בתשובה לeasy, 03/03/04 19:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההבדל בין בדיקת פוליגרף לגרפולוגיה, נדמה לי, היא שהגרפולוגיה מתיימרת לבחון תכונות שקשה לכמת ולמדוד באופן אחר, ואילו בדיקת פוליגרף מתיימרת לתפוס אדם משקר, וזה דבר שלעיתים אפשר להכריע לגביו בצורה ברורה. לא ברור לי מה הבעייה עם ניסוי כמו הבא: לוקחים 100 מתנדבים, וכל אחד נכנס לחדר עם קופסא צהובה וקופסה כחולה, הוא מתבקש לפתוח את אחת הקופסאות ולקחת את תוכנה (פתק, כסף, לא חשוב). אח"כ הוא נכנס לחדר הפוליגרף ועובר מבחן סטנדרטי עם הנחיות בוידאו ורישום תוצאי המכונה. השאלה הנבחנת היא "האם פתחת את הקופסה הכחולה?". חצי מהמתנדבים יונחו לשקר וחצי לומר אמת. מומחי הפוליגרף ינתחו את התוצאות ויתנו תחזית שתושווה עם המצב לאשורו. כמו בגרפולוגיה, הייתי מצפה שמומחי הפוליגרף יתמכו נמרצות בביצוע של ניסוי שכזה, כדי להוכיח שהם טובים משמעותית מהטלת מטבע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בניסוי כזה אני חושב שהפוליגרף ייתן תוצאות טובות - לפחות אם הנבחנים לא עברו קורס מזורז בשיטות הטעיה. הבעיה, כפי שאני מבין אותה, היא בשאלות טעונות עבור הנשאל, או כאלה שעלולות להעלות אצלו אסוציאציות טעונות. הכיול אמור לפתור את הבעיה איכשהו, למרות שאין לי מושג איך, אבל תאר לעצמך שהסיטואציה שהדר תיארה היתה מתרחשת טיפה אחרת: בזמן הכיול היא היתה רגועה יחסית, אבל כשהחוקר שואל "האם גנבת את הדיסק" היא נזכרת בדיסקית החסרה שלה, ומוצאת להורג ביריה בו במקום. אם אני מבין נכון, החוקר אמור לחזור על השאלה באופנים שונים כמה פעמים, אלא שלפעמים איך שלא תנסח את השאלה "האם ידוע לך מי רצח את ארלוזורוב" האסוציאציה כבר התקבעה אצלך והיא ממשיכה לעורר תגובות עצבניות בכל ניסוח שהוא. הוסף לזה את נטייתו של החוקר לקבוע עמדה אחרי התשובה הראשונה שלך (או לפניה) שעלולה להשפיע על הטון בו הוא שואל את השאלות החשובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, ולאחר כל הדיון הזה אנו מגיעים למסקנה חשובה: בדיקת הפוליגרף משקפת את מה שהחוקרים רוצים שתשקף. ההסכם עם טננבוים כאילו ישוחרר אם *יעבור* את בדיקת הפוליגרף, כמוה כהסכם שהואש ישוחרר אם *יתחשק* לחוקרים לשחרר אותו. קראתי היום בעיתון שטננבאוים נמצע *דובר אמת* בבדיקת הפוליגרף. מה זה אומר על המטרות האמיתיות של החוקרים? [אני מתחיל להשמע כמו ערן]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והיום (ד') מופיע ב"ידיעות" ניתוח גרפולוגי של כתב ידו של אלחנן טננבוים, שנעשה ע"י אחת, חנה קורן. (אין לי כוח להעתיק את הכל אז) קטעים נבחרים/אקראיים: "חסר מנוח, חסר מעצורים וחסר גבולות... לא מסתפק בקיים ולא מבחין היכן הוא מסתיים והעולם מתחיל.... סובל מ'תחושת כל יכול'... נוטה לסלף את המציאות לעיתים קרובות כדי להתאים אותה לדמיונותיו המתעתעים... ניחן בקסם אישי רב, בכריזמה, במקוריות וביצירתיות, האינטיליגנציה שלו גבוהה... יש לו יצר של הרס עצמי... זקוק לסיכונים ובעיניו המטרה מקדשת את האמצעים. ...ניכרת רכושנות רבה וחומרנות, שבאה כפיצוי על מצוקת מחסור ריאלי או מדומה, אותה חווה הכותב בתחום הרגשי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני צריך את הכתב שלו כדי לדעת את זה? מספיק לקרוא את הלכלוכים שכתובים עליו בעיתון - ואמין באותה המידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הופעת אורח של חנה קורן מעל דפי האייל התרחשה בדיון דיון 1421 שעסק במהימנותה של הגרפולוגיה. לא נותר אלא לקוות שתשומת ליבה תופנה גם אל הדיון הנוכחי... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |