בתשובה לדה-קארט, 29/02/04 23:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"לגרום סבל ליצורים חיים רק כדי שיהיה ניתן לאכול אותם, זה עדיין לא מוסרי." ומייד אח"כ: "השאלות של... הרג ללא סבל... מסדר שני ושלישי." משונה. אם הנקודה העיקרית שלך הייתה "לגרום סבל", השאלה של "הרג ללא סבל" היא כלל לא מסדר שני ושלישי. לגבי "זילות החיים", לודביג ענה לך יותר טוב ממני. אגב, בפראפראזה על השורה האחרונה שלך, יכול אוכל הבשר להגיד שאין לו שום ויכוח עם מי שלא טוען לכתר המוסרי ומטיף לאחרים שהם לא מוסריים, אבל אינו אוכל בשר מאחר שאותו אישית זה מגעיל/לא נעים לו. כל אחד עושה את הפשרות שלו בין האידיאלים שלו לבין נוחותו האישית. רק שעל פי גישת אוכל הבשר המוסרי, זה הצמחוני שמנסה להמציא מערכת מוסרית שתצדיק את הרתיעה האישית שלו מאכילת בשר (או יותר נכון, להכרה עם הסבל שעומד מאחורי הבשר שהוא אוכל). מה שאתה בעצם אומר בשורה הזו הוא "אני יודע שאני עליון מוסרית עליכם, אבל אם אתם חלשי אופי ונכנעים לתשוקות הגוף שלכם, אני סולח לכם." או לפחות כך זה מצטייר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובתי ללודביג. הסיבה שהשאלות של הרג ללא סבל הן מסדר שני, מכיוון שאין כלל הסכמה על כך שהסבל הזה הוא בלתי מוסרי. לא טענתי שאני עליון מוסרית, להפך. *אני* עושה פשרות בין האידאלים המוסריים שלי (בכל התחומים) לבין נוחותי האישית. לתומי חשבתי שזה חלק אינטגרלי מטבע האדם. כמה לא נכון פוליטית מצידי. הריני להצהיר שאני יוצא מנקודת הנחה שכל בני האדם מלבדי, וקוראי האייל בפרט, חיים לחלוטין עפ"י הצו המוסרי שלהם, ולעולם לא נכנעים לתשוקות הגוף שלהם. זה רק אני החלוש. מכאן שאוכלי הבשר מקרב המגיבים לא מייחסים כל משמעות מוסרית לסבל הנגרם לבע"ח המגודלים למאכל. אז תזכיר לי למה "הרג ללא סבל" זאת שאלה מעניינת עבורך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההנגדה הזאת בין מוסר לתשוקות גוף? אתה קתולי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרובוסלאבי:) השאלה המעניינת יותר היא לגבי פרות קתוליות - האם הן מעדיפות לתת חלב בבחינת הזנת הרעבים והמצורעים, או שמא הן מעדיפות לסיים את חייהן על סכין הקצבים, במין אמירה על כפרת עוונותיהם של בני בקר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד עושה פשרות, ללא ספק. אלא שאתה אמרת שגרימת סבל היא לא מוסרית, ואחר כך שאין לך ויכוח עם מי ש"יודע" שזה לא מוסרי אבל "בכל זאת" מתפשר. כלומר, כמו שאמרו כבר, עם מישהו שלא מוסרי *לדעתך*. ונניח שעל פי השקפת עולמי, מתן צדקה אינה מעשה מוסרי (יש כאלו שחושבים כך), ואני אומר "אגב, אין לי שום ויכוח עם מי שמודע לכך שתרומה היא לא מוסרית, אבל אינו מוכן לוותר על סיפוק ההנאה הפרטית שהוא מקבל מתרומות. כל אחד עושה את הפשרות שלו בין האידאלים שלו, לבין נוחותו האישית." האם האבסורד לא צועק לשמיים במקרה (האבסורדי) הזה? אז נכון, ישנם מספיק אוכלי בשר שלא מייחסים כל משמעות מוסרית לסבל הנגרם לבע"ח המגודלים למאכל. תזכיר לי שוב למה הם טועים בהכרח ואתה צודק בהכרח? ה"עליונות" שלך (בתחום הזה בלבד) מתבטאת בכך שמדברייך עולה ש*רק המוסר שלך נכון*, ו(בתחום הזה בלבד) אתה לא מתפשר על המוסר שלך (כי אתה צמחוני) בעוד שאחרים כן (כי הם אוכלי בשר). מדוע "הרג ללא סבל" זו שאלה מעניינת עבורי? כי לי אין עמדה מגובשת לחלוטין בנושא, ואני רוצה להכיר את עמדות שני הצדדים בצורה הטובה ביותר. אני לא דוגמא מייצגת של אוכל בשר, ולא מתיימר לייצג אף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי עכשיו את ההודעה החדשה שלך ("אדייק:..."), אז לדעתי ההודעה הזו די מיותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת אענה: כמובן שאני לא חושב לרגע שאני בהכרח צודק ומי שמחזיק מוסר אחר משלי או בהכרח טועה. פשוט *יש לי ויכוח איתו*. מצד שני אין לי ויכוח עם מי שמוסרית חושב כמוני אבל פשוט לא מוכן לוותר על הנוחות שלו, מהטעם הפשוט שגם אני כזה ושזהו ויכוח תפל. וודאי שאני לא מייצג אף אחד, רוב הצמחונים הרבה פחות "פשרנים" ממני (בענייני מוצרים מהחי למיניהם, לאו דוקא בשר). באשר להרג ללא סבל - אני חושב שהכי פשוט יהיה לי לתאר את קו המחשבה שהוביל אותי אישית למסקנה שאכילת בשר היא פסולה בעיני (במקום להתפלפל בנימוקים פילוסופיים). נניח שאני הולך לתומי באחו, ולפתע נגלה לעיניי עגל רך. האם זה מוסרי בעיניי להרוג אותו סתם כך ארביטיררית (ללא שום סיבה מיוחדת. נניח שאכלתי לפני שעה). ככל שהפכתי בשאלה זו עוד ועוד, התחזקתי בדעתי שבשום פנים לא אהיה מסוגל להרוג אותו בתנאים אלו. קל וחומר שלגרום לו סבל. מסקנתי הייתה שאני חושב שלהרוג (או לפגוע) בבע"ח סתם ללא סיבה הוא מעשה לא מוסרי בעיניי (וזאת מבלי להזדקק כלל וכלל לנימוקים פילוסופיים כלשהם). הלאה. לאחר שהחלטתי שזה לא מוסרי, ניסחתי את טיעון הביניים הבא: אני מבצע מעשים בלתי מוסריים, מכיוון שיש לי כורח מסויים או תשוקה מסויימת שאיני מסוגל לוותר עליהם. דוגמא תאורטית: אם הייתי מורעב, ולא הייתי מוצא באחו אוכל אחר, העגל הרך היה נפגש במהרה עם אבותיו. דוגמאות מעשיות יותר: השתמשתי בכרטיסיית נוער אחרי שעברתי את הגיל המותר, נכנסתי לבריכה מבלי לשלם, בשל איזשהוא בילבול בקופה (ועוד יחד עם אחותי הקטנה), ולא תרמתי כמעט אף פעם כסף לשום ארגון צדקה (מאז תרמתי קצת יותר). הסכמתי עם עצמי שכל ההתנהגויות הללו אינן מוסריות, אבל רק במידה מועטה ולכן נראה היה לי סביר לבכר את צורכיי האישיים (ואף את הנאתי האישית) - בתנאי שהם גדולים מספיק בהשוואה. לאור טיעון ביניים זה, בחנתי מה דעתי בנושא של אי-המוסריות באכילת בשר, אל מול הרווח שבהנאה מאכילת בשר. האם זה שקול לקניבליזם? וודאי שלא-זה לא עד כדי כך בלתי מוסרי. האם זה שקול לגניבת רמזור אדום? כנראה שזה קצת יותר בלתי מוסרי. בסופו של דבר שכנעתי את עצמי שמדובר במעשה לא מוסרי לפחות ברמה של גניבה (וכנראה יותר, אבל זה כבר לא היה חשוב). והרווח שבאכילת בשר? משהוא (לא חשוב כרגע מה) שכנע אותי שאני יכול להסתדר בלי הטעם1. ביקור אצל התזונאית שכנע אותי שיש אלטנרטיבות תזונתיות סבירות מאוד. ההמשך היה מתבקש. _____________ הערה בצד: כאשר בדיונים באייל יש אמירה ממנה עולה איזשהיא עמדה מוקצנת מאוד ו/או מופרכת, אני חושב שראוי לשאול את הכותב למה בדיוק התכוון (מתוך הנחה שלא התנסח היטב) במקום לנהל מתקפה רבתי על אנשי קש. 1 אני אוהב טעם של בשר, והוא לא דוחה אותי בשום צורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים עם המסקנות שלך, כי המינוח "סתם ללא סיבה" הוא בעייתי. דברים לא נעשים "ללא סיבה". אם אתה הורג את העגל למרות שאתה לא רעב, הרי שאתה רוצה להרוג אותו, מסיבה זו או אחרת. אולי תוכל לשכנע אותי שיש דברים שמתרחשים "סתם", אבל אני בינתיים מניח שכל פעולה שאדם עושה נובעת ממניע כלשהו, אפילו אם הוא עצמו לא יכול להגיד בפירוש מהו המניע. משקיבלנו את זה, נשאלת השאלה מהו מניע "טוב" ומהו מניע "רע". הטוב והרע הללו נובעים ישירות מתוך תפיסת המוסר האישית שלך. אוכל בשר מוסרי יכול לראות באכילה מניע טוב, ולעומת זאת להתעללות לשם התעללות מניע רע. אין כאן סתירה, כי אלו שני דברים נפרדים. אשר להערה - אתה צודק, ואני מתנצל. ניהלתי בעבר יותר מדי דיונים עם אנשים שהעלו עמדות מוקצנות ו/או מופרכות, ועכשיו אני קופצני יתר על המידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"סתם ללא סיבה" מטריד