|
||||
|
||||
סנייפ משמש כדמות-מטעה קלאסית. די קל להבין שהוא מורה קשוח, ואולי אפילו רע, אבל הוא לא ''רשע'' בסגנון וולדמורט. כל ניסיון נוסף להטעות את הקוראים לחשוב כאילו הוא-האשם (מה שקרה, פחות או יותר, בכל הספרים עד עכשיו) יהיה ממש פתטי. לנושא החיבור בין מציאות לדמיון עונה, למשל, גם סדרת ''נרניה'' (שיש רבים הטוענים כי רולינג העתיקה ממנה טיפ-טיפה יותר מדי). |
|
||||
|
||||
צודק לגמרי. כל פעם מעוררים חשד בסנייפ, זה מגוחך לחלוטין. |
|
||||
|
||||
הגאווה המטופשת של הכותב ששש ביהירותו להזכיר במפורש את שמו של זה שאין להזכיר את שמו הנובעת לדעתי מן התחושה השגויה כי לעולם חוסן היא שהמיטה עלינו את הצרות הנוראות שהתרחשו בשובו של אדון האופל הנורא ואוכלי המוות אשר לו. אני פונה אליכם בקריאה נרגשת:אנא, חכמים! הזהרו בדבריכם! |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |