|
אני חושב שאם קהיליה שלמה פונה אל אדם שמפרסם סדרה של כתבות, ומבקשים ממנו, יפה, לא לפרסם בלי לבקש רשות קודם, הדבר המנומס לעשות הוא - כמה פשוט, לבקש רשות קודם.
משל למה הדבר? נניח שאנשים בונים סוכות בחג הסוכות, עבורם ועבור חבריהם, והנה עיתון ידיעות מחליט לעשות סדרת כתבות על הסוכות הכי מוצלחות, עם תמונות, תיאור המשפחה השוהה בהן, פלוס כתובת ומפה. עכשיו תחשוב שאת כל זה, הם עושים בלי לבקש שום רשות מאף אחד. והנה יום אחד, אור ליום רביעי של חול המועד סוכות, מגלה משפחת רוקח מרחוב ארלוזרוב 29, בת-ים, שהם מוצפים בכל מיני משעוממים שבאו לראות מה הולך בסוכה, ומה זו המשפחה המוזרה הזו, שהיה כתוב עליה בעיתון שיש לה "בן חולה בנפשו אבל חינני ומלא חיים" (נגיד). ולא רק זה - הם לא סתם באים להסתכל, הם גם מציעים הצעות ומעירים הערות ("זה הבן הפסיכי שלכם, זה? וואלה, מכוער!").
זה, אחד לאחד, מה שעשו בYנט. הם שלחו את כל בית ישראל (סניף האינטרנט) לסוכה של איזה מישהו.
אני חושב שאם אתה רוצה לתת למישהו חשיפה חיובית, המינימום שאתה יכול לעשות הוא לשאול אם אותו מישהו רוצה בכך.
|
|