אותך? מוזר. הדעה כאילו כל מניע מוסרי של "טוב" או "רע" היא מאוד קיצונית, יש דברים הנעשים סתם כך ללא סיבה מוסרית, למשל גזירת ציפורניים, הכנת קפה או צפיה בטלוויזיה. כוונתי היתה להרג שרירותי, כזה שלא מביא רווח אמיתי לאף אחד. נניח, רציתי לירות ברובה שלי, ולא העלה או הוריד מבחינתי שהעגל עומד בדרך (כפי שאחוש לגבי עץ). בכל מקרה זה לא ממש משנה, אם אתה חושב שלכל דבר יש סיבה עם רווח כלשהוא, בחר סיבה שמביאה את הרווח הנמוך ביותר שאתה רק יכול לדמיין. אני לא בטוח שאני מבין למה אתה מתכוון באכילה כ"מניע טוב". האם אתה מתכוון לכך שהצורך ו/או ההנאה באכילה הם סיבה *מוצדקת* להרוג בעל חיים, בניגוד לכך שסתם שרירות לב או הנאה חולנית הם לא סיבה *מוצדקת*? אם כן אז על זה בדיוק נסוב טיעון הביניים שלי. בעיניי הרג כזה הוא שקול במוסריתו (נניח לצורך הדיון) לגניבה. כמובן, בעיני מישהוא אחר זה יכול להיות שקול למעבר הכביש שלא במעבר חציה, ובעיני שלישי - להרג אדם. לגיטמי לגמרי, לא טענתי שיש פה סתירה. עבורי, היה זה מועיל לברר את רמת המוסריות של מעשה מסויים ע"י העברתו לתנאים סטריליים יותר, קרי - עד כמה הרג שרירותי של בע"ח זה מעשה רע (אם בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע, אתה מדבר על "סיבה מוסרית" או על משהו שאפשר לבחון אם סיבה כלשהי היא נגד המוסר? לא צריך "סיבה מוסרית" כדי לגזור צפורניים, אבל ללא ספק אפשר להגיד שזה לא נגד המוסר שלך - וזו כוונתי ב"טוב". אם אתה רואה מוסר בצורה פשטנית כמשהו שמחלק את המעשים בעולם ל"טובים" ו"רעים". אתה מוזמן להוסיף גם "נייטרליים", ובמקרה הזה אכילת בשר תהיה "נייטרלית" (כלומר, היא לא ראוייה לעידוד כפעולה מוסרית, אבל גם לא צריך לצאת נגדה כפעולה אי מוסרית) ולעומת זאת התעללות תהיה "רעה". גם הרג שמטרתו היחידה הרג יהיה פעולה "רעה". הרג לצרכי מאכל, לעומת זאת, יהיה "נייטרלי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, זאת לא הנקודה. הנקודה היא שהרג לשם אכילת בשר הוא לא עומד בניגוד להרג "סתמי", אלא שהרג לשם אכילה הם תנאים נוספים שבהם ההרג שסתם ככה אינו מוצדק, הופך (אולי) למוצדק. המהלך שאני מציע הוא לבחון את נושא הרג של בע"ח בתנאים "סטירליים" (כאלה שאיש לא מרוויח מהם, מה שקראת "הרג שמטרתו היחידה היא הרג") ולשאול עד כמה זה לא מוסרי. *אחרי* שענית על זה, קל יותר לענות על שאלות של באיזה תנאים זה כן נטרלי מוסרית להרוג בע"ח. קל מאוד למשל להסיק שלהרוג בע"ח לשם מחקר רפואי זה מוסרי (אם ערך חיי אדם הוא חשוב מאוד מאוד בעיניך). נשאלת השאלה למה זה מוסרי (או נטרלי מוסרית) במקרה של אכילה. לא אמרתי שהמסקנה חייבת להיות זהה לשלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"...האם זה מוסרי בעיניי להרוג אותו סתם כך ארביטיררית (ללא שום סיבה מיוחדת. נניח שאכלתי לפני שעה). ככל שהפכתי בשאלה זו עוד ועוד, התחזקתי בדעתי שבשום פנים לא אהיה מסוגל להרוג אותו בתנאים אלו. קל וחומר שלגרום לו סבל. מסקנתי הייתה שאני חושב שלהרוג (או לפגוע) בבע"ח סתם ללא סיבה הוא מעשה לא מוסרי בעיניי " - ואולי אתה מחליף סיבה ומסובב? ואולי הרתיעה שלך מלהרוג את העגל אינה קשורה למוסר אלא לפסיכולוגיה? ואולי, אם היתה לך מכונת זמן והיית יכול לדבר עם האמא של העגל לפני שהמליטה אותו, והיא היתה אומרת לך שהיא תמליט את היצור החמוד הזה אם ורק אם אתה תחליט כן להרוג אותו בבוא היום, ובינתיים הוא זוכה לכמה חודשים של החוויה הזאת שנקראת "חיים" (לבנים של פרות שיודעות לדבר יש חוויה כזאת), אולי אז זה דווקא לא מוסרי לסרב להרוג את הבהמה? ואולי לא היו הדברים מעולם? (אלה כולן שאלות רטוריות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |