפט אגב אינם צריכים להיות רק של המלך. בהחלט ניתן שלכל עיר, שכונה וקהילה יהיו בוררים, שופטים או משהו דומה. לצורך משימות אלו יש צורך בבירוקרטיה מסויימת, אולם דווקא היום היא יכולה להיות קטנה ויעילה ואין צורך באלפי פקידים כי יש מחשב. כל הבירוקרטיה הענקית של המדינה המודרנית היא מיותרת ומזיקה. היא נועדה למלא משימות שאין צורך בהם אלא אם חושבים שאנשים הם מטומטמים (איזשהו בבון מפותח) שאם לא נדאג לו הוא יעשה דברים איומים ונוראים. מה התאוקרטיה הדמיונית שאני מכניס אני לא יודע. היא ודאי לא שלטון ישיר של האל אין דבר כזה. היא ודאי לא שלטון הכהנים והחכמים היהדות מתנגדת לזה. אולי הכוונה היא למשטר אשר מוגבל על ידי חוקת התורה. אם כך, זה מה שאני רוצה. שלטון שלא יכול לעשות כל העולה על רוחו אלא מוגבל לתפקידים שהתורה מטילה עליו (בטחון חיצוני ופנימי). אגב, בענייני בטחון חיצוני יש לשלטון מרווח פעולה רחב מאוד. על מנת שלחוזה יהיה תוקף צריך מערכת משפט. צריך שהצד הנפגע יוכל ללכת לשופטים ולהגיד להם הנה החוזה - ממשו אותו. בשביל זה לא צריך רישום קודם. בתוך החוזה צריך לרשום בפני איזה בית משפט יידונו חלוקי דעות. אגב, בקהילות המערב (צפון אפריקה) הכתובה היתה מוחזקת אצל אמא של הכלה כדי שבעל מעוצבן לא יקרע אותו. היום הרבנות מחזיקה עותק אצלה בכספת. שירות נחמד ששווה לי 100 שקל. אם את רוצה דווקא למצוא רב שלא ייתן את השירות הזה אני מניח שזה אפשרי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |