בתשובה ליהונתן אורן, 05/03/04 12:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מוצאת את הפתרון כבר הרבה זמן: יש סיפור על מישהי שבעלה וידידו, או תלמידו, לא נהגו כלפיה מנהג של כבוד שהיה מקובל באותם זמנים. מקובל היה להרים כוסית לכבוד האשה, והתלמיד/ידיד סירב לעשות זאת. הבעל היה "חלש" ו"רופס", ולא עמד על דעתו שיקויים המנהג - והאשה עלתה אל עליית הגג (נדמה לי, או המרתף...), ושברה שם מאתיים חביות יין - זאת גם כן ברוריה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר כזה סיפור, לצערי. אם אף-אחד אחר לא ידע, אני אשאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור מופיע בברכות נא: "[האמורא] עולא אקלע (הזדמן) לבי (לביתו של) רב נחמן. כריך ריפתא (סעד), בריך ברכת מזונא (בירך ברכת המזון), יהב ליה כסא דברכתא (נתן את כוס הברכה) לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן לישדר מר (ישלח אדוני) כסא דברכתא (כוס של ברכה) לילתא [אשת רב נחמן, שהיתה בתו של ראש הגולה]. אמר ליה [עולא לרב נחמן, אין צורך לשלוח לה את כוס הברכה שהרי] הכי (כך) אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש ... [כלומר מברכתו של הבעל ממילא מתברכת גם האשה]. אדהכי שמעה ילתא (מששמעה זאת ילתא) קמה בזיהרא (בכעס) ועלתה לבי חמרא (למחסן היין) ותברא (ושברה) ד' מאה דני דחמרא (כמה וכמה1 חביות יין). א"ל (אמר לו [לעולא]) רב נחמן, נשדר לה מר כסא אחרינא (שלח לה כוס אחרת של ברכה [כדי לרצות אותה]) שלח לה (מסר לה) כל האי נבגא דברכתא היא (כל היין שבחביות, יין של ברכה הוא [וסירב לשלוח לה מהכוס שהוא בירך עליה]) שלחה ליה (החזירה לו [בלעג]), ממהדורי (מן החוזרים [בעיירות, שאינם גרים במקום קבוע]) מילי (דברי מוסר) ומסמרטוטי (מקרעי בגדים מלוכלכים), כלמי (כינים). 1 כך צריך לתרגם לעברית "ארבע מאות". המספר מופיע תמיד בהקשר הזה של גוזמה מכוונת ומודעת. - פירוש: למרות הייחוס המכובד של ילתא, חשב עולא שהיא צריכה להסתפק בהשגים של בעלה ולא לנהות אחרי פעילויות ויוזמות משל עצמה. ילתא ציפתה שהאורח יכיר תודה גם לה על הסעודה (ולא יסתפק בברכה לבעלה), ומשהוא הסביר שהברכה לבעלה "כוללת" גם אותה והיא אינה זכאית להתייחסות נפרדת, כעסה מאד והוכיחה שהיא בהחלט משפיעה על עושרו של הבית. עולא עמד על דעתו, שבכל מקרה האשה צריכה להיות מעין סניף של בעלה. ענתה לו ילתא: אדם שאינו גר במקום קבוע (ואולי אף אין לו משפחה), ממילא אינו מתנסה בעניינים כאלה ואינו מבין בהם. יכולה להיות לו תאוריה על "מעמד האשה", אבל אי אפשר לכפות תאוריה חסרת יסוד על המציאות. נסו ליישב את העובדה שהתלמוד נותן לילתא את זכות המלה האחרונה בדיאלוג הזה, עם התאוריה הנוכחית שלכם לגבי "מעמד האשה ביהדות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כמה זמן הן משוטטות לי בראש, ילתא, ברוריה, שהסיפור אינו מתאים לה, בבתא, שהיא מאופרה לגמרי אחרת ועוד כמה קומראדיות. המרצה שסיפר את זה הציג את הנ''לית, משום מה, כ''פמיניסטית קודם זמנה שעמדה על דעתה והגנה על כבודה'', ואילו אני, שקטונתי עד מאוד, חשבתי שאולי היא היתה פמיניסטית, אבל מה-זה דפוקה בשכל... אם להשתמש בלשונם של ילדיי. אישית, אני מעדיפה מחאות ממוזגות ושקולות יותר. רוב תודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בתשובה גם לפסקה האחרונה אצל עוזי, וכמובן גם לאלמוני מלמטה שקישר לתגובה של עוזי) (אני מסתמך כאן על פירושו של עוזי, כפי שאני מבין אותו. יתכן שאני נכשל בהבנה בגלל עיוות מושגים ושבי מינקות; תקנוני). פמיניסטית? נו, אז ילתא התעקשה על כך שיכירו בתרומתה לסעודה, ובכך שהבית לא יתפקד בלעדיה. הרי גם הקיצוניים שבחסידי (וחסידות) גיל רונן יסכימו בהתלהבות שלאישה תפקיד חיוני באחזקת הבית (במובן רחב), ואיני חושב שהם מצפים ממנה דווקא לשתוק כשמדובר בכך. איפה הפמיניזם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, במסוייג, אפשר לומר שהברנשית התעצבנה לא רק על אי ההכרה בתרומתה לניהול משק הבית אלא אולי גם על הכללתה - אישיותית, פסיכולוגית, סוציולוגית - באישיות בעלה, ואי הנכונות לראותה כאישיות נפרדת. בכך יש מידה מסויימת של פמיניזם. אם אכן היה הסיפור, ולא רק משל היה, מובן שיש כאן נימין נוספות שאינן קשורות כלל בפמיניזם אלא בריבוד החברתי. לילתא היו, ככל הנראה, לפחות שני ייחוסים - היתה לא רק אשת רבי נחמן אלא גם בת ראש הגולה, והתעצבנה על האורח הסמוך אל שולחנה, ואמרה לו בערך - "אחת *כמוני* - ! - צריכה לשמוע שיעור מוסר מאחד *כמוך* - ! - קבצן עלוב, הומלס, לבוש סחבות ושורץ כינים?" - וזה בלי קשר למין. אין חדש תחת השמש. אבל מה כל זה לעומת העובדות המרות - מחורפנת היתה, הבחורה, מחורפנת על כל הראש... מה זה "אלמוני מלמטה שקישר לתגובה של עוזי"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלמוני הזה: תגובה 203203 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחאות מעודנות על דבר כזה מזעזע ומכעיס? תחשבי כמה היא הוציאה את הנשמה אז בשביל כל הארוחות, בתנאים לא תנאים..וכמה בעיות היו לה, אח"כ לראות איך הגבר מתעלם ממנה במכוון כי הוא חושב שהיא חפץ לאחר שאלוהים שכנע אותו בכך, בניגוד למציאות ? גם אם חז"ל נתנו באיזשהו מקום לאישה את המילה האחרונה, זה רק כדי לחזק משהו שהם אומרים לגבי נשים - למשל זו שאמרה כי אח אמה נשא אחרת עקב כך שגדל עמה..(והרב יציג לך זאת כבעיה של גברים)..אבל מה איתה? הרי נשים עוד הרבה יותר נגעלות פיזית ממי שגדלו אימו, זה הופך למשפחה ומוציא כל חשק מיני אפשרי..דווקא היו מלא מקרים של אח הנמשך לאחותו, אב הנמשך לביתו..אבל מעולם לא היתה בת שנמשכה לאביה או לאחיה, מבחינתה מטבעה זה הדבר הדוחה ביותר והיא סובלת מסיוטים רק מהמחשבה על זה. במחקרים נמצא כי בימיי הביוץ, נשים מתרחקות במיוחד מבני משפחה בלי לשים לב אפילו (גברים כרגיל). לא משנה כמה האישה תשקיע - הגבר יקצור את הפירות, לא משנה כמה הגברים יסריחו והנשים יריחו מדהים - עדיין חשוב שייחשב וייכתב כאילו האישה מסריחה והגבר לעולם לא, לא משנה כמה האישה חכמה והגבר טיפש, העיקר שייחשב כאילו הגבר חכם והאישה טיפשה, לא משנה כמה נשים נאנסו מאז ומעולם, העיקר שייחשב כאילו הן מפתות מכשפתיות והגבר רק מסכן ותמים, לא משנה כמה בנות סבלו מהזנחה ובנים מהשקעה, העיקר שייחשב כאילו הבנים מוכשרים במהותם.. ועוד אלפי שקרים אחרים שהיה חשוב לגברים להפוך בהם את היוצרות. הרי תשאלו כל גבר מי מסריח יותר אישה או גבר..אפילו האישה המסריחה בעולם לא מגיעה לצחנה של הגבר עם הריח הטוב בעולם. תעמדו במקום הומה אדם ותריחו את הגברים לעומת הנשים.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לענות לך רק לגבי ילתא מהתלמוד שעליה דיברו כאן ולא אתייחס לבעיות האישיות שלך שבאות בדברייך לידי ביטוי בולט, ושנראה לי שהן רבות וקשות. ילתא לא הוציאה את הנשמה על הארוחות ולא על שום דבר אחר. היא היתה אשה עשירה מאוד ומכובדת מאוד, בתו של ראש הגולה ואשתו של רב נחמן בעל הנכסים המפורסם וראש ישיבת נהרדעא, ואם תרצי או לא - מהכבוד של שני הגברים האלה ומהעושר של שניהם באו הכבוד שלה והעושר שלה. לא רק שהיו לה משרתים שדאגו להכנת הארוחות ולשאר ענייני הבית לפי הוראות המדויקות שהיא הצניחה מגבוה, אלא שאפילו לבית הכנסת היא לא היתה הולכת ברגל כמו כולם, אלא מוזכר בתלמוד שהיו נושאים אותה על כסא אפיריון מיוחד מהסוג שבדרך כלל נשאו בו רק את ה''חכם'', כי היא לא אהבה להתערבב עם פשוטי העם. לו היא היתה חיה היום - גם גברים וגם נשים ללא יוצא מן הכלל, היו קוראים לה קלפטה או ריץ' ביץ' או באיזשהו שם גנאי אחר שמקובל עכשיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |