בתשובה לדובי קננגיסר, 02/03/04 10:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הגזמה ספרותית גרידא. אל תקח קשה את הקשה. לענייננו: בסרטים מצויירים האלימות נתפסת כלגיטימית, משום שיותר קשה לעשות דה-הומאניזציה לדמות מצוירת. אפילו כשהומר ובארט סימפסון (דמויות עם מאפיינים אנושיים יותר מדאפי דאק) התפוצצו בחלל, זה לא הפריע להם להתייצב לפרק הבא כמו גדולים (ובאותם בגדים). מה שמחליא אותי בפרסומות לקליק היא *ההזמנה* 1 להפטר מבני עמים שישראלים רבים מכירים רק מסיפורים או מהטלויזיה. שים לב שהאסקימואים אפילו אינם מנסים לבקש ביס, ואילו ההודי סתם מפגין חביבות ידידותית 2. כל חטאם הוא עצם נוכחותם בסביבת הסוציומט הרעבתן. אם במקום המשפחה האסקימואית היו לוקחים את משפחת כהן השכנה (כוריאציה מגוירת של הפלנדרזים), היה לי יותר קל לקבל זאת כסיטואציה אבסורדית בלתי מזיקה, משום שהכהנים, כעקרון, יכולים להיות גם אני ואתה. האם היינו מקבלים זאת באותה מידה של הומור אם פרסומת הודית היתה מזמינה להפטר מיהודי סטריאוטיפי בצורה דומה? ופרסומת פקיסטנית? 3 ועוד נקודה: בטלויזיה צופים אנשים רבים, כולל ילדים. מה שנתפש אצלך ואצלי כהומור (גם אם סר טעם), לא בהכרח נתפס כך גם אצלם. ילדים רבים מסוגלים להבין כי הפרסומת היא רק "בצחוק", אבל באותה נשימה הם קולטים את המסר שמותר להציג כך את האסקימואים וההודים כי הם "לא לגמרי כמונו" ולכן טובים פחות. משנקלטת תובנה מסוג זה, ניתן לגזור ממנה מסקנות נוספות. נשמע מופרך? יתכן. אולם אני, לבושתי, ספגתי לא מעט מסרים אויליים כאלה ואחרים בילדותי, ומחלקם עד היום טרם עלה בידי להפטר כליל . איני רואה עצמי כמקרה מייצג, אבל מקנן בי חשד שיש עוד רבים כמוני, חלקם אפילו גרועים יותר. 1 שלא לומר: הנחיה. 2 הכרתי לא מעט ישראלים שסברו שאם מישהו זר מפגין חביבות כלפיהם אז הוא בטח רוצה מהם משהו. 3 פקיסטן: שכנה של הודו אבל מוסלמית (כשם ששנה רבנו סאקיני...). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נו, מה אני אגיד לך. שיקום ויבוא הילד שראה את הפרסומת הזאת והבין ממנה שמותר לו להרוג אסקימואים. אם יש כאלו, יעלה ויבוא מביניהם אותו ילד שממש עשוי לפגוש אסקימואים בפרק הזמן שיקח לו או לשכוח מהפרסומת לגמרי או להבין שהיה מדובר בבדיחה. מבין כל ההמונים הללו נזמן אלינו להדליק את המשואה את אותו ילד שיעשה מעשה ויטביע את האסקימוסים שהוא פוגש כי הוא רוצה לאכול את הקליק שלו. את הילד הזה נעלה על המוקד, וכך פתרנו את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות עלומי, כאשר חבשתי את ספסלי אחת הפקולטות באוניברסיטאות ארצנו (החברים, במקביל, הזעיקו אמבולנס), אהבנו לגלגל בין הסטודנטים את ההלצה החבוטה: איך מוכיחים שמיותר להתיצב להרצאות? התשובה (במידה ואינך מכיר): באינדוקציה על מערכת השעות. להעדרר משעת הרצאה אחת הרי זה עניין של מה בכך (בדוק). אם חסרות לך N שעות הרצאה, הרי שהברזה מהרצאה נוספת אינה משנה כלום. מכאן נובעת המסקנה. באופן דומה ניתן מן הסתם להוכיח באינדוקציה על מספר המולקולות ששום נזק בריאותי אינו נשקף מהזרקת ארבעה ליטר בנזין למחזור הדם. איך כל זה קשור לענייננו? תבין לבד (או שלא). ועוד חוב קטן בנוגע לתגובה 202140 - בפאראפראזה על פרויד: לפעמים קורה שהמטבע אובד תחת הפנס. כשמדובר בעידוד המתת בני עמים זרים (הומור או לא, זה מה שקורה בפרסומות לקליק, התחלוק?) הגישה הנאצית, מה לעשות, עלולה להמצא פתאום רלבנטית ר"ל. במקרה כזה זעקות גודווין פאבלוביות הופכות להיות מעוררות רחמים לא פחות מאחיותיהן (קרי: זעקות האוקהם הפאבלוביות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שסוף סוף הבנתי מה זה גודווין, עכשיו אני מגלה חור נכבד יותר בהשכלה. מה זה פאבלובי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איון פאבלוב היה פיזיולוג שערך את הניסוי המפורסם בו גילה את הרפלקס המותנה של הכלבים, וזכה לפרס נובל. http://www.ivanpavlov.com/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובקיצור - תגובה פבלובית היא תגובה שבאה כסוג של התנייה, כמו למשל לקרוא "גודווין" בכל פעם שרואים את המילה "נאצים", כמו הזלת הריר אצל הכלבים של פבלוב בתגובה לצליל הפעמון, בלי קשר לשאלה אם הם מקבלים מזון או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